משה בתיבה, ביצה בקן וכדורי שוקולד העשויים מפתי בר היו פעם שם דבר במטבח הישראלי, אבל אל מול השפע הקולינרי שקיים היום, אלו מנות הנשמעות כמו גיהינום. ועדיין, נדמה שאין ילד אחד בישראל שנולד ב-30 השנים האחרונות ואינו מכיר את ספרה של רות סירקיס, ילדים מבשלים. הוריו, שבישלו לו בשנות ה-80 מכירים גם את המטבח באהבה וממשיכו המטבח בהנאה שהיו הספרים המרכזיים במטבחן של מרבית מעקרות הבית הישראליות.
חיים כהן מבצע את מה שרות סירקיס כתבה עליו, ועם קסם וחיוך
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
גורו האירוח, רות סירקיס, היא החלוצה שבין כותבי ספרי הבישול בישראל וגדולתה היא לא רק בחלוציות שבה. בתקופה בה ספרי בישול אמורים היו להיות חסכניים ומהירים, היא הביאה למטבח הישראלי מתכונים אמריקאיים, מקסיקניים וסיניים. שיפודים מעורבים מצאו את דרכם ליד אומצה אמריקאית, תוך שימוש ברכיבים שבמרכול השכונתי. תמיד ברורה, תמיד בגובה העיניים, המעשה החתרני ביותר שעשתה היה שיתוף פעולה (מוצלח במיוחד) עם טומי לפיד.
רות סירקיס היא שם שגור בפני כל האנשים שלמדו לבשל בשנות ה-70 וה-80, קצת פחות בשנים המאוחרות יותר, בעיקר משום שמעולם לא שכחה לארח, ונשארה ללמד את הבסיס. בימים בהם כל אדם לעצמו, ומאכלים פותחים את הצ'אקרות של איל שני במקומות שלא ידענו שקיימים, כיף שמישהו זוכר שלבשל לעצמך זה קצת משעמם. בכל אחד מהספרים שפרסמה ניתנו הערות למארח(ת), טיפים לדרך בה ייראה שולחן האוכל. רות סירקיס היא קונצנזוס משום שדלתה תמיד פתוחה, וכל אורח יכול פשוט לבוא ולבחור.
בדיוק כמו הבית הישראלי בפרסומות, המשלב אדים, חום, סינר ומוזיקה של פעם, כך גם סירקיס. תמיד אפשר לסמוך עליה שתעזור לנו להרגיש בערב שישי, רגע לפני שהאורחים באים. וגם ככל שהתקדמה, והמשיכה להביא עוד ועוד טעמים לבית הישראלי, לא שכחה להציע תחלופות זולות לחומרי גלם יקרים וקיצורי דרך לממהרים כאילו שיש משהו ישראלי יותר מזה.
הכי אהבנו: מהמטבח באהבה.
הכי לא אהבנו: משוויץ באהבה. לא ממש התחברנו לגבינות מותכות וכבדות.