אף מילה על שקדי מרק

מכירים את הריח השרוף של תנור ספירלות שמורידים מהבוידעם אחרי הרבה זמן ומחברים לחשמל? הריח המבאס הזה תמיד מעלה בי זכרונות לריח הממסטל של תנורי הנפט של פעם? בתור ילדה הייתי מכורה לריח הזה שרק הסנפה ממנו הספיקה כדי לחמם את לבי.

אפרופו נפט, ריח דומיננטי היה גם לפתילייה עליה התבשל לו לאטו מרק העוף הנצחי בימות החורף הקרים.
על גז עדיין לא חלמו אז ושם המשחק בתפעול המערכה היה רגישות רבה והמון עדינות. צריך היה להיזהר לא להציף את הפתיל בעודפים של נפט ולשמור על להבה זעירה ומתונה, אחרת, כל החדר התמלא עשן שחור. אותי זה שעשע בתור ילדה, את סבתא קצת פחות.

בימות החורף הקרים, כשנכנסתי רועדת לביתה של סבתי, נשלחתי מיד לחמם את הידיים באדים הריחניים שבקעו מסיר המרק שעמד על הפתילייה. ברקע נשמעו הנזיפות הרגילות :"הביטי איך את הולכת, חצי ערומה... ככה מקבלים דלקת ריאות". ואז נותר רק להמתין שהמרק יהיה מוכן. אם כבר מדברים על זה התוצאה הייתה לרוב די דלוחה ומשעממת, שלא לומר תפלה וחסרת טעמים וניחוחות מעניינים. לרוב היה שם מרק ירקות או מרק עוף שהספיק, כמו כד השמן בערך, לשבוע שלם. כדי לעבות את המרק ולהפוך אותו למשביע יותר, סבתא שלי הוסיפה לו קוואקר בטענה שזה "מאד מזין". כל יום בצהרים הוזנתי באותו מרק צח ששודרג לפעמים באטריות דקיקות.

אני לא זכיתי בילדותי להתענג על כל אותם מרקים צפון אפריקאים בעלי טעם חזק של בשר וקטניות בגוונים אדמדמים, צהובים וחומים. אצלנו הכל קיבל גוון אפרפר והמגוון היה מאד מצומצם. אבל מאז, עשה המרק כברת דרך ארוכה ועולם המרקים שלנו כיום שופע ניחוחות, טעמים, מרקמים וצבעים אקזוטיים ומיוחדים. יש אינסוף סוגים של מרקים שמשלבים נגיעות ממזרח ומערב, מועשרים בשמנת, חלב קוקוס ועוד מרכיבים שהופכים אותם לקרם קטיפתי מגרה וטעים.

אז הנה מרק ירקות קלאסי של סבתא שלי ועוד שניים קצת יותר מתוחכמים.

(מתוך "ילקוט המרשמים")

300 גר' ירקות כגון: גזר, קישוא, תפו"א, בצל, סלרי, עגבנייה קטנה
3 – 2 כפות שמן
½ כפית מלח לפי הטעם
3 – 2 כפות קוואקר
5 כוסות מים רותחים
שמיר ופטרוסילנון קצוץ – מוסיפים עם ההגשה

חותכים את כל הירקות לקוביות קטנות, צולים בשמן או מרגרינה – ¼ שעה ובוחשים מפעם לפעם.
מוסיפים את הקוואקר, מערבבים ומוסיפים את המים הרותחים.
מבשלים עוד כ ¾ שעה ביחד עם המלח.

חומרים:
1 בצל קצוץ דק
1 כרישה פרוסה (החלק הלבן)
2 כפות חמאה
2 כפות שמן זית
3 שיני שום
1 ק"ג ארטישוק ירושלמי קלוף ונקי
2 תפוחי אדמה גדולים קלופים וחתוכים
מים שיכסו את הירקות בגובה של 3 ס"מ בערך
200 מ"ל שמנת מתוקה או חלב
מעט מוסקט טרי מגורר
מלח
פלפל גרוס גס

להגשה:
שמנת חמוצה "של פעם"
כמה עלי מרווה טריים

אופן ההכנה:

1 מחממים בסיר את החמאה והשמן.

2. מוסיפים את הבצל, הכרשה, השום, הארטישוק הירושלמי ותפוחי האדמה ומזהיבים קלות.

3. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.

4. מבשלים עד שהארטישוקים ותפוחי האדמה רכים מאד.

5. מוסיפים את השמנת המתוקה או החלב.

6. טוחנים הכל במעבד מזון עד לקבלת מרקם חלק.

7. במידה ומתקבל מרק סמיך מדי ניתן לדלל על ידי הוספת נוזלים.

8. מוסיפים אגוז מוסקט, מלח ופלפל שחור גרוס.

9. להגשה – במרכז כל מנה מניחים בעדינות כף שמנת חמוצה וכמה עלי מרווה.

טוויסט נחמד – במקום המרווה, אפשר להוסיף בזמן ההגשה ערמונים קלויים. פשוט לפורר עם הידיים מעל המנה. מעדן!

חומרים:
3 כפות שמן קנולה
1 בצל קצוץ
1 שורש סלרי קצוץ
1 כרישה פרוסה דק
1 ק"ג דלעת מנוקה וחתוכה לקוביות
1 גזר בינוני קלוף וחתוך לקוביות
1 עלה דפנה,
למון גראס (בערך 5 עלים)
1 ס"מ ג'ינג'ר טרי מגורר
כמה פיסות גלנגל (סוג של ג'ינג'ר עם ארומה לימונית - להשיג במכולות סיניות)
5 עלים של כפיר ליים (להשיג במכולות סיניות)
4 כוסות מים
1 כוס חלב קוקוס
מעט פלפל אדום חריף
מלח

להגשה:
תערובת של בוטנים, אגוזי קשיו וקוקוס קלוי

אופן ההכנה:

1. מחממים את השמן בסיר ומזהיבים את הבצל, הכרשה ושורש הסלרי.

2. מוסיפים את הדלעת והגזר ומזהיבים עוד מספר דקות.

3. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה. מוסיפים את התבלינים והעשבים ומבשלים על להבה בינונית עד שהירקות רכים.

4. מוציאים את העשבים, מוסיפים את חלב הקוקוס וטוחנים הכל לקרם חלק במעבד מזון.

5. להגשה – קולים את האגוזים והקוקוס וזורים על המנה.