תערוכת Israwinexpo שתתקיים בשבוע הבא (21-23/2) במרכז הירידים והקונגרסים, תל אביב, היא מאירועי היין היותר משמעותיים המתקיימים כאן. מרבית יקבי ישראל ישתתפו בה והיעד, מלבד החשיפה המתבקשת של מגוון יקבי התעשייה המקומית, גדולים ומתועשים כבוטיקיים וקטנים, ממוקד בחשיפת התוצרת המקומית לחו"ל. קניינים ואנשי תקשורת מחו"ל יגיעו לתערוכה, בה יתקיימו מפגשים, סדנאות, טעימות והדרכות מיוחדות. התערוכה תמשך שלושה ימים. היום הראשון יהיה סגור לאנשי מקצוע. שני הימים האחרים פתוחים לקהל הרחב.
כל היינות שהשתתפו בטעימה הנוכחית הם של יקבי בוטיק מקומיים. כולם יושקו בתערוכה. קשת המחירים שלהם רחבה: מ-65 שקלים ליינות 'מסע ישראלי' של יקב ויתקין ועד 690 שקלים ל'אלכסנדר הגדול גראנד רזרב 2006' של יקב אלכסנדר. 8 יינות השתתפו בטעימה, רבים מהם איכותיים. כמו בדרך כלל ביינות בוטיק מקומיים, סוגיית המחיר הייתה עקב האכילס של כמה וכמה יינות. דווקא הפשוטים והצנועים מבין היינות התגלו כמי שמספקים תמורה ראויה ויותר לכסף.
לחיים!
ויתקין, מסע ישראלי לבן 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% ענבי ויונייה, 35% פרנץ' קולומבארד ו-15% גוורצטרמינר מכרמים באיזור הרי ירושלים ועמק האלה. כל יין הותסס בנפרד במיכלי נירוסטה. חלק מהוויונייה בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות, תוך התיישנות בת 3 חודשים על השמרים. 12.5% כוהל בנפח. אף פירותי, מתובל מאוד. צבע זהוב בהיר. גוף קל נוטה לבינוני.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: פסטות, מאכלי עוף ודגים.
דבר המבקר: לבן לא יומרני אבל מקסים ומלא אופי. משלב עושר וקלות, פירותיות וארומטיות. ניתן לחוש בנוכחות הברורה של כל אחד מהזנים וליהנות מהחיבור ההרמוני ביניהם. זהו יין מטווח המחירים הזול-בינוני, שמעניק מורכבות ואופי הרבה מעבר למקובל בקבוצת המחיר שלו.
תמורה לכסף: 4.5/5.
בארבע מילים: לבן ישראלי אמיתי וטוב.
ויתקין, מסע ישראלי ורוד 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה המושתת בעיקר על ענבי טמפרניו ומעט קריניאן וסירה, ממרום הגליל, ויתקין ושיפולי הכרמל. צבע ורדרד. באף פירות אדומים. גוף קל נוטה לבינוני. 11.5% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: סושי(מי), פיצה, טפאס, מזטים, מאכלי עוף ואפילו מנות עגל קלות.
דבר המבקר: בין כל ממסכי המיץ הוורודים, המכונים בתעשייה המקומית "רוזה", הרוזה של ויתקין מצליח גם השנה לספק ערך מוסף וחן. יין ורוד רענן ושמח, פירותי, עוקצני מעט, ים תיכוני מאוד.
תמורה לכסף: 4/5.
ב-24 מילים: כשיתחמם קצת זה יהיה היין האולטימטיבי לגמיעה במאסות, בחצר או על המרפסת, כשהוא מצונן היטב, