במוצאי שבת הלכנו לקולנוע הוד לראות את הארי פוטר החדש. אני שונאת לראות סרטים בסוף השבוע, כשהקולנוע מלא באנשים, אבל באמצע השבוע צ' חוזר עייף מהעבודה ואין לו כוח לסרט. אני, לעומת זאת, בהיותי מובטלת נטולת דאגות, מלאה אנרגיות לצפייה בסרטים בכל עת, אבל מכורח היותי גם נטולת נכסים אני זקוקה לצ' שיממן לי את הכרטיס. כך הפכתי מקרייריסטית עצמאית בעלת תפיסת עולם מתקדמת לאשה המוחזקת על ידי בן זוגה הנדיב ושמבלה את זמנה הפנוי מדי בכביסות ובניקיונות למירוק רגשות האשם.
המסך של אולם 3 בקולנוע הוד נתלה בגובה שהיה גורם גם לג'ירפה נקע בצוואר. בזמן ההקרנה פירשן אחד משני הבחורים שמשמאלי לחברו את העלילה, כי זה לא קרא את הספר הרביעי בסדרת פוטר. ניסיתי להתעלם, אבל ככל שהתקדם הסרט התברר שהעלילה לא תואמת את הספר אחד לאחד, והפרשן המלומד התחיל להסתבך. לבסוף לא התאפקתי יותר ונזפתי בהם בפה מלא פופקורן שיסתמו כבר. השניים השתתקו סוף סוף ושקעו איש בעולמו: ההוא שלא קרא את הספר נאבק להבין את עלילות פוטר המתוחכמות לגמרי לבדו, בעוד הפרשן המובס נאבק איתי בשתיקה ממרפקת על טריטוריית מסעד הכיסא המשותף.
עם הופעת הקרדיטים מיהרנו לנטוש את שדה הקרב ולטפס במדרגות המובילות אל קומת הרחוב. הבית אמנם נקי מתמיד, אבל התחשק לנו להסתובב עוד קצת בחוץ. מפאת צפיפות השוורים במחוזות הדרומיים יותר החלטנו לשם שינוי לטייל קצת צפונה - אולי שם נוכל להתרווח. הו, צפון העיר! בעיני רוחנו מדובר בחלק היותר כפרי, שקט - שלא לומר ישנוני - של העיר. אך דווקא משום כך - גילינו כשהגענו לבית הקפה, זוריק, שבפינת כיכר מילאנו ויהודה מכבי- מועד האזור לפורענות, שכן עד שנפתח סוף סוף בית קפה ראוי בצפון העיר, נדמה שתושבי האזור כולם, ללא יוצאים מן הכלל, החליטו לבקר בו. אגב, בדקנו את המקום שוב באמצע השבוע, והתפוסה עדיין הייתה מלאה. חינני ככל שיהיה, ספק אם זוריק היה זוכה להצלחה היסטרית כזו לו היה ממוקם באזור גן העיר ודרומה.
אחרי חיפושים קדחתניים נמצא לבסוף שולחן פנוי עבורנו בזוריק, ממש על המדרכה. לא הצליח לנו. השולחן קטן ורעוע, מהסוג שלא משאיר מקום לרגליים, אך למרות פזילה מתמדת לשולחנות הנוחים יותר בחלקו הפנימי של בית הקפה, אף אחד מהם לא התפנה. נראה כי אנשים מגיעים לזוריק להעביר שעות אלכוהוליות ארוכות, כוונה שמשתלבת היטב באיטיות השירות וההגשה.
זוריק הוא מקום המקפיד על הפרטים הקטנים. המלצריות מעניקות יחס אישי לכל סועד, כלי הקרמיקה המצוירים שבהם מוגש האוכל מעידים על תשומת לב אסתטית, וגם המאכלים עצמם עשויים היטב. הזיתים, למשל, שנלוו למנות שהזמנו, היו נפלאים. גם הלימונדה (12 שקל) הייתה מצוינת, לא עניין של מה בכך בבתי קפה תל אביביים. המנות עצמן, שנבחרו מתוך תפריט מצומצם הכולל ארוחות בוקר ומעט סלטים, טוסטים, כריכים וטארטלטים, היו טעימות אך קטנות ביחס למחירן הגבוה. צ' הזמין כריך רוסטביף (33 שקל) וקיבל ג'בטה שכללה ירקות אבל מעט מדי מפרוסות כתף הבקר. אני הזמנתי טארטלטים של בצל וגבינות (33 שקל) לאחר שאזלו אלו עם הבטטה, וקיבלתי, אחרי שהמתנתי נצח להגעת המנה, צמד חתיכות קטנטנות ומוצלחות של פאי. שתי המנות לוו בסלט ירוק, אף הוא טעים מאוד ומתובל היטב, אבל בסופו של דבר נותרנו רעבים. לקינוח הזמנו עוגת גבינה פירורים (20 שקל), שהייתה מתוקה ורכה מאוד ועוטרה בפירות יער, וקנקן תה עשבים (16 שקל), הספיק לשתי כוסות והיה עשיר בטעמים. כשחזרנו הביתה חיממתי לנו עוף עם תפוחי אדמה שהכנתי לגמרי בעצמי. להיות עקרת בית זה דווקא נחמד לפעמים.
זוריק, יהודה מכבי 4א', טל' 6048858. פתוח: כל השבוע 9:00-2:00.
כוכב הצפון
מורן כרמון
21.12.2005 / 8:23