נמל קיסריה הוא אתר טיולים מרנין. יפה שם, מעניין שם ורצועת החוף המשופצת היא לא פחות מפנינה. כשמסתובבים לאורך הטיילת במפרץ הקטן, עם מבני האבן המשוחזרים, נזכרים במקומות מקסימים באמת מטיולים בחו"ל. במעט ימי האביב בהם אנו מתברכים כעת, רגע לפני ששלושים-בצל-פלוס-שבעים-אחוזי-לחות קונים להם נחלה קבועה כאן, יותר משווה לתת לשם קפיצה. הלנה היא בכירת המסעדות בקיסריה וגם במישור החוף הצפוני כולו, איזור שאיננו משופע במסעדות ראויות.
לא בנינו הרבה על הארוחה בהלנה. כל שקיווינו הוא לאוכל הגון וסביר, בצהרי חג מופזי שמש, בלוקיישן מופלא. הצליח לנו. לא היה עילי או מרתק; גם לא כזה שעושה חשק לחזור במיוחד שוב; אבל היה בסדר גמור והגון לגמרי, ולפיכך, בהתחשב בפורמט ובציפיות, מספק בהחלט.
כיף לשבת בהלנה על המרפסת המוצלת, להשקיף לים. שליש בירה, פסטיס טוב עם קרח, או שניהם, בצירוף הלוקיישן, עושים בינגו בלתי משתמע. התפריט של עמוס שיאון, המגובה באורי (בורי) ירמיאס, הוא ים תיכוני בבסיסו, עם נטייה מובהקת לאוכל מן הים ולקונספט פשוט ונטול יומרות.
דינמיקה נטולת שפיצים
הזמנו סינטה בכבישה ביתית עם בלסמי, גבינת קמבוזולה ושברי פיסטוק (46 שקלים), ופלמידה מעושנת על סלט תפוחי אדמה (36). שתי המנות היו ראויות. הבשר היה איכותי ולהבדיל מהמקובל פעמים רבות במנה כזו, לא נחתך דקיק, אלא בפריסה עבה יחסית, שאפשרה לחוש שכאן לא מסבנים בחומרי הגלם. הבלסמי הוזלף במתינות כך שלא בלע את טעמי הבשר, והגבינה, כצפוי, התחברה אליו היטב. ארבעה נתחי הפלמידה לא עושנו יתר על המידה וסלט תפוחי האדמה שמתחת היה עדין יחסית. ביחד עם פוקצ'ת הבית (16) החביבה, שהגיעה עם שמן זית וסירופ רימונים, והאלכוהול, זו הייתה פתיחה סימפטית.
סינייה בורי (76) ושרימפס וסקאלופס באוזו (92) היו העיקר. מנת הבורי הייתה מן טייק-אוף מן הים על הסינייה המוכרת ממטבחי ערב: תבשיל תרד ומנגולד במחבת קטנה, מעליו דג צרוב, כשהכול עטוף בטחינה חמימה. האושר שמספקות מנות סינייה המושתתות על בשר טוב ועשויות היטב הינו עילאי. עיקרו קשור בטחינה החמה, שפותחת ומרחיבה את טעמי הבשר, ובאפקט הצריבה שמותיר התנור בשניהם. כשמדובר בדג עם תרד, מנגולד וטחינה הדינמיקה שונה במקצת. אין בה את אותם שפיצים. ובכל זאת, זה היה חביב. נכון, אם במקום בורי היה דג משמעותי קצת יותר, כל העסק היה מקבל אפגרייד לא קטן (וכמוהו, מן הסתם, גם המחיר). ואף על פי כן, זו מנה נחמדת. התבשיל היה עשוי כמו שצריך; הדג במצב צבירה נכון; טחינה לבנה חמה זה תמיד כיף; והאורז, שהגיע בצד, ספג הכול ביעילות.
מנת פירות הים, המגיעה במחבת לוהטת, הייתה קצת קטנה מידי לטעמי. היו בה חמישה או שישה שרימפס (בלאק טייגר) לכל היותר, אולי שני סקאלופס וכמה קוביות גבינת חלומי, לעיבוי. השילוב בין חלומי לסי-פוד חביב בהחלט. ב-92 שקלים אפשר לצפות לעוד קצת מהאחרון. רוטב נעים על בסיס אוזו, זיתים וסלרי עטף בטעמי ים תיכון מובהקים את פירות הים, ששמרו על מידת העסיס הראויה. גם כאן הגיע אורז, וגם הוא הלך בסדר עם הרוטב.
הזמנו גם מנות ילדים. זר דהיינו מי שאיננו הורה ולא נדרש לעיתים לצאת עם ילדים למסעדות לא יבין זאת. האחרים כן. מנת ילדים במסעדה ישראלית היא לרוב שניצל דק כנייר, קטן במימדיו, עם צ'יפס מבאסים. במנות הילדים (38) שהזמנו בהלנה התקיים רק האלמנט האחרון מ"נוסחת האין-קסם" שפורטה ממעל: הצ'יפס, שלא הוסיפו למסעדה כבוד. מצד שני, השניצל היה אחלה. לא דק בכלל, לא קטן בכלל, טעים. ומכיוון שמנה אחת כזאת יכולה לספק גם שני ילדים רעבים, נשאר שניצל גם לפיקניק שלמחרת, האף שאבא זינב פה וגם שם במהלך הארוחה.
גלידת טחינה וסילאן ביתי חם (36) הייתה קצת מתוקה מידי, אבל עברה את הרף ולא עוררה טרוניות. מלבי רוזטה (34) היה לא רע גם הוא, למרות שלא הרשים. השירות היה מלא בהשתדלות ובכוונות טובות, אבל לא הצליח להיות יעיל.
העלויות מייצגות את רף הממוצע למסעדות מהסוג הזה. האוכל עשוי בכוונות טובות, איננו מחופף, ורמת הביצוע סבירה עד טובה. אולי לא צריך לדהור במיוחד להלנה, בחיפוש אחר הארוחה החד פעמית שאין בלתה, אבל אם אתם באזור, או אם בא לכם לקפוץ למתחם נמל קיסריה השווה כשלעצמו, זו אופציה מכובדת.
הלנה, נמל קיסריה. 04-6101018