גם אם אנחנו לא מוצפים בגשם, החורף כאן. קר. בוודאי בערב. זהו זמן מובהק לאדומים, שילוו ארוחת בשרים עשירה. לטעימה הנוכחית קובצו ארבעה יינות אדומים שונים מאד זה מזה, בטווח מחירים מגוון. כולם אמורים להיות רלוונטיים לאוכל של חורף.
הראשון, מבורדו, ביבוא "טיב טעם", כושל טוטאלית. השני, מרלו מקומי של יקב פסגות, מתגלה כמצוין במונחי תמורה לכסף. לצידם: שני יינות קריניאן, הזן למרבה השמחה שקונה לעצמו אחיזה כאן. הקריניאן של יקב צ'ילאג, משכנע, וזה כמובן לא מפתיע; אבל שימו לב לדבר הבא: יקב מיה לוצ'ה, של קובי ארביב, שמשגר קריניאן שכולו קסם ואין להחמיצו.
בורדו, קוט דה בורג, שאטו דה בוסקה
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין בורדו סופרייר המורכב מקברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ומלבק. התיישן שנה בחביות עץ אלון צרפתיות ונח בבקבוק חצי שנה נוספת. צבע בורדו. אף פירותי מאד. גוף בינוני.
כמה? 65 שקלים במהלך חודש דצמבר ולאחר מכן 94 שקלים ב"טיב טעם".
הכי מתאים ל: לגימת יומיום לצד מנות בשר.
דבר המבקר: הנה יין בורדו במירעו. ריבה אגרסיבית, לא מעניינת שמספקת איכות משכנעת פחות מרוב מקבילי התמחור המקומיים, הן במהלך המבצע והן אחריו.
VALUE FOR MONEY: שתיים מתוך חמש.
בארבע מילים: לא כל בורדו מלמיליאן.
פסגות מרלו 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מרלו מכרמים בצפון הרי ירושלים בגובה 900 מ'. 13 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. 14.4% כוהל בנפח. צבע אדום ארגמני. באף פירות בשלים. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 75 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילי עוף, בולונז, קציצות ברוטב, סנדביץ' רוסטביף.
דבר המבקר: יקב הבוטיק, השוכן על צלע הר בנחלת בנימין, צפונית לירושלים, משתפר בעקביות ראויה להערכה. היין הנוכחי, צנוע תמחור ויומרה, מפתיע באיכויות שהוא מספק. הוא עגלגל ורך, בהתאם לחוקי הז'אנר, אבל יש בו איזו קטיפתיות אלגנטית שממקמת אותו הרבה מעבר לקבוצת המחיר שלו. תמורה טובה מאד לכסף.
VALUE FOR MONEY: ארבע וחצי מתוך חמש.
ב-17 מילים: מוגדר ומתומחר כיין לא חגיגי, אבל אם תלכו עליו גם לארוחה בשרית מושקעת, הוא בהחלט יחזיר דיבידנד.
צ'ילאג, קריניאן 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% ענבי קריניאן המאוזנים עם 10% קברנה סוביניון, 3% סירה ו-2% פטי ורדו. צבע ארגמני. באף פירות בשלים לצד וניל. גוף בינוני נוטה למלא. היין יצא במהדורה מוגבלת וממוספרת של 660 בקבוקים.
כמה? 110 שקלים.
הכי מתאים ל: קדרות בקר וכבש.
דבר המבקר: קריניאן אמיתי ואיכותי, שגם לאחר קרוב לשתי שעות נשימה ניכר כי זקוק עדיין לזמן כדי להיפתח באמת. שריריות, אופי ועוקצנות, לצד קצה מתקתק משהו, הופכים אותו ליין ששווה לרכוש ולהמתין כשנתיים עד פתיחתו. מעט יקר יחסית לתמורה, ובכל זאת ראוי.
VALUE FOR MONEY: שלוש וחצי מתוך חמש.
בשמונה מילים: סוף סוף מתפתחת לה כאן סצינת קריניאן ראויה.
מיה לוצ'ה, קריניאן 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מענבים שמקורם בכרם יחיד ובו גפנים בוגרות בהרי יהודה. הגפנים גדלות בתנאי חוסר מים וביבול נמוך במיוחד. 13.5% כוהל בנפח. צבע אדום ארגמני. אף שמפציץ בארומות פרי. גוף מלא.
כמה? 140 שקלים.
הכי מתאים ל: בשר טלה וכבש. סטייקים.
דבר המבקר: שימו לב לבחור החדש בשכונה: יקב מיה לוצ'ה, של היינן קובי ארביב, שמספק קריניאן מרשים מאין כמותו. קריניאן רב עוצמה, פירותי להפליא, שנזהר היטב מלהפוך לריבה. יש בו המון עוצמה וכוח, שבטעימה ראשונה כמו תוקפים את החיך, כמעט מאיימים עליו. לאחר חדרור של שלוש שעות הוא מתרכך. היסוד התוקפני שבו נרגע ועל החיך נפרס קריניאן לא פחות ממקסים. עדיין חזק ושרירי, כל ארוחת חורף כבדה תיהנה מנוכחותו מאד, ועם זאת הפירותיות אלגנטית ויש בו תחכום. זה יין-יין, למתקדמים, שערוכים להתנתק משגרת הקברנה-מרלו.
VALUE FOR MONEY: ארבע מתוך חמש.
בחמש מילים: מיה לוצ'ה, תרשמו את השם!