אוויר צח, נוף ירוק, שמיים כחולים ושמש מלטפת עושים לי, בדרך כלל, כאב ראש לא קטן. למרות הסיכון שאשמע כמו סגפן זקן מתוסכל, אני לא מתבייש לומר שאני אוהב זיהום אוויר תל אביבי, מעדיף נוף אורבני אפרורי, מת על שמיים מעוננים ומשתזף בעיקר מהבהוב הסיגריות על הבר. כל הקונספט הזה של טבע ומרחבים רחוק ממני ולא ממש מקובל עליי, אבל הפעם לא הייתה ברירה. החלטתי שאני יוצא לשם ויהי מה.
המטרה - ביקור ביקב תשבי, אי שם בין בנימינה לזכרון יעקב שלי. שמועות על שבוע זיקוק הברנדי המפורסם שלהם גרם לי לקום ב- 8:30 בבוקר, אמצע הלילה מבחינתי, לתפוס רכבת צפונה ולתהות על קנקנו של הברנדי ועל מזקקתו.
הפעם האחרונה (והיחידה) שביקרתי ביקב הייתה לפני כשנתיים, באירוע יחצ"ני והמוני. לא הכי נהניתי, אבל מילאתי את פי יין ושתיתי בשקט. הפעם החלטתי לנסוע לשם בגפי, לנחות ביקב ולבקש הסברים על ייצור הברנדי שתשבי מייצרים.
הגעתי לשערי היקב עייף ומסונוור, אבל איך שנכנסתי פנימה ריחו של האלכוהול הפיח בי רוח חדשה והכל השתנה. בוקר טוב עולם, אפשר להתחיל.
כמו במשפחות הכי טובות
יקב תשבי הוא יקב משפחתי לחלוטין. האב, יונתן, הוא המייסד, אשתו נילי אחראית על מרכז המבקרים וגולן, הבן, הוא היינן הראשי של היקב. קבלת הפנים היא משפחתית, חמה ונעימה.
גולן הוא סוג של עוף מוזר בעולם היין הישראלי ונעדרת ממנו היומרה, הפלצנות והיהירות שמאפיינת ייננים ואנשי יין רבים. אדם פשוט, חביב, נחמד ומקצועי. את אומנות הזיקוק למד כששהה בצרפת, שם רכש את הידע המקצועי הדרוש הכולל הוצאת הרעלנים השונים, הפרדה בין חלקי הזיקוק ועוד.
כשהוכנסתי אחר כבוד למחסן הזיקוק, ריח חזק של ברנדי עמד באוויר וחלחל לנחיריים בדייקנות משכרת. החדר אפל וקריר, ובלבו עומדת זקופה וגאה מזקקת הברנדי המדוברת.
את מזקקת האלמביק הזו רכשו יונתן תשבי וסידני בק הדרום אפריקאי בשנת 1992 ממזקק שעבד בחברת הקוניאק המפורסמת ביותר- רמי מרטן. הרעיון מאחורי הרכישה היה לנסות לייצר ברנדי ישראלי עם כבוד שאולי ירים קצת את רמת הכהילים בארץ. הרמה לא כל כך התרוממה, אבל הברנדי של תשבי עשה את העבודה, ובגדול.
כבוד לאבא
שמו של הברנדי הוא "ג'ונתן תשבי" (Jonathan Tishbi), על שם אב המשפחה. כבר 11 שנים משפחת תשבי לא זיקקה ברנדי, וכששאלתי את גולן מדוע דווקא עכשיו מזקקים, תשובתו היתה נחרצת: "אבא לחץ שנזקק, אז אנחנו מזקקים". ממש בן לתפארת.
ענבי פרנץ' קולומבר הגדלים בכרמי זכרון יעקב הם חומר הגלם היחיד ממנו מיוצר הברנדי. הם מועברים ליקב, מותססים ליין וזוכים לזיקוק כמיטב המסורת הצרפתית בעזרתו של דוד הזיקוק המפואר.
המזקקה עצמה עברה שיפורים טכנולוגיים מופלאים. דוד הנחושת, בעל קיבולת של 1,000 ליטרים, נאטם כלפי חוץ בבטון יצוק על מנת שהחום לא יברח החוצה והפיקוח על הפרדת ראש, לב וזנב הזיקוק נעשה על ידי מחשב משוכלל. המאה ה-21 כבר כאן.
