פלישת הירוקים

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית... בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים..." כך, כזכור, נפתחת מגילת העצמאות.
האם כוללים נכסי התרבות הנ"ל גם את המאכלים האופייניים לנו? או במילים אחרות: האם החלטנו סופסוף מהו המאכל הישראלי ב-ה' הידיעה?

אחרי כל כך הרבה שנים של עצמאות, כבר אמורים היינו לסחוב עמנו הרבה פחות לבטים של הגדרה עצמית, לפחות בנושאים חשובים כמו אוכל. ועדיין, כשחושבים על הסוגיה הזו, קשה להיות החלטיים. מה מסמל יותר מכל המאכלים את תמצית הישראליות? פלאפל? פיתה? מנגל? חומוס? שקדי מרק? במבה? אפילו לא הצלחנו לגבש דעה אחידה, אם זה צריך להיות אוכל רחוב, או שאפשר להביא מהבית את מה שהתרגלנו לאכול במטבחה של אמא (כל אמא, לא חשוב מאיזו עדה).

אני מתארת לעצמי שאם נעשה משאל עם בנושא, נקבל תשובות כמספר בעלי זכות הבחירה. כור ההיתוך התיך ביחד את מנהגי כל הגלויות והמוצאים, יחד עם ערב רב של תרבויות מיובאות, עד שיצאה דייסה שלמה. זו הדייסה שבישלנו לנו, ואותה אנחנו אוכלים כיום, ובהנאה רבה, יש לציין.

לכבוד יום העצמאות הקרב רציתי להכין לחם שמאפיין את הישראליות. אבל מה מאפיין אותה בעצם? שוב פיתה? עוד פעם בייגלה ירושלמי? די, מיצינו. חשבתי וחשבתי, ופתאום באה לי הארה:
סלט ירקות, זה מה שמאפיין אותנו! ברמה המוחשית, וגם כדימוי.
בתור ישראלים אנחנו צורכים המון ירקות, ואפילו לא חושבים על זה, זה כל כך טריוויאלי. יש שפע של היצע, כל השנה, בכל העונות, ובכל מקום רק לקצוץ, לערבב אלה באלה ולתבל מעט. ממש "כל ישראל חברים", בקערה אחת.

ובכן, אם תשאלו אותי כל סלט, ולאו דווקא סלט קצוץ דק ממלפפונים, עגבניות, פטרוזיליה ובצל, הוא המאכל הלאומי. גם סלט תפוחי אדמה, למשל. או סלט גזר, או תירס.

לפיכך התכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית - ותחבנו את כל מרכיבי הסלט המוכרים... לתוך לחם, אלא לאן? קיווינו לטוב, והוא אכן בא.
יצא לחם ריחני, פיקנטי, עסיסי, צבעוני, נשמר היטב, ובקיצור - ישראלי.

מרכיבים ל-2 כיכרות:
1 ק"ג קמח לחם לבן
1 כף מלח
1 כף שמרים יבשים (או 25 גרם שמרים טריים)
240 גרם תפוחי-אדמה מבושלים ומעוכים למחית (1 כוס)
2 גזרים בינוניים, מגוררים גס
כ-¾ כוס גרעיני תירס (מופשרים, או חתוכים מקלח תירס מבושל)
2 בצלים ירוקים (החלק הירוק בלבד), קצוצים
3 כפות פטרוזיליה, קצוצה
1/3 2 מים פושרים

אופן הכנה:
1. מנפים את הקמח לקערת המיקסר. מוסיפים את המלח ומערבבים עם הקמח. מוסיפים את השמרים היבשים ומערבבים (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם קודם לכן בחצי כוס מהמים ואז מוסיפים לשאר החומרים ויוצרים בצק).

2. מוסיפים את כל הירקות ואת המים ולשים בקרס לישה במהירות איטית במשך 10 דקות. הבצק די דביק גם בתום הלישה (אם לשים בידיים, אפשר להפחית מעט את כמות הנוזלים, כדי לאפשר לישה נוחה).

3. זורים מעט קמח על הבצק בקערה, מכסים בניילון נצמד ומשהים לתפיחה עד הכפלת הנפח, כשעה.

4. מעבירים את הבצק למשטח מקומח ולשים אותו מעט להוצאת האוויר. מחלקים ל-2 חלקים, מניחים אותם על משטח מקומח, מכסים במגבת ומשהים כ-5 דקות.

5. על משטח מקומח, משטחים מעט כל חלק בצק בידיים ומגלגלים לגלילה מהודקת. מניחים את הבצק בשתי תבניות כיכר באורך 30 ס"מ, משומנות ומקומחות, מכסים במגבת ומשהים כ-40 דקות, עד שהבצק יכפיל את נפחו.

6. מכניסים את התבניות לתנור שחומם מראש לחום גבוה 200°, ואופים כשעה-שעה ורבע, עד שהקרום של הלחם נוקשה למגע, ונקישה על תחתית הכיכר תשמיע צליל חלול.

7. מוציאים את הכיכרות מהתנור ומניחים לצינון על רשת.

8. פורסים לאחר צינון מלא.

גיוון: אפשר להחליף את הגזר והתירס בירקות אחרים כמו פלפלים צבעוניים, קישואים, זיתים וכדומה, ואת הבצל והפטרוזיליה בעשבי תיבול אחרים כמו בזיליקום, אורגנו, אזוב וכן הלאה.