וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תכניסו ללקסיקון

יונתן לבני

16.1.2006 / 6:15

הוא נולד בקרואטיה, התאזרח בצרפת, ועכשיו מגיע אלינו. קבלו את הכוכב החדש על מגרש היינות הלבנים: הוויונייה

כבר מזמן לא התרגשתי כל כך מיין חדש. איך שלא תסתכל על סצינת היין המקומית, אנחנו תמיד מסתובבים סביב אותם זנים, בבחינת נכסי צאן ברזל של התעשייה: באדומים - הקברנה סוביניון והמרלו, עם קצת פזילות (לא תמיד מוצלחות) לעבר הסירה, הקברנה פרנק והסנג'ובזה; בלבנים: חוץ משרדונה ועוד שרדונה וקצת סוביניון בלאן - יוק. בארץ חמה כמו שלנו, כשהחורף הופך למצרך מבוקש, כמעט מתבקש לשתות יינות לבנים ולא רק אדומים כבדים. ומה כבר לא נאמר על השרדונה? עד כדי כך היין נפוץ בעולם, עד שבארצות הברית קמה תנועה בשם (ABC Anything but Chardonnay). כשהוזמנתי, אפוא, למסעדה משובחת (איך לא?), כדי לחגוג עם יקבי רמת הגולן את השקתו של זן הענבים הלבן החדש, הוויונייה, היתה השמחה רבה.

אז כמובן, הארוחה באחת המסעדות הטובות בארץ - כתית שבקיבוץ נצר סירני - תרמה ודאי לאווירה האוהדת. לא בכל יום אתה שותה יין חדש מלווה בבויאבז ובזוקיני במילוי מוס ים וכמהין. אבל גם בלי הבויאבז והכמהין, שמחירם כמחיר זהב, התרגשתי מהיין החדש. זן ענבי הוויונייה גדל בעיקר בעמק הרון שבצרפת, שאליה הגיע כנראה מקרואטיה. בתחילת המאה לא היתה לו עדנה והוא כמעט נעלם, אך בארבעים השנה האחרונות אנו שוב עדים לגידול עצום בשטחי הוויונייה הנטעים בכל העולם. בעמק הרון בלבד יש כ-10,000 דונם, כך גם בקליפורניה ובאוסטרליה.

בארצנו השמרנית ניטע הזן לראשונה בשנת 2000 בכרם אודם שבצפון רמת הגולן, בגובה 1,200 מטר. חלק מהיין תסס בחביות עץ אלון, בחלקן חביות ששימשו קודם לכן לתסיסת שרדונה, והשאר במכלי נירוסטה. ומה באשר לטעמים? כבר מזמן החלטתי להימנע מהשוואות לטעמי מנטה ועשבי תיבול והשד יודע מה ולנסות להיות פחות ציורי. ובכל זאת, בלי שום תיאור אי אפשר, ולכן באופן כללי אומר כי אם לשרדונה טעמי פרי הדר, אגס וגם תפוח וליינות הגווירצטרמינר טעמים פרחוניים, הוויונייה נופל באמצע, עם הרבה טעמי פירות קיץ כמו אפרסק ומשמש. שיעור האלכוהול ביין גבוה - כמעט 15 אחוז - אך חמיצותו אינה גבוהה. טעמתי אותו לראשונה בשיווק ניסיוני שנעשה לפני כשנה בתערוכת היין בבית הסקוטי ביפו. עכשיו הוא יגיע לחנויות היין כמוצר מוגמר, ומחירו יהיה כ-70 שקל. אז אינני יודע כמה השפעה יש לי עליכם - אבל בהחלט הייתי ממליץ להכניס את הזן החדש הזה ללקסיקון, לחך ולאוסף היין.

באותה ארוחה נהדרת טעמנו גם את הסירה והפינו נואר 2002, אף הם מכרמים שברמת הגולן. הפינו נואר הוא זן בעייתי. הוא עמוד השדרה של תעשיית היין בבורגוניה שבצרפת ונחשב ליין של מתקדמים. בגלל התנאים האקלימיים הקשים באזור הוא דורש שנים של שהות בבקבוק לפני השתייה, ושתייה מוקדמת שלו נחשבת לפדופיליה. בגולן, הענבים מגיעים משלושה כרמים צפוניים, ואני כחובב מושבע של הפינו חייב לציין כי הפינו נואר של ירדן עולה מדרגה בכל שנה, והשנה הוא פשוט מקסים. אני מצדיע לויקטור שונפלד, היינן המוכשר של היקב: הוא אכן מביא לנו איכויות מדהימות בכל שנה ושנה. את הארוחה בכתית, אגב, חתמנו ביין קינוח של היקב _ ירדן סמיון 2003. לחובבי היינות המתוקים שבכם תהיה זו חגיגה אמיתית להריח ולטעום יין מתוק שבינו לבין יין פטישים מרחק של שנות אור. לחיים!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully