והפעם: קאווה. שתי הקאוות שיתוארו כאן אינן אנינות במיוחד, אבל שתיהן איכותיות, סימפטיות ומספקות היטב את הסחורה, בלא לגרום לפשיטת רגל. "וילרנאו ברוט נאטור נון וינטג'" ו"וילרנאו ברוט נון וינטג'" מגיעות מיקב קון פטיט שבקטלוניה, למרגלות רכס מונטסראט המפורסם, שאין מטייל בגזרת ברצלונה-קוסטה בראווה שלא עבר דרכו.
בשתי הקאוות ענבי מקאבאו, פרלאדה ושרדונה, ביחסים שונים. בשתיהן, מותסס כל אחד מזני הענבים בנפרד ולאחר מכן נערך הערבוב, לפני הזיקוק המשני. קאוות ה"ברוט נאטור" מיושנת 30 חודשים. קאוות ה"ברוט" 24. לשתיהן בועות עדינות ולא תוקפניות. זהו, לטעמי, יתרון בולט של שתיהן. קאוות ה"ברוט נאטור" פירותית מאד, אלגנטית ומסוגננת. יומרותיה של קאוות ה"ברוט" צנועות יותר אבל היא ידידותית מאד, בוודאי ללוגמי קאווה מנוסים פחות. שתיהן אידיאליות ללגימת קיץ לא מחייבת ולכל ארוחה שאיננה כוללת בשר. אם לתת בהן בכל זאת סימנים: עם ה"ברוט" נשנשו. את ה"נאטור ברוט" שימרו לפירות ים מוקפצים על מחבת או פלנצ'ה, ברוטבי חמאה או רטבים ים תיכוניים. המחירים מייצגים תמורה ראויה בהחלט להשקעה - 59 שקלים ל"ברוט נאטור" ו-48 שקלים ל"ברוט".
והמלצה קטנה לסיום: קאווה פותחים כדי לסיים. אם בכל זאת נשאר ממנה בבקבוק, פקק מיוחד ליינות מבעבעים, שאפשר לרכוש בחנויות יין רבות, פותר את הבעיה. אטימתו לא מספיקה לזמן ממושך אמנם, אבל עם פקקים טובים אפשר ליהנות מהמבעבע גם ביום המחרת.
קווה קווה דלה אומה
21.7.2010 / 12:21