אחרי 40 שנות נדודים במדבר ותזונה מבוססת מן, הגענו לארץ זבת חלב דבש וגורמה, רק בשביל לגלות שגם כאן עבדים היינו. במקום פרעההשיעבוד הוא למסעדות פופולריות, רשימות המתנה ומלצרים בהתלמדות. בגלל שעניין הביקור במסעדה בנוי על קודים לא כתובים של בין אדם לחברו, מדובר במערב פרוע, שבו החזק שורד. ברוב המקרים- החזק זו המסעדה.
"טעים לכם?"
החלפת מנה היא אמנות שתמיד מלווה בשאלה, האם הלקוח תמיד צודק או שזו חוצפה בהתגלמותה? על כל מנה שמוחלפת המסעדה מפסידה זמן וכסף, והדבר יוצר לא מעט דילמות. המבוישים שלא רוצים "לעורר מהומה", יעדיפו להיחנק מהמנה, לשלוף את השערה באלגנטיות או לא לפצות פה על כך שבתפריט לא צוין המרכיב "שמנת" והם בכלל אלרגיים ללקטוז. הם אלה שיהנהנו בחיוך לשאלה "הכל בסדר?". אחרים לא יפספסו הזדמנות להחליף מנה גם אם הכל בסדר, אבל הטעמים לא מתמזגים בפיהם לכליל השלמות. באירופה אגב, החלפת מנות אינה מקובלת והתשלום כולל את שתי המנות.
"השולחן שלכם מוכן עוד כמה דקות"
נהוג לחשוב שהזמנת מקום פותרת את בעיית העמידה בתור לשולחן. ועדיין, לעתים קרובות נאלצים הסועדים להמתין בחוץ עד שקודמיהם יסיימו לאכול, בעיה שהופכת לקריטית כשמדובר בארוחה משפחתית בעלת פוטנציאל נפיץ ממילא.
"אפשר לפנות לכם?"
המטרה היא לנסות לפנות את הסועדים במהרה, כדי לפנות אותם מהשולחן לטובת הסועדים הבאים בתור. במקרה הטוב המלצרית ממלמלת "סיימתם?" ומניחה את תפריט הקינוחים תוך כדי שהצלחת החצי מלאה בדרך למטבח. התופעה רווחת גם בהזמנת אלכוהול במסעדות ובברים, כשלעתים ממהרים להחליף אפילו רבע כוס בירה, מתוך הנחה שהסועד הוא בור ללא תחתית, גם בקיבולת בירה וגם במזומנים.
"רוצים לשמוע על הספיישלים שלנו?"
ברוב המסעדות נוהגים לפרט על המנות המתחלפות שכמובן, מגרות במיוחד, מבלי לציין את מחירן בכוונה או שלא. זאת בניסיון לשכנע לקחת בטרם יישמע המחיר המופקע, ניסיון שגורם לסועדים רבים להתייחס לספיישלים כאל מטרד, מעצם הידיעה שהעקיצה בפתח.
"אז זהו, נגמרו הלחם והעגבניות"
אחת מההנאות בהגעה למסעדה היא בניית המתח לקראת המפגש עם המנה האהובה עלייך. לא משנה איזו מנה היא אבל כשזה חסר, זה חסר. הדבר מעצבן פי כמה כשבתפריט חסרה כל מנה שניה. מגדילות לעשות מסעדות שמציינות מנות עונתיות כמצויות כל השנה, וכך אבוקדו, סלק או מולים, חסרות אצלם חודשים ארוכים אך משום מה, שמם מתנוסס בתפריט.
"טעמו של האנשובי לא אמור להיות מורגש"
רגע קבלת המנה עשוי להיות מפח נפש כשמתגלה שהמנה התחפשה והיא בעלת טעם שונה לחלוטין. לא מעט מלצרים מנסים להסביר ללקוח שהוא זה שטועה בזיהוי המנה והשאלה המזלזלת שתמיד מחמירה את המצב היא "אתה יודע מה הזמנת כן?" גרוע מכך, לעתים אחראי המשמרת ממנה ועידת חקירה במקום פשוט להחליף את המנה.
.
"אם נחזיר אותו לצלייה הוא יצא עשוי מדי"
גם כאן, חלק גדול מהמקומות לוקים בחטא. כשהמנה שהוזמנה מגיעה עשויה מדי או להיפך, כמו ביצים נוזליות מדי בשקשוקה, ובשר על האש שנעשה לחלוטין. במצב כזה לא אחת, במקום לבוא לקראת הלקוח, נותני השירות מתגוננים ב"זו הדרך המומלצת להגיש את המנה", דבר שפוגם בחוויה או משגר את הסועד האומלל ללילה אל מול האסלה או אל שיממון של סטייק מיובש.
"תוספת לחם ב- 16 שקלים"
בעוד שדמי אבטחה הם מוסכמה בלתי כתובה בין המסעדה לסועד שבמידה והוא ערני, יבקש לבטלם בסיום הארוחה, סעיפים אחרים שצצים בחשבון ומנפחים אותו הם תמיד הפתעה. דברים קטנים כמו לחם הבית (שלא ביקשתם), מילוי מחדש של ממרחים או רטבים הופכים למינימום חבית נפט, פטנט אהוב על מסעדות הנחשבות זולות יחסית לצרכי קיזוז.
"מינימום הזמנה לסועד"
לעתים מגיע סועד למסעדה בלוויית רעבים ורק עם רצון לנשנש. בעיקר בסופי שבוע ובלילות, מגדילות מסעדות לעשות ומתנות את השהות במינימום ההזמנה, שקיומו הארור מתגלה לפי מיטב חוקי מרפי כשכולם התיישבו, חלק כבר הזמינו וכידוע לא נעים לצאת קמצן וקטנוני.
"סליחה אדוני, אנחנו היינו כאן קודם"
מקומות שלא מאפשרים הזמנת מקום בגלל שהם מלאים דרך קבע, מצליחים לגרום להמוני ישראל להשתרך מדי יום בחברת מיכל לימונדה דלוח שמחולק כנחמה פורתא, נתון לחסדי המארחת ורשימת ההמתנה. כמו תור בדואר או בבית מרקחת לא אחת הופך התור למאבק אלים על המקום הנכסף.