פראיירים, עושים עליכם ג'ובות

ידעתם ששלישי הקרוב הוא יום חג? על פי משנתן של עשרות מזללות וברים בתל אביב ואפילו בערים הגדולות האחרות, ה-31 בחודש הוא זמן להשתכר ולהאביס עצמנו במנות מיוחדות. מה חוגגים? את הלואין כמובן, ליל כל הקדושים.

ואנחנו אומרים – די! מספיק עם יבוא חגים מעבר לים. די לנו בפורים אחד. אין לנו שום חשק לצאת לטריק או טריטינג ועל הדרך ללגום בלאדי מרי ולשחרר כמה שלדים מהארון.

איך בדיוק הפכנו לאומה החוגגת את קיומה באופן שוטף בזלילה וכל הזמן מחפשת סיבות למבצעים ותפריטי ספיישל? כיום המסעדות, בעיקר התל אביביות, נהנות משלל חגים ומועדים שמפרנסים אותן. גם חברותיהן בפריפריה חוגגות על פסטיבלים שונים ומשונים וזאת מבלי לקחת בחשבון ירידים שכל עניינם הוא אוכל.

התופעה צמחה מחגי ישראל שהפכו בשני העשורים האחרונים סיבה מצוינת לבילוי של ארוחת ערב חגיגית במסעדה. בנוסף לראש השנה ופסח המתבקשים, גם שבועות על חגיגת הגבינות המפלצתית שלו, מצליח לגרום אפילו לסטייקיות נוטפות שומן להתאהב בגבינת קש.

החגיגה נמשכת גם ביום כיפור אליו נערכות המסעדות עם ארוחה לפני ואחרי, חנוכה שסוחף את מיטב השפים לטיגון לביבה יצירתית וסופגנייה מקורית ופורים על אוזני ההמן הביזאריים שלו.

חג האהבה הוא בכלל אבסורד במדינה שלנו. לשמחת המפרסמים, היחצני"ם, בעלי המסעדות ותאבי הבצע הוא נחגג כאן פעמיים, גם בגרסה היהודית בט"ו באב וגם בוולנטיין דיי, ערב בו לא ניתן למצוא שולחן פנוי בעיר.

עושה רושם שלא ירחק היום בו יציעו ארוחה מפסקת לצום גדליה ותשעה באב ונראה מבצעים מיוחדים והולמים ליום הזיכרון והשואה. הרי פרות קדושות - אין.

בואו נודה בזה, ענף ההסעדה ואנחנו התמסחרנו אמריקן סטייל. כאילו אין מספיק חילופי עונות וסיבות להשקת תפריטים חדשים, החליטו קובעי דעה מזויפים למיניהם, שמלאי החגים הקיים כבר לא מספיק לשמח את קיבות הישראלים ושצריך להרוויח עוד כמה ג'ובות ולהכיר לנו כמה חגים לועזיים, שחובה לציין דרך הוושט.

כך למשל, לפני כשבועיים ציינו במסעדות הודיות את חג ה- DIWALI ההינדי, ב'סושי סמבה' חגגו את יום העצמאות הברזילאי, מזללות ההמבורגר לא נותנות ל- 4 ביולי לעבור מבלי מבצע על קציצה, סיינט פטריקס דיי הוא חג הבירה הלאומי ויום הסושי הבינלאומי עומד ומתרגש עלינו בעוד אנו מגלגלים את תאבוננו.

בכדי שלא נהיה רעבים בימים הרגילים הספורים שנותרו בין חגי כל העולם ובין פסטיבל התפוח, העגבנייה והארטישוק, יש כמובן את יריד 'טעם העיר' ויוזמות נוספות שהתחילו מפעם בשנה אבל היום נחגגות פעמיים-שלוש בשנה בגלל "לחץ הקהל". מספיק למנות את 'פסטיבל הגורמה', פסטיבל נחלת בנימין, פסטיבל 'שף תאכל', פסטיבל 'טעימות מיפו' ופסטיבל 'לילות תל אביב הרצליה' שמתקיים החודש. למישהו נשאר מקום לקינוח?

חייבים להודות שאת התופעה הזאת הביא על עצמו הציבור הרעב, אותו ציבור שחגג את בואה של השנה האזרחית בעשורים האחרונים במסיבות הדוניסטיות מלאות שמחה מאולצת. אי אפשר להאשים את ענף המזון שבסך הכל רצה לספק אוכל לצוהלים, אבל בעקבות ההצלחה הזו, הבינו במשרדי פרסום ויחסי הציבור, שכדאי ואף ראוי לנכס כל חג לועזי למטרות רווח. שולפים מהתפריט את המנות המתאימות קצת משנים שמות והנה, השקענו בתפריט ספיישל. מחר, מתכננות מסעדות וברים להריץ את הספין שלהם על פורים, ולצרף חבר חדש לרשימה, את ליל כל הקדושים.

ואנחנו מבקשים, שחררו אותנו מעונשה של ההתמסחרות הגדולה שבשמה הפכתם ליבואני חגים, סוכני גלובליזציה, יצרני עליצות והוגי מנות ומבצעים לחג. תנו לנו לחגוג בקצב שלנו, גם ככה התברכנו בשפע של חגים והכרס הישראלית הולכת ותופחת מנחת עצמית.

לידיעתכם, בחודש הבא גם לא נהיה מעוניינים במגפת תרנגולי ההודו שאתם מתכננים לחג ההודיה, גם לא ניקח שום חלק ביום המרמיטה, ביום החייל המשוחרר, ביום מרטין לותר קינג ושלא תעיזו לשלוח את הסירים שלכם לכיוונו של האחד במאי הקטן והמסכן שלנו. נמאס.