יין טוב דוחה פיקוח נפש

כשביקרתי בתערוכת היין המקצועית "סומליה 2005" שנערכה לא מכבר בהיכל התרבות, צדה עיני דוכן קטן שנשא את השם "יקב תניא". הוא נקרא כך לא על שם התנאים שבתלמוד וגם לא על שם ספר התניא של חב"ד, אלא על שם בתו של בעל היקב, יורם כהן. יורם מתגורר בעפרה, ועל מנת להגיע ליקב צריך לעבור בכבישים החדשים שמחברים את מטה בנימין עם שאר ערי הארץ. נסיעה לעפרה היום ממחישה יותר מכל את הבעייתיות של התנחלויות וכפרים ערביים ששוכנים זה בתוך זה, של הגדר הביטחונית המוקמת ושל ישראל אחרת שרובנו מדיר רגליו הימנה מחשש פיגועים.

לא מזמן נתבקשתי על ידי חבר דתי להמליץ על יין טוב לחגיגת בת המצווה של בתו. בהיותו דתי שמאלני כהגדרתו, משהו נדיר במקומותינו, היתה לו בקשה אחת, שלא היתה קשורה לכשרות רבנית אלא לכשרות פוליטית: "שלא יהיה יין שטחים". היתה לו סיבה להדגיש את הנושא. יותר ויותר תושבי התנחלויות פותחים יקבים קטנים בבתיהם מענבי גפנים נהדרות שצומחות באזור חברון או דולב. כשלעצמי תמיד סברתי ש"יין טוב דוחה שטחים", וכך מצאתי עצמי, כאמור, חוצה את הרי יהודה בואכה צומת תפוח ושאר השמות המשמימים ששם רע של קיצוניות פוליטית יצא להם אצלנו.

אבל כשהגעתי, במקום קיצוני מיליטנטי פגשתי בחור נמוך קומה בעל עיניים כחולות כהות, חובש כיפה קטנה, שהוא תערובת של להט עשיית יין ושל מרירות על חוסר שיתוף הפעולה של מועצת בנימין עם פרויקט היין שהקים במו ידיו. יורם כהן בא ממשפחה של 17 אחים ואחיות, ילידי נתיבות להורים יוצאי האי ג'רבה, מקום הולדתו של שר החוץ סילבן שלום, שערך שם ביקור מתוקשר לפני זמן קצר. את היין פגש יורם בבית אבא, שיצר יין שהיה לדבריו פשוט יין מגעיל. אחרי לימודים בישיבה תיכונית הסתובב כהן בהתנחלויות והיה אחד מנערי הגבעות שעשו כותרות לא אחת. אחרי שירות בצבא חזר בשאלה ושוב בתשובה, והיום הוא יצרן של יין בוטיק, שומר מצוות אך שותה יין לא כשר, שמבקש לעזוב את ההתנחלות ולעבור לגליל או לנגב ולהמשיך שם בייצור היין עם אשתו ושבעת ילדיהם. השנים כנראה עושות את שלהן והיום יש בכהן משהו חולמני ולא לוחמני, והוא רחוק מסטריאוטיפ "המתנחל המצוי". "כשהייתי תלמיד ישיבה", הוא מספר, "לא היה לי כסף אפילו לאכול פלאפל, אבל 70 שקל לבקבוק יין הייתי מגרד מפה ומשם". את השירות הצבאי בגולן הוא ניצל לשם התוודעות ליינות יקבי רמת הגולן, ושם גם נולד החלום לייצר יין משלו.

כהן הוא אוטודידקט ואת כל תורת הייצור הוא למד מספרים, עיתונים ואינטרנט. ב-2001 הוא הפיק את בקבוק היין הראשון, לאחר שיישן אותו בדימג'אנים מזכוכית ובשתי חביות משומשות שנרכשו ברמת הגולן. את הענבים הוא רוכש בדולב, הר ברכה וגוש עציון - ענבי שטחים לעילא ולעילא. ב-2004 הוא כבר ביקבק כ-5,500 בקבוקי יין, משלושה סוגים: קברנה סוביניון, מרלו ועירוב של "70-30", כפי שהוא קורא לזה - 70 אחוז קברנה ו-30 אחוז מרלו. טעמתי את היין מהחביות, ונהניתי מהטעמים המקסימים של יין שטרם בוקבק, אבל כבר עכשיו מבטיח רבות. התוויות על הבקבוקים כתובות משום מה באנגלית, אך התמונה שעליהן היא של עפרה בשלג - תמונה שצילם כהן. הוא עובד לפרנסתו כצלם מקצועי _ היין עדיין לא מספק מחיה, למרות שמחירו בחנויות בתל אביב וברעננה הוא כ-120-140 שקל. מסקנה סופית: ללא ספק, היין האיכותי של כהן הוא יין דוחה שטחים במיטבו!