אהבה מעבר לנענע

כמו כל אדם המכנה עצמו תל אביבי, גם אני מנסה להימנע מזמני הגעתם של הפרבריסטים לעיר. בהתחלה ויתרתי, בקלות, על ערבי שישי. אחר כך הפכו לילות חמישי גם הם לערבי "כוכב נולד" וקריאת עיתונים, ובאחרונה נפרדתי בקושי רב מקפה בשישי בצהריים במרכז העיר. השבוע, בצעד חסר תקדים, החליט זה שמעתה יכונה משוש חיי, מחמדי, יפה שלי - או בקיצור ממ"י - להראות לי שגם בימי שישי יש אופציה שקטה. החלטנו לבדוק מקום חדש ברחוב רש"י, שצמח על חורבותיו של - כמה מפתיע - קפה רש"י.

אני חששתי משתי אפשרויות: שהמקום יהיה ריק עד כדי שעמום או עמוס עד כדי סיוט. התבדיתי. הוא היה מאוכלס בדיוק כמו שצריך: לא הרגשנו בודדים, אבל יכולנו להמשיך לדסקס את ענייננו הפרטיים. הקפה מעוצב באותו שטנץ שאם היינו ב-2003, הייתי מכנה אותו "מיוחדג'": כיסאות משוק הפשפשים, מפות תחרה לבנות ומאפרות סבנטיז שקצת חבל ללכלך (למרות שהצלחתי יפה מאוד). כדי להמשיך בנוסטלגיה שיק, יש גם כמה סטנדים עם בגדי יד שנייה למכירה. אני הייתי חייבת לנצל את ההזדמנות ולפשפש בבגדים, ממ"י היה מרוצה שיש עיתונים.

השינוי שחל במקום הוא בהחלט לטובה, למרות שגם את גלגולו הקודם חיבבתי. יש משהו באווירה ובקירות הקרם הנוכחיים שהרבה יותר מתאים למקום ולאזור, אווירה רגועה של פינה קסומה צעד מקינג ג'ורג'.

המלצרית שניגשה אלינו התנצלה והסבירה שכיוון שהמקום חדש אין תפריטים, אבל אם אנחנו יודעים מה הכיוון שלנו היא תפרט יותר. ממ"י, שנוסף על כל מעלותיו הוא גם בחור החלטי ואמביציוזי, בחר בארוחת הבוקר (38 שקל) עוד לפני שידע עם מה היא מגיעה. אני, שההחלטיות ממני ושמאלה, התלבטתי יותר (למרות שהגעתי למסקנה שהעדר תפריט דווקא מקל עליי). בסוף הזמנתי סלט (32 שקל).

ארוחת הבוקר כללה אומלט עם תוספות, סלט, לחם, שתי גבינות לבחירה, קפה ומיץ סחוט. בעיניי הארוחה היתה קטנה מדי, אבל הוא כרגיל חייך בשביעות רצון. הסלט שלי היה מצוין - ערימת ירקות, שכללה, חוץ מהסטנדרט, גם ירקות מפתיעים יותר וענבים ירוקים. הרוטב היה מתקתק ולא שתלטן. לבקשתי קיבלתי גם אני צלוחית גבינה ולחם.

המלצרית המליצה לי על לימונענע ברד (15 שקל), ובפרץ ספונטיות זרמתי איתה. באקט חמוד ביותר היא קטפה את הנענע למשקה שלי מהאדנית שתחתינו. שנינו נפעמנו: זה הדבר הכי קרוב לטבע שראינו זה יותר מדי זמן. הציניות האורבנית חזרה אלינו מהר כשממ"י העיר לי שאני מאפרת בטעות היישר לעציץ. בכל זאת לא הראתה הלימונענע שום סימני מרירות שיעידו שמישהו איפר שם לפניי, והיתה מתוקה במידה ומרעננת. גם השיחה היתה מתוקה ומרעננת וסבבה על ההתרגשות (שלי) מחתונה (לא שלי) ממשמשת ובאה ועל כל טרנד מסיבות הרווקים. לי נראה שכל אופציה להארכת שמחתה של כלה הוא מבורך, בייחוד שיבוא יום וגם אני אחשוק בשמלה לבנה. טוב, בעצם בשמלה לבנה אני חושקת מאז ומתמיד. ממ"י הצטמרר טיפה, ואני העדפתי לחשוב שזה בגלל משב רוח קליל שעבר.

קינחנו בהפוך (10 שקלים), שהיה קצפי מדי, בעוגיית פירות יבשים גדושה ובביסקוטי טעים (שניהם יחד: 8 שקלים), אף שבעיניי ביסקוטי אמורים להיות פריכים פחות ודקים יותר.

חוויית יום שישי במרכז היתה בהחלט מעודדת: לא נצפו שום גורמים זרים עוינים, שום שקיות עמוסות של זארה לא פגעו בי, שום פלאייר של מסיבה שכוחה לא התגלגל לי לתיק, ויותר מכל - קיבלתי הבטחה, גם אם לא רשמית, שמתישהו, באחד הימים, אזכה בשמלה לבנה משלי.

"אהבה שנייה", רש"י 17. טל': 03-5252755, פתוח: כל השבוע: 8:00-02:00