פסטיבל הפסטות במסעדת "פסטה נובה", שמתחיל בסוף השבוע הזה, הביא אותי לבדוק את סחורת הדורום שמציעה האיטלקייה הקטנה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שחוגגת שנה. המקום מיתג עצמו כפסטה שכונתית עם טאפטים על הקירות, מראה מאורכת מעל השולחנות ופסטות שחלקן מיוצרות במסעדה עצמה. החלק האחר, למרבה הצער, הוא פסטות מבית היוצר של חברת 'ברילה' האיטלקית. לבישול ביתי אלא פסטות מצוינות וגם במסעדות שאינן איטלקיות בהגדרתן זה נסלח, אבל לא במסעדה איטלקית, בעיקר כזו שמשיקה פסטיבל פסטות. בפסטיבל (15-30 בדצמבר) יוגשו 10 מנות פסטה חדשות, ששתיים מהן, הפופולריות ביותר, ייכנסו לתפריט הקבוע.
לפתיח קיבלנו פוקצ'ה (8 ¤) ולצדה שמן זית, חומץ בלסמי ומטבל פלפלים קלויים שהתגלה כחריף מאוד, אך היה טעים. עם זאת, הפוקצ'ה הייתה רכה מדי ולא פריכה כמצופה. היינו שלוש טועמות, ולמנות הראשונות ניסינו מרק קרם ארטישוק, קרפצ'יו ופאטה כבד עוף חם ביין פורט. המרק - שצויד גם בתוספת אווז מעושן - שתרמה לו הרבה, היה טעים, קליל ולא סבל מעודף שמנת או כבדות שלא מאפשרים להמשיך למנה העיקרית. עם זאת, חשוב לציין שאחת מאיתנו טענה שדלילות המרק גורמת לה להרהר אם לא היתה כאן בעצם התקמצנות על תכולת הירק במנה. במרק שט לו גם "ענף" ארטישוק שכל הניסיונות לאכול אותו בצורה מתורבתת עלו בתוהו. לא ויתרנו ופשוט נעזרנו בידיים.
איפה הטוסטונים?
הקרפצ'יו שטעמנו לא היה מספיק דק ועדין, וזהו חיסרון גדול במנה כזו, מה גם שתוספת עלי רוקט וגבינת פרמז'ן היו מעניקים למנה את התמיכה הרצויה. שלושתנו נפלנו מהפאטה כבד שהוגש בקערית גדולה, חם ונימוח במרקם שהזכיר מאוד כבד אווז רק בלי רגשות האשם. הכבד, שטבע ברוטב פורט מתקתק, הוגש עם קישוט של פטריות פורטובלו, רק חבל שבלי טוסטונים. פטה כבד אי אפשר לאכול בכף, והגשת טוסטים היא תוספת מתבקשת, כמו קרח בשתייה. את הקושי בעיכול הכבד שנאכל בכל זאת בכף, פתרנו עם הרבה מים קרים, שמוגשים ב"פסטה נובה" בבקבוק יין ריק. הרעיון נחמד (אנחנו חושבות לאמץ לשימוש הביתי) אבל כמו שציינה אחת מאיתנו חבל שבכל מזיגה האצבעות הופכות דביקות, כי לא הורידו כמו שצריך את מדבקת התווית. הקונספט של תשומת הלב לפרטים הקטנים עלה שוב אחרי ביקור בשירותים.
בזמן ההמתנה לעיקריות תרגלנו חדות עין באדיבותו של דימוי החלון על קיר המסעדה, שהתלבטנו אם הוא צילום או ציור. ללא החלטה חד משמעית התחילו מנות הפסטה, כוכבות הפסטיבל המדובר, לזרום לשולחן: פטוצ'יני נובה רוטב עגבניות, פורטובלו, חזה אווז מעושן, גבינת מסקרפונה, שום, בזיליקום וצ'ילי עם פטוצ'יני תוצרת בית הייתה מנה נחמדה, אך לא יותר. לינגוויני פירות ים בקרם צ'ילי הייתה מנה מצוינת, מעודנת ומתקתקה ויותר קלילה מהקודמת. טעמנו גם מהרביולי בטטה (44 ¤) את הבצק מכינים במקום והוא עדין, שקוף ונימוח מנה בהחלט מומלצת. טעמנו גם חצי עוף ממולא בשום ופטרוזילה (54 ¤), אך המנה סבלה מעודף שמן ולתפוחי האדמה היה מרקם שעורר את החשד שהם היו קפואים וחוממו במיקרוגל.
בפסטיבל הפסטות מוצעות מנות מעניינות והפסטות הטריות המיוצרות במקום מוצלחות, העניין הוא שחגיגה אמיתית צריכה להיות גם מתומחרת במחיר מושך וב"פסטה נובה" דורשים עבור מנת פסטה + כוס יין 65 ¤, כשמחיר הפסטות במקום נע בין 33-47 ש"ח. אם היין היה יין קלאסי וטוב ייתכן שזה היה משתלם, אבל היין המוצע הוא יין איטלקי אדום תוסס - שהוא אולי גימיק חביב, אהוד בעיקר על מי שאינו מורגל בשתיית יין - אבל הוא מתאים יותר לקיץ ואי אפשר לומר שהוא עומד בשורה אחת עם יינות המתומחרים ב-25 ¤ לכוס. אלה היו הופכים את העסק למשתלם יותר.
"פסטה נובה", יהודה הלוי 52 תל אביב, טל' 03-5669967