פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכיבוש הסיני

      אבי אפרתי טועם את האוכל הסיני הכי טוב שאתם לא מכירים במסעדת סינג לונג בדרום תל אביב, ומפציר בכם לנסות גם

      מסעדת סינג לונג (נמרוד סונדרס)
      6 שולחנות והמון איכות. סינג לונג (צילום: נמרוד סונדרס)

      הזילות בתחום המסעדות הסיניות חסרת תקנה בכל מובן אפשרי. יש די הרבה מסעדות סיניות, אבל באף אחת מהן כמעט אי אפשר לאכול. מסעדה סינית בישראל היא שם נרדף לחומרי גלם איומים, אפס עידון, מונוסודיום גלוטומאט במינונים בלתי נסבלים ומטבח חובבני להבהיל. זילות זו קיצונית יותר מזו המוכרת לנו במסעדות איטלקיות ופלסטיניות. בתוך הכלום הזה בולטת סינית פשוטה וצנועה, שעושה את זה בכישרון ובשקט בעשור האחרון. לא תואר לה, לסינג לונג, ולא הדר. היא ממוקמת בחלקו המזרחי של רחוב סלמה שבדרום תל אביב, להלן ארץ העובדים הזרים.

      ביקור של שבת שם, כששאון היומיום איננו ורשות הדיבור ניתנת לתושבי השכונה, מזכיר את המציאות הזו, אותה רובנו נוטים רוב הזמן לשכוח, על היפה והעגום שבה. נערים על אופניים; בליל שפות; אקס טריטוריה תרבותית שהיא לגמרי חלק מעולמנו, חמש דקות ממרכז העיר. ובפנים אוכלים אוכל פשוט, ענייני, טעים וזול.

      את סינג לונג מנהלת משפחת הואן הסינית, כמסעדה ברוח צ'יינה טאון. החלל הפנימי קטן – 6 שולחנות לכל היותר, ויש חצר קטנה ונחמדת, לימים קרים פחות. בתפריט אפשר למצוא את כל החשודים המידיים, ללא הפתעות בלתי צפויות. כשהאוכל מגיע מתברר ההבדל. סינג לונג לסצינה הסינית בישראל היא אולי לא מה שאל באבור למטבח הפלסטיני – אין כאן התמרה של אוכל עממי לאיכויות הנושקות לעילי בביצוע שכולו עידון; אבל להבדיל ממסעדה סינית ישראלית טיפוסית, האוכל כאן טעים וכייפי ולכן לגמרי יוצא דופן.

      סלט סיני (נמרוד סונדרס)
      סלט סיני. מיד הזמינו סיבוב נוסף (צילום: נמרוד סונדרס)

      פתחנו בקעריות מרק: תירס (15 שקלים), ירקות (12) ופירות ים (23). שלושתם היו מעודנים וטובים. מרק התירס הועשר בחלבוני ביצה, מרק הירקות היה צלול ומעודן ובמרק פירות הים טעם הים היה מוחשי ונקי. בקר עם שעועית שחורה (53), עוף בקשיו (52) ואטריות עם טופו (32) לצד סלט סיני (15) הוגשו למרכז השולחן.

      מכולם נהנינו. נתחי הבקר לא היו צמיגיים. בצל, גזר ושעועית ירוקה חברו לרוטב השעועית השחורה, שהיה, כמובן, דומיננטי מאד ועם זאת לא אגרסיבי מדדי. זו מנה שחובה לספוג אותה עם אורז, רצוי מאודה. במנת העוף היו קישואים, גזר, בצל לבן ובצל ירוק, עוף שלא יובש עד זרא וקשיו במינונים נדיבים. כמו במנת הבקר, זה היה טעים והצליח שלא להיגרר למחוזות טעם אגרסיביים וגסים ולא לשחות ביותר מדי שומן. הסלט, עם גזר, צנון, מלפפון, שומשום ורוטב מתקתק עדין, נתן את מימד הרעננות לכל העסק, חוסל דקה לאחר שהגיע והוזמן שוב. מנת הטופו באטריות הייתה בסדר, אם כי מוצלחת מעט פחות. חסר בה איזה קצה מחודד או דוקרני.

      סיימנו ב"קינוח ספיישל" (35) א-לה סינג לונג: אננס מטוגן, בננה מטוגנת וגלידה. בשונה מכל האוכל עד כאן, שנשמר היטב מלהיגרר לג'אנק, כאן כבר אכלנו ג'אנק טהור וחביב להפליא. זה חלק מהעניין במקומות כאלו, בדיוק כמו עוגיות המזל, שבישרו לכולנו כאיש אחד, שהננו אנשים ביתיים והמשפחה חשובה לנו.

      על בסיס מרק פתיחה, עיקרית, סלט משותף וקינוח, תתקשה ארוחה מלאה בסינג לונג לעבור את רף ה-70-80 שקלים. זה מקום סימפטי שאיכשהו לא נמצא על מפת ההסעדה הקבועה של רבים, שכלל אינם מודעים לקיומו. במובנים רבים מדובר בעצם בסינית הכי טובה שאתם (טוב, לפחות חלקכם) לא מכירים. ככזו, שווה בהחלט לשים אליה לב.

      סינג לונג. רחוב סלמה 134, תל אביב. 03-5375184

      אטריות עם טופו (נמרוד סונדרס)
      אטריות עם טופו. קצת פחות מוצלחת