יא באבא

מסעדת 'באבאי' ביפו היא מסוג המקומות, שהסיפור שעומד מאחורי האיש והמקום כה מורכב ומרתק, שהאוכל לעומתם הופך להיות סייד-דיש.

באבאי עצמו - האיש בעל הזקן הלבן, העור השזוף תמיד והעיניים החודרות - נולד ביפו ומאז שהוא זוכר את עצמו נפשו נקשרה בים. הוא התחנך אצל הדייגים וכשהוא מתחיל לדבר עליהם, בשבחם ובגנותם, קשה לעצור אותו. 20 שנה הוא אגר סיפורים, חוויות וידע על החיים, על הים ובעיקר על דגים. אבל עם השנים הפך הדיג לעסק לא כלכלי ובאבאי קיפל את הרשתות. בשנת 1979 פתח את המסעדה, שנשאה את שמו והביא אליה את הסודות והטכניקות של המקומיים ללא תיווך.

הוא הגיש סרטנים, שרימפס וקלאמרי, כשהיו עוד מצרך נדיר בנוף הקולינרי, ושילב אותם עם דגים בטכניקות בישול בסיסיות, למשל, על גריל עצים (ועדיף שיהיו עצי זית), עם הרבה תבלינים מקומיים ככוסברה, כמון, בצל ושום.

באבאי הפך לשם דבר, ובשנות ה-80, עבר למסעדה רחבת ידיים בנמל. כשפתחה עפרה גנור את מסעדת הטאבון ממש ליד, הנמל היה לפנינה קולינרית יוצאת דופן, שמשכה אליה את מיטב הסלתה והשמנה מהארץ וחו"ל. בתחילת שנות ה-90 באבאי רצה לקחת חופש מעסקי הקולינריה ונסע לאמריקה. תוך זמן קצר מצא עצמו עם שתי מסעדות, אחת במנהטן והשנייה בלונג איילנד. המסעדות פעילות עד היום, אבל באבאי כבר לא שם, כי הים של יפו קרא לו לחזור, "מהים אי אפשר לברוח. הים רודף אחריך, הוא מחלה שאין לה תקנה".

את מסעדתו העכשווית הוא מיקם בלוקיישן קסום המשקיף על הים מעל חוף גבעת עלייה ביפו (שבעבר איכלסה את 'טורקיז' ו'יילו'). המקום מעוצב כמסעדת דגים טיפוסית. יש שם משטח דשא נאה, מרפסת מרשימה לים התיכון ובצד אפילו ספות עם שולחנות נמוכים. חבל רק שבשעת הערב בה ביקרתי במקום התאורה החזקה לא תרמה לאווירה הרומנטית שהמקום יכול להציע ולא אפשרה לצפות בים כהלכה. בכל זאת ישבו שם אמריקאים רעשניים סביב שולחנות גדולים וכשהם התפנו, הגיעו זוגות צעירים עם אג'נדה רומנטית.

המנה הראשונה, שבשבילה כדאי מאוד להגיע הנה היא סלט פירות הים היפואי (45 ש"ח ) - טבעות וראשי קלאמרי, שרימפס, בייבי שרימפס ומולים שהוקפצו ברוטב צ'אטני עדין של קארי וכרישה, שמוגש על החומוס הקרמי של באבאי. אם היו מתארים לי את המנה בטח הייתי מביע הסתייגות, אבל שילוב הטעמים והמרקמים והחיבור המעניין בין החומרים המקומיים עשו שמחה עזה בחיך.

בעיקריות דג המוסר השלם (55 ש"ח), שהוכן באפייה והחביא בתוכו טבעות שום היה טעים מאוד. לידו הוגש תפוח אדמה אפוי שנחתך לטבעות דקות וקרנצ'יות ובצד, סלט חסה ברוטב חרדל ודבש. החסה הייתה כה טרייה שכמעט חיבקתי את באבאי.

למרות ההתמחות בדגים יש בתפריט גם כמה מנות בשר כסינייה מוצלחת עם עגבניות או טחינה (35 ש"ח) ויש גם לבנה (24 ש"ח) סמיכה משובחת שמוגשת עם שמן זית, קוביות עגבנייה, זעתר ופיתות שעושים במקום מקמח מלא.

למנה עיקרית שנייה הלכנו לפי המלצת המלצרית על סטייק טונה (90 ש"ח) ונפלנו.
אולי בגלל שטונה הוא לא דג מקומי, או סתם בגלל חוסר תשומת לב, הנתח (המרשים מאוד, אם יורשה לי), הגיע כל כך יבש, שממש הזכיר טונה מקופסה, ואת זה, כאמור יש לי גם בבית. אחרי שלושה ביסים הוא נשלח לקבורה הולמת בפח.

חבל שהגישו טונה כה יקרה במצב כה רע, מצד שני, אני נוטל את האשמה. מי שמזמין אצל באבאי - שמתהדר בידענותו בדגים וטכניקות מקומיות - דג מחופים רחוקים, מגיע לו שיקבל אותה נטולת חיים.


"באבאי", רחוב 153/1, גבעת עלייה, יפו. טל- 03-6593999. פתוח: א'-שבת: 10:00-24:00