פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פלא של סיר

      סמדר אופה עוגת שמרים של פעם בסיר פלא עם חור באמצע ולא שוכחת לשים "טוסיק" מתחת

      דמיינו עולם שיש בו רק סוג קמח אחד, לבן רגיל, אין בו שמרים יבשים אלא רק טריים לחוצים, אין בו תמצית וניל אמיתית כי אם "סוכר ונילין" בלבד, ובעיקר - אין בו חמאה כלל, אלא רק מרגרינה, רחמנא ליצלן!
      איזה טעם כבר יכול להיות לעולם דל ולא בריא שכזה?

      זה לא העולם השלישי שאני מדברת עליו, אלא העולם שלנו, לפני כמה עשרות שנים בסך הכל, במאה ובאלף הקודמים. אבל מפליא ככל שזה ישמע - דווקא היו בעולם הזה אז טעמים לא מעטים, טעמים בסיסיים, פשוטים וברורים, צנועים ומסתפקים במה שיש, בקיצור - טעמים של פעם.

      אחורה במנהרת הזמן

      שבו נוח במושבכם, הקליקו את חגורת הבטיחות, אתם עומדים לצאת למסע במכונת הזמן, ארבעים-חמישים שנה אחורה בזיכרון. תסתכלו דרך החלונות האטומים ותראו את השנים שעברו חולפות ביעף בכיוון ההפוך. תוך כדי טיסה, תנו דעתכם כמה התקדמנו מאז, כמה החכמנו והשתכללנו, ואיזה היצע עומד לפנינו על המדף בכל מרכול, ולו הקטן והצנוע ביותר. כל זה לא עמד לרשותם של אבותינו, אימותינו יותר נכון, בבואם לבשל או לאפות משהו אז, אי שם בשנות החמישים-שישים-אפילו שבעים.

      קחו לדוגמא את מצרך היסוד: "קמח". בשנות השישים, כשהיה רשום במתכון "קמח", היה ברור שהכוונה לקמח לבן רגיל. לא הייתה התלבטות, כי פשוט לא היה אז שום קמח אחר. לא קמח תופח מאליו, לא קמח עוגות, לא קמח לחם, לא קמח מלא, לא קמח שיפון, לא קמח כוסמין, לא קמח טף ולא קמח אנא-עארף. אותו כנ"ל בכל מוצר אחר. אבל כל זה לא אומר שלא אפו ולא בישלו, חלילה. ומעניין שהיום כשאומרים "אוכל של פעם", מתכוונים בכלליות לכל דבר טעים. כל כך חזק הוא כוחו של הגעגוע אל חוויות הילדות המעצבות.

      סיר פלא על פתיליית נפט

      עכשיו הגענו בסיורנו הנוסטלגי אל אולם המוצגים המשחזר את אמצעי הבישול והאפייה של הימים ההם.
      היי, מה זה הכלים המצחיקים האלה? מקצף ידני? מטחנת בשר עם מנואלה? סיר פלא? פתיליה?! אמצעים דלים, כבר אמרנו. זה מה היה אז - ועם זה צריך היה לנצח. ואכן היה שם ניצחון, עובדה: הנה אנחנו כאן והיום, עוצרים בחריקת בלמים ונוחתים חזרה בלב מטבחנו המאובזר והמשוכלל, החשמלי הרבה יותר ממה שניתן היה לעלות על הדעת בימי המערה החשמלית של חסמב"ה.

      העיסוק בחומרים נוסטלגיים הביא אותי לנסות לשחזר את עוגת השמרים המיתולוגית של פעם. עוגת שמרים פשוטה, ריחנית וטעימה, העשויה מחומרים שהיו בנמצא בשנות ילדותי, וישנם עד היום: קמח-סוכר-קקאו-ומרגרינה (הסולדים מחומצות שומן טרנס המוקצות כיום מחמת מיאוס – רשאים להמיר בחמאה, אני לא אבוא לבדוק).
      מתוך מאמץ להיות נאמנה עד הסוף למקור, אפיתי אותה בסיר-פלא של פעם (ותודה לציפי גיסתי שמצאה אותו בבוידעם שלה), על פתיליה של פעם. נו טוב, לא פתילייה ממש, כי אם כיריים של גז. את הפתיליה האותנטית דווקא ראיתי בתצוגת הארכיון, אבל איפה הייתי מוצאת נפט כדי להפעילה?

