פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבות אכלו בוסר

      ייתכן שבית הקפה "תוצרת הארץ" הוא לא המקום המתאים להרשים את אבא. מלבד עוגת הגבינה הפנומנלית המקום התגלה כבית הקפה לא יותר מחביב

      אבא שלי צחק ואמר שאקרא לו כאן ח', אבל אני דבקה ב"אבא". באמת הגיע הזמן, אחרי כמעט שנתיים במדור, שגם פאפא כרמון יתארח בבית קפה תל אביבי. רציתי לקחת אותו למקום מיוחד, מקום שעושה קצת שואו, שיהיה גאה בבת שלו. בחרתי בתוצרת הארץ, בית הקפה הוותיק בכיכר מסריק. מדברים עליו כל כך הרבה, המתחרים אפילו בחרו אותו לאחרונה כאחד מעשרת בתי הקפה המובילים בעיר, ורק אני עוד לא הייתי שם. איכשהו, אולי בגלל הכינוי "דינוזאור" שהודבק למקום, חשבתי שזה מקום כזה שמתאים לאבאים. אז חשבתי.

      שלא תבינו לא נכון, זה לא שיש לי תלונות למקום. הוא פשוט לא התאים לתוכניות שלי. קטנטן, מחניק מסיגריות, עם תפריט קל, קל מדי. שום דבר חגיגי או מפואר. שום דבר לספר עליו לחברים מהפריפריה. ישבנו בחלל הקטן והמקורה, ממש ליד דלת ההזזה. רוח קרה נשבה, ורוב האנשים שנכנסו ויצאו דרכה לא טרחו לסגור אותה אחריהם. חיפשתי משהו בתפריט להתחמם בו. מצאתי בעיקר סלטים, כריכים, טוסטים. הציל את המצב מרק היום (בטטה). גם אבא שלי בהה בתפריט הקצר בבלבול. בבתי הקפה הענקיים של ראשון לציון, שם נוהגים היבנאים לבלות, יש תפריטים עבים כמו ספרים. אחרי התלבטות בין כריך לשקשוקה - המומלצת בחום, כך על פי התפריט - הכריע לטובת האחרונה.

      אבא שלי לא דומה לי בכלל. הוא ג'ינג'י, נראה צעיר בהרבה מחמישים ומשהו שנותיו, קליל. בניגוד לבת שלו הוא לא עושה עניין מכל דבר. על מיץ הגזר הסחוט במקום ששתינו (13 שקל לכוס גדולה) הוא התענג בקול רם ואף הוסיף "איזה כיף!". לא רציתי לקלקל, אז חייכתי בשקט. בעיניי המיץ היה מימי מדי ומעט תפל. אבל כשהגיע האוכל נאלצתי גם אני להיפטר מהפרצוף הזועף ולהודות שכיף. מרק הבטטה (18 שקל) היה מצוין, סמיך כנדרש וחריף מעט. גם בשקשוקה (30 שקל) היתה מעט חריפות, "בדיוק במידה הנכונה", החמיא אבא. היא הוגשה בתוך מחבת חמה ולוותה בצ'בטה טרייה וחמה אף הוא, יחד עם חמאת טרה ארוזה ומאכזבת. מרק זה לא ארוחת ערב, נזף אבא, ופתאום בכל זאת התגלה קו של דמיון בינינו. הזמנתי חצי מנה של סלט יווני (20 שקל) קלאסי ומוצלח מאוד. חצי המנה מגיעה בקערה לא גדולה, אבל משביעה בזכות כמויות הגבינה הנדיבות.

      לקראת שלב הקינוח נמלאתי התרגשות, שכן שמה של עוגת הגבינה של תוצרת הארץ הולך לפניה, וגם בתפריט מעיד הנחתום על עיסתו ומכנה אותה "מדהימה". כל כך הייתי נרגשת עד שלגמרי שכחתי שאבא שלי לא אוכל עוגות גבינה, וכשנזכרתי התחלפה האכזבה מבית הקפה לאכזבה מעצמי. אחרי הקפה (הפוך קטן ואספרסו כפול, 10 שקלים כל אחד) הוחלט בכל זאת להזמין את העוגה (15 שקל), והיא אכן מדהימה. חלקה התחתון אפוי, חלקה העליון קרמי, ולמי שהחמיץ את המחיר שבסוגריים, היא עולה רק 15 שקל. למי שלוקח איתו את אבא היא לא עולה בכלל.


      "תוצרת הארץ". כיכר מסריק 12. טל' 5220802. פתוח: א'-ו' 7:00 עד לקוח אחרון, שבת 9:00 עד לקוח אחרון.