תככים ומזימות

לפני זמן מה כתבתי שכיף להיות מבקר יין. אוכלים אוכל נהדר במסעדות יוקרה בליווי היין שהיקב חפץ להפיץ, היחצנים מקשקשים סביבך, ואתה מרגיש שחפצים ביקרך. נו, לך תכתוב אחרי ארוחת המלכים שהיין היה לא טוב. על הערה זו זכיתי בקיתונות של עלבונות מאחד הקולגות הנכבדים ביותר שלי, שטען בלהט שהשמצתי את מבקרי היין, שאינני מבין כלום ביין וכהנה וכהנה דברי שבח. לולא הפרידו בינינו הצופים באירוע, זה היה נגמר בקרב אגרופים. אחר כך לחצנו ידיים, ואת ההתלהמות הרגעית המביכה תלינו בעודף שתייה.

לפני שבוע שוב הוזמנתי לאירוע נוצץ, הפעם במסעדת היוקרה יקימונו בשדרות רוטשילד. הארוחה המהודרת נערכה לרגל השקתם של היינות החדשים של יקב שהוא בהחלט אחת מאהבותיי הגדולות, אם לא הגדולה שבהן - יקב שאטו גולן. לו לוותה ההשקה בחומוס אסלי ולא בארוחת טעימות של יקימונו, גם אז הייתי קושר ליין לא פחות כתרים.

אם ברצונכם לראות את היקב המושקע ביותר בישראל, הצפינו לרמת הגולן ובקרו ביקב הנמצא בשאטו, שנבנה בכניסה לקיבוץ אליעד בדרום הרמה. את היקב בנה שוקי שי, ישראלי שעשה לביתו בחו"ל והשקיע עד בלי די במיזם מקסים של יין איכותי. כל מה שקשור ביקב שאטו גולן נעשה בסטייל וברוחב לב: הבקבוקים, התוויות, הפרסומים, ההזמנות וכל אירוע של היקב מראים שמי שהפרוטה מצויה בכיסו אינו חוסך ולו אגורה. על הכרמים ממונה יצחק ריבק - איש אדמה, ממקימי אליעד, והיינן הוא אורי חץ - איש צעיר, שחרף ניסיונו כמצוות אנשים מלומדה להתחיל כל הרצאה בבדיחה, הוא אחד האנשים הרציניים ביותר בענף. מיומו הראשון ביקב ייצר יינות מדהימים, ובטאץ' מוזהב הופך כל יין שהוא נוגע בו לייחודי. אפילו הסוביניון בלאן, יין לבן שייצר השנה מענבים מכרם של יקב אחר, הוא לדעתי מטובי הסוביניון בלאן הלבן שיוצרו בארץ.

באותו ערב קסום ביקימונו טעמתי גם את יין הסירה 2003, שממנו יוצרו השנה רק 2,200 בקבוקים. הייתי כל כך המום מהאיכות עד שאסתכן בחרון אפם של ייננים אחרים שהם חבריי ושל מבקרי יין ואצהיר חד משמעית: זהו הסירה הגדול ביותר ששתיתי בארץ. אולי הסיבה היא שהשנה הכניס חץ ליין 15 אחוז ענבי גרנאש, ענבים שפעם, בימים שליין ישראלי לא הייתה עדנה, היו חוט השדרה של היינות המקומיים. היום הזן חוזר אלינו, משובח יותר, ואם לשפוט את הסירה על פיו הרי שהוא עשה לו פלאים. מזמן לא טעמתי יין כל כך עשיר ומורכב עם ארומות כל כך נהדרות. בכלל - בציר 2003 מסתמן כאחד הבצירים המוצלחים ביותר בתולדות היקב. כ-45 אלף בקבוקים יוצרו בו מענבי אותה שנה.

טעמתי גם את המרלו ואת הקברנה סוביניון של 2003, שהשתתפו אף הם בחגיגה. למרות שברור לי כי תחשדו בי שאני משוחד ולגמרי לא אובייקטיבי כשזה מגיע לשאטו גולן, אני חייב לחזור לעולם הסופרלטיבים ולהלל ולשבח את המרלו. במרלו יש כמויות נדיבות של סירה ומעט קברנה סוביניון, שיחד תורמים להופעה משלהבת של היין. אז מה נשאר עוד לומר? שאהבתי גם את הקברנה סוביניון ואת האליעד - ספינת הדגל של היקב. אתם כבר מבינים שבאותו ערב הייתי שיכור מיין, אבל בעיקר מהנאה.

אה, כן. אסור לי מחמת השכרות לשכוח את הקברנה פרנק, ענב שלא רבים עושים ממנו יין זני ובדרך כלל משמש להשבחת יינות אחרים. כאן הוא מככב בפני עצמו והוא, כמובן, מקסים ושווה כל לגימה. אז נכון, אני לא מדור פרסומי, אפילו אם זה נשמע ככה. אני פשוט אוהב את יינות שאטו גולן - ויש לי טעם יקר. הם אינם זולים, אבל כל אגורה מוצדקת.