חמין בלי חרטות: תחליפים קלילים לארוחת אמצע השבוע

אצלנו במשפחה, תמיד היה חוק לגבי חמין, שאוכלים אותו רק בשבת ורק אם יורד גשם. טפטוף קל לא היה עובר, רק גשם זלעפות היה הפס שלנו אל סיר החמין. בתור אחת שמתעבת את החורף ונכנסת לדיכאון עמוק משבתות גשומות, חמין היה נחמתי היחידה.

סבתא שלי הכינה את החמין על פתיליה בסיר מיוחד. היה זה סיר לחץ בלי לחץ, כלומר, עניין הלחץ לעולם לא עבד. יתרונו של הסיר היה בכך שהיה כבד מאוד ובעל דפנות עבות במיוחד ובנוסף, היה לו "שוס" ייחודי: מעין דיסקית ברזל עם שלושה חריצים שבהם הורכבו שלוש מחיצות שהפרידו בין הקטניות השונות. גריסים לחוד, שעועית לבנה לחוד ואדומה לחוד. מעל כל ערימת הקטניות נחו העצמות ונתחי הבקר, עליהם הקרטושק'לך (תפוחי האדמה) ובסוף ההלז'לה, הקיגע'לה, הקנייד'לה והקישקע.

לא ברור לי כיצד, אני מודה שזו סטייה קשה, שלא לומר, שריטה עמוקה (או אולי גם וגם), מבחינתי, כל אלו היו גולת הכותרת של החמין. למרות השמות השונים והצורות הייחודיות, הם הוזנו כולם מאותה העיסה – תערובת של שומן אווז, קמח, לחם שהושרה במים, שפע של בצל מטוגן ואולי גם תפו"א מגורר (כדי לנפח את הכמות).

המחריד מכולם הוא ללא ספק, ההלז'לה, שהורכב מעור של תרנגולת אשר נתפר סביב העיסה בחוט ומחט, ממש מלאכת מחשבת, כמעט כמו בתיה עוזיאל. גם הקישקע היה מזעזע לא פחות כי בעצם מדובר במעיים ממולאים... היש נורא מזה?
בכל אופן, בשתי הגרסאות נוצרה צורת נקניקיה מאורכת שהונחה בטופ של הסיר בצורה מעגלית, מעל לכל הכבודה. מהעיסה שנותרה הכינו מעין קציצות שפוזרו למעלה וספגו את כל הנוזלים והשומנים והטעמים של החמין.

חמין הוא מאכל נהדר בחורף שבאמת מחמם את הלב ומנחם אבל, מה לעשות, המחיר הכבד שמשלמים לאחר אכילתו הוא כמעט בלתי נסלח ולכן אל לנו להעז לאכול אותו שלא בשבת, כשאין אפשרות להתפגר אח"כ בנחת. אם חושבים לרגע, כל דבר שנאשפז בתנור ללילה, יקבל כמעט את אותו הטעם והצבע והריח, בעצם, את אפקט החמין, ההבדלים הם רק במרקם ובמחיר שמשלמים אח"כ. הפתרון לאפקט הכל כך לא נעים יכול להיות באמצעות חמין פשוט וקליל, לאמצע השבוע, שאפשר להמשיך לשרוד את היום גם אחרי. אז ככה: את יציקת הקטניות נחליף בפתיתים, את הבקר והעצמות בשוקי עוף, נתבל בעוד כמה ירקות ותראו שתצא אחלה עוגת חמין, חמודה ולא מכבידה.

500 גר' מעיים
150-200 גר' קמח
80 גר' שומן
בסל מרוסק
מלח, פלפל

מנקים את המעיים היטב, שוטפים אותם במים קרים, מסירים מהם את השומן, הופכים, מגרדים את הריר ושוטפים יפה.
מחתכים את השומן לחתיכות קטנות ומערבבים בקמח ובתבלין.
בשעת המילוי הופכים את המעיים כך שהצד החיצוני יפנה פנימה, והפנימי החוצה.

ממלאים את המעיים מילוי קלוש (כי יש להביא בחשבון את המקום הדרוש לקמח כשיתפח.). מולאו המעיים – מאחים את הפתח בתפר וחולטים אותם במים רותחים.

מוציאים בזהירות את השיכבה הרירית, שוטפים היטב ומבשלים במים יחד עם בצל שלם.

אפשר לצלות עד שישחים. זמן הבישול כ – 3 שעות.