נפתח בחשיפה: שלוש בנות זוג ידע בנצי בימי חייו (אלא אם כן אתם מחשיבים נשיקות על הלחי), לפני ששבר את הכוס ונכנס בעול חופה וקידושין. מכל אותן שלוש אקסיות זכורה במשפחתנו כ', נערת חמד אותה פגש בנצי בצבא אשר הייתה, רחמנא לצלן, אשכנזייה גאה- שלא לומר פולניה.
לאחר חצי שנה של זוגיות הדוקה חשה כ' צורך להזמין את הורינו אדון וגברת מנצור, תימנים מבטן ומפח זיתים, לארוחת ערב מעשה ידיה. למרות פולניותה היא התעקשה להעמיד לכבודם ערב תימני למהדרין ולכבדם דווקא במאכלי עדתנו. בסופו של הערב, אחרי 5 פעמים ששמעו בלופ את הדיסק "אם ננעלו" של עפרה חזה זצ"ל ואחרי ששבעו ממלוואח שרוף עליו נבזק חוואייג' ביד נדיבה, סיכם אבינו את המפגש במילים "היא נחמדה, אבל לא נראה לי שהיא באמת תימנייה..."
בסיפור של כ' נזכרנו השבוע כשביקרנו במסעדת אושן - בר פירות ים, השוכנת בלב מתחם משרדי ההיי- טק של הרצליה פיתוח. המסעדה הנעימה, המצטיינת באקוסטיקה יוצאת דופן, מציעה מבחר מרשים של מנות דגים ופירות ים המושפעות בעיקר מן המטבח הצרפתי, וגם מעט מזה האסייאתי והדרום אמריקאי. וכך פצחנו לנו בראשונות: מנת מולים שחורים ברוקפור (44 ¤) הציגה שילוב תמוה אם כי לא רע של מולים טריים ונהדרים עם גבינת רוקפור שהייתה מעט אגרסיבית עבורם. מנה של שרימפס בציפוי פנקו עם גווקאמולי (42 ש"ח) נשמעה מבטיחה אך התבררה כשרימפס עטוף בפרורי לחם אנמיים לצד ממרח אבוקדו סטנדרטי - טעים אבל קצת פשוט מדי. מבין הראשונות בלט לטובה מרק סרטנים (38 ש"ח), שלולית סמיכה ונהדרת של ציר סרטנים, שמנת ועגבניות שבתוכה נח סרטן טרי, טעים וחמוד. ממש לאכול אותו.
לצד המנה המשובחה הזו, טעמנו גם שתיים שלא ממש ערבו לחיכנו: סלט קיסר מבאס (38 ¤), שבו הוטבעה חסה אומללה בכמויות של רוטב בעל טעם עז מדי של אנשובי וכן טרטר טונה אדומה במעטפת אינארי (44 ¤). כמויות אדירות של רוטב לימוני הפכו את המנה הזו לעיסה לא אכילה כמעט: האינארי, שהיא מעטפת טופו מתקתקה, הפך בעל כורחו לרטוב לגמרי ואילו טעם הדג הנא נעלם לחלוטין. המלצרית שהבחינה באכזבתנו מהמנה ציינה כי כמויות הרוטב האדירות הן כתוצאה מכך ש"אנשים לא אוהבים את הטעם של דג נא". אנחנו לא יודעים מי האנשים האלה, אבל אולי כדאי שהם פשוט לא יזמינו טרטר במקום להרוס לכולנו. תודה.
ואז הגיעו הדג והמלבי
הרגענו את כרס האלכוהול החיננית שלנו עם קוקטייל הבית - מידורי, וודקה ותפוזים והמשכנו בעוז לעיקריות: סיר מולים שחורים, טעימים וטריים שבושלו עם ירקות שורש, ג'ינג'ר ויין לבן היו שילוב נחמד של מתכון צרפתי עם נגיעה אסייאתית. גם שרימפס ברוטב של טקילה, טבסקו וחמאת בזיליקום (74 ¤) היה ניסיון חביב ומעניין, אך לא הפך לשלם הגדול מסכום חלקיו. לרגע כבר חשבנו שזומן לנו מפגש נוסף עם שף מדור הפיוז'ן העולה, כאלה שמשלבים ידע מכאן ומכאן למנות נחמדות ויצירתיות אבל לא באמת מרגשות. אתם יודעים: קצת צרפתי, קצת אסייאתי, נגיעה של דרום אמריקה ויש לנו תפריט.
אבל אז הגיע הדג. ולא סתם דג, אלא פילה מוסר טרי ומשובח, בציפוי פרורי לחם ועשבי תיבול שנח על עלי גפן ממולאים באורז עם מעט רוטב רוקפור (76 ¤). מנה מפתיעה, לא שגרתית, מעניינת ומצוינת, שנמצאת בשתי דרגות מעל השילובים הצרפתיים- יפניים- מקסיקנים שטעמנו קודם. אז מה הסוד? פשוט מאד: השף (כמו שאמר אבא על אותה כ' המיתולוגית) הוא לא צרפתי. הוא גם לא אסיאתי או דרום אמריקאי. אז מה הוא? ערבי, וקוראים לו איאד אגאברייה. לו רק היה אגאברייה משלב מעט מהאוטוביוגרפיה הקולינרית במטבח ומעמיד עוד כמה מנות מפתיעות כאלו, של דגים ופירות ים עם טוויסט של בישול ערבי, הייתה מסעדת אושן עולה ליגה. באחריות.
חיזוק לדעה הזו קיבלנו סופית במנות האחרונות, קינוח של סמי פרדו (יעני חצי קפוא 28 ¤)) היה בסך הכול גלידה על בסיס שמנת עם אגוזים מסוכרים. נחמד מאד, אבל גלידה. קרם הברולה שנדגם היה שמנתי וטוב אבל גם הוא לא חידש. לעומתם הגיע לשולחן קינוח של מלבי שמנתי ומדהים (26 ¤), שחולק לשתי צלוחיות, האחת עם סירופ מי ורדים עדין ומתקתק והשנייה עם קוקוס ושברי אגוזים. המלבי היה רחוק מזה התעשייתי ונתן גושפנקא סופית לקביעתנו בדבר הפוטנציאל הלא מנוצל שיש לאגאברייה.
ארוחה לזוג במסעדת אושן תעלה באזור 300 ¤, לא כולל יין. בנוסף מציעה המסעדה את ארוחת פירות הים הגדולה בישראל, שהיא ארוחה מטורפת למדי בה מוגשות ארבע מנות ראשונות, בקבוק יין ו- 3.5 ק"ג של פירות ים ב- 799 ¤ לארבעה אנשים (או לאיש אחד, במקרה שקוראים לכם בנצי).
"אושן בר פירות ים", משכית 30, הרצליה, 09-9511219