      עוגת שמרים של פעם

      מרכיבים לעוגה אחת:

      בצק:
      30 גרם שמרים טריים (או 1 כף שמרים יבשים)
      1 כפית סוכר
      ¾ כוס חלב חמים
      4 כוסות קמח
      ¼ כפית מלח
      ½ כוס סוכר
      2 ביצים טרופות
      200 גרם מרגרינה בטעם חמאה (או חמאה) בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות

      מלית:
      50 גרם מרגרינה בטעם חמאה (או חמאה), מומסת
      ½ כוס סוכר
      1 שקית סוכר ונילין
      2 כפות קקאו

      זיגוג:
      ¼ כוס מים
      2 שקיות סוכר ונילין

      אופן ההכנה:
      1. בקערית קטנה מערבבים וממיסים את השמרים וכפית סוכר בחלב החמים. מכסים וממתינים 10 דקות עד שייווצר קצף (אם משתמשים בשמרים יבשים - אין צורך בהתססה מוקדמת. מערבבים אותם בקמח עם שאר החומרים ומוסיפים את החלב).

      2. מנפים את הקמח אל קערת המיקסר, מוסיפים את המלח והסוכר ומערבבים. יוצרים גומה בקמח ושמים בה את הביצים, תערובת השמרים התוססת והמרגרינה.

      3. לשים בקרס לישה במהירות איטית משך 10 דקות. בתום הלישה הבצק רך ודביק למדי, אך גמיש.

      4. בעזרת מרית, מגרדים את הבצק מדפנות הקערה ואוספים אותו לכדור. מפזרים מעט קמח על הבצק, מכסים את הקערה בניילון נצמד ומשהים לתפיחה כשעה וחצי-שעתיים. בתום התפיחה הבצק יתפח מעט ויהיה רך מאוד, אבל פחות דביק ויותר נוח לעיבוד.

      5. משמנים סיר פלא במעט מרגרינה, זורים קצת קמח בתוכו ומנערים את העודפים לכיור.

      6. לשים קצת את הבצק על משטח מקומח עד שיצא ממנו האוויר, ומחלקים אותו בסכין לשני חלקים שווים.

      7. מרדדים כל חלק בצק לעלה מאורך בגודל 50 על 20 ס"מ. מברישים כל עלה במחצית מכמות המרגרינה המומסת. מערבבים את הסוכר, סוכר הווניל והקקאו לתערובת ללא גושים ומפזרים מחצית הכמות על כל העלה. מגלגלים כל עלה מהצד הרחב לגלילה ארוכה ומהודקת.

      8. מפתלים את שתי הגלילות זו בזו כחבל ומניחים אותן בצורה מסודרת ככל האפשר בתוך סיר הפלא המשומן. מכסים במגבת לחה ומשהים לתפיחה עד הכפלת נפח הבצק, כשעה-שעה וחצי.

      9. סוגרים את הסיר במכסה שלו, ומניחים אותו על אש הכיריים, על להבה נמוכה. אופים כ-45 דקות, עד שפני העוגה שחומים וקיסם הננעץ בה יוצא יבש.

      10. מבשלים את חומרי הזיגוג ביחד במשך כ-7 דקות עד שנוצר סירופ.

      11. מורידים את הסיר מהאש, מעבירים סכין בין העוגה לדפנות התבנית, מכסים במכסה, מחזיקים את הסיר והמכסה ביחד במגבת והופכים את העוגה אל המכסה. מניחים על העוגה מגש, והופכים את העוגה אל המגש.

      12. מברישים את פני העוגה החמה בסירופ הסוכר החם.

      הערות:
      1. כדי שהעוגה תשחים באופן אחיד ולא תישרף יש לאפות במכסה סגור על אש נמוכה, ולהשתדל לא לפתוח את המכסה בחצי השעה הראשונה. לאפייה אחידה על הגז רצוי מאוד להשתמש באלמנט העתיק שנראה כמו טבעת ברזל עם חור באמצע (ראו בתמונה. בילדותנו קראנו לו "טוסיק", מעניין למה...) שמניחים על הכיריים בין האש לסיר.

      2. אפשר לאפות את העוגה בסיר פלא בתנור אפייה בחום בינוני 180°.

      3. אם אין סיר פלא, אפשר להשתמש בתבנית אמריקאית חלולה שגודלה דומה.