מבעד לפתח קטן ואנונימי למראה בטיילת התל אביבית, בין המלונות הזולים, מונופול ומיאמי (המלמדים אולי משהו על החלומות המתרסקים בין כותליהם), נכנסתי למסעדת חבש. מבחוץ זו נראית כעוד אחת מהקוביות המפוקפקות באזור, בפנים - טוקול, אותה בקתה אתיופית עשויה עץ ויריעות, הבית האתיופי המסורתי. לפני כמה שנים הייתי תקופה באדיס אבבה, והטוקול של מסעדת חבש הזכיר לי מיד את מקורותיו. תאורה קלושה, מוזיקה אתיופית ברקע (מתנגנת ממערכת ניידת), שולחנות פשוטים מאוד וסביבם פינות הסבה אותנטיות - ספה פשוטה ועליה כריות גדולות, כמו אלה שאליהן אנחנו מסבים בליל הסדר המסורתי. פשוט להשתרע.
נערה צעירה בתלבושת אתיופית מסורתית הואילה להסביר לי על מה מרמזים השמות המוזרים בתפריט: מר אזפא הוא סלט עדשים ירוקים עם בצל קצוץ; מסר ווסט הוא סלט עדשים מבושל עם פלפל חריף, שום וזנגביל; אלצ'א וואט הוא בשר בקר רזה המבושל עם תבלינים וירקות; מנצ'ט אביש הוא תבשיל מעורב של כמה סוגי בשר; זיל זיל טיבס הן רצועות בקר בתבלון מיוחד; ופר פר הוא תערובת של פתיתי אינג'רה ובשר המטוגנים יחד. עברתי שוב על התפריט וניסיתי ללמוד ממנו מונחים בסיסיים באמהרית. הבנתי שוואט זה בשר. טעיתי: וואט זה רוטב, סגא זה בשר. תבינו מכך שרטבים ובשר הם עיקר התפריט.
אבל העניין החשוב בארוחה אתיופית הוא לא רק מה אתה אוכל, אלא איך אתה אוכל. ראשית מגיעה לשולחן האינג'רה - אותה פיתה ספוגית וחמצמצה, טרייה וחמימה. ליד המנה מוגשים תערובת של רטבים, בשרים ועדשים. אתה מניח את התערובת במרכז האינג'רה או לצדה, ובעזרת פיסה מהפיתה צובט לך חתיכה מהנזיד ומביא אל פיך. כשביקשתי, כמו אידיוט, מזלג, נעמד כל צוות המטבח על הרגליים כדי להשיג לי, לא בלי קושי, את מבוקשי.
.
הכי כיף לאכול בחבורה
ארוחה כזו נערכת מטבעה בחבורה. זה כל הכיף. יושבים יחד סביב
האינגר'ה, כל אחד צובט לו פיסה לעצמו, ובאדיס אבבה, אני זוכר, ראיתי לא מעט זוגות ישובים סביב הפיתה הענקית, הסופגת לאטה את הטעמים, ומאכילים זה את זה ביד. היש תנועה אינטימית ורכה מזו? האכלת הזולת, במסורת הזו, היא ביטוי לקרבה ואהבה. הצטערתי על שלא היה לי עם מי לחלוק את האינג'רה שלי באותו צהריים תל אביבי חם ולח.
המנות (27-39 שקל) ענקיות. רק מישהו רעב במיוחד יוכל לחסל מנה לבדו. ברוב המקרים יהיה זה גם מישהו שלשונו עשויה ברזל - האוכל חריף ופיקנטי, ומן הסתם צריך ללוות אותו בהרבה מים. לוקח זמן להתרגל לטעם, לריחות העזים, לחמצמצות. אתה אוכל ומזיע, אבל לא רוצה להפסיק.
אלה שלוקח להם יותר זמן להתרגל טוב יעשו אם יתחילו מהמנות הצמחוניות - סלטי העדשים המבושלות, השעועית הצהובה ומחית האפונה חריפים פחות, אבל מרתקים את החך.
אידיאלי, נראה לי, לבוא עם בת זוג או כמה חברים, להזמין מנה או שתיים, ללגום בירה אתיופית (מפתיעה בטיבה - 16 שקל), לצבוט אינג'רה ולהתחיל לפתח שיחה עדינה, כמו שהאתיופים יודעים.
מבעד לחלון המפריד ביני לביניהם הציצו בביישנות עובדי המטבח לראות את תגובותיי. ובכן, נהניתי מאוד.
חבש. רח' אלנבי 2, טל: 0772100181. פתוח: א'-ו' 12:00 עד קרוב לחצות