לאחר זיקוק אחד מפרידים בין לב הזיקוק לראש ולזנב - שני החלקים הפחות איכותיים. הם נלקחים הצידה ומוספים לזיקוקים מאוחרים יותר, בעוד הלב עובר זיקוק שני.
לאחר הזיקוק, מתקבל כהיל שקוף וארומטי להפליא, שטעימה ממנו מעלה בחלל הפה טעם פירותי וחריף.
הכהיל החדש מוכנס ליישון בחביות עץ אלון לימוזין המיובאות מצרפת בהן הוא שוכב 3 שנים תמימות. בתקופה זו הברנדי יספוג טעמים, ניחוחות ופיגמנטים שונים מהעץ וייהפך לברנדי אמיתי וטוב.
"סינגל בארל"
במקרה של ה"ג'ונתן תשבי", אין מאסטר בלנדר שטועם, מריח ומערבב בין הברנדים השונים לברנדי אחד ואחיד בטעמו. מכל חבית ניתן לבקבק כ- 200 בקבוקים, וכל חבית נותנת, למעשה, ברנדי השונה מזה שבחביות האחרות. אם תרצו, ניתן לקרוא לברנדי "סינגל בארל", ממש כמו בוויסקי מאלט איכותי.
הזיקוק השנה ארך כשבוע, מולאו 4 חביות, שייתנו בסוף כ- 600 בקבוקי ברנדי. למעשה ייעשה שימוש ב- 3 חביות בלבד, מכיוון שחבית אחת כנראה תשמש את היקב בהכנת פורט איכותי בעתיד הלא רחוק.
למה כל כך מעט, שאלתי, וגולן הסביר בצער כי המיסוי בארץ על ייצור ברנדי לא מאפשר, מבחינה כלכלית, להרוויח מספיק כדי שהעבודה תשתלם. "כל משקה מענבים שעולה על 17% אלכוהול לא נחשב כמשקה לקידוש, ולכן המיסוי עליו גבוה ביותר. זה חבל, בעיקר בגלל הדרישה הגדולה לברנדי שלנו, אבל זה פשוט לא משתלם".
האמת? כל העניין הזה דווקא די נחמד. הברנדי הופך נדיר יותר, ולכן אם השגתם בקבוק היום, רוב הסיכויים שאין הרבה כמותכם.
לכל משגיחי הכשרות שבינינו, שקצת חבל שלא יכולים לטעום את הקוניאק הערל, זוהי הזדמנות פז לטעום את הדבר הכי קרוב לקוניאק שיש לו חותמת מהרבנות הראשית. משגיח הכשרות של היקב אחראי גם על בדיקת הכשרות של הברנדי, מה שאומר שגולן מורשה לגעת רק בתזקיק, וזאת מכיוון שרק אז היין "בושל", והוא כשר למהדרין.
טעימה מן החביות
בין הסבר לעוד מבט אל עבר הצינור המטפטף אלכוהול ריחני, טעמתי ברנדי מתוך החביות השונות. הברנדי משנת 1994 (ממש ווינטג'), אוטוטו בן 12, היה פשוט נפלא והזכיר קוניאק מיושן ואיכותי. גוף מלא, אפטר טייסט שנשאר דקות רבות בחלל הפה, ופירותיות רבה.
הברנדי משנת 1993 היה מוצלח אבל פחות מהקודם, וכשבוחנים את שניהם ניתן לומר בוודאות כי הברנדי של תשבי יכול להתחרות ללא מורא בכל קוניאק בן אותו גיל.
לראייה, בשנת 1996 זכה ברנדי בן 3 שנים תוצרת תשבי במדליית הזהב בתחרות היוקרתית "Wine & Spirit" בקטגוריית הברנדי הטוב בעולם בדרגת היישון הזו. המדליה הזו הביאה הרבה כבוד לעולם האלכוהול הישראלי.
הברנדי מוצע למכירה ביקב בלבד, אך פה ושם ניתן למצוא אותו גם בחנויות יין ואלכוהול ברחבי הארץ. אם תצליחו להשיג בקבוק שכזה, דעו כי זוהי רכישה ראויה בהחלט.
מחירים:
"ג'ונתן תשבי" 8 שנים: 175 ¤
"ג'ונתן תשבי אסטייט" 12 שנים: 270 ש"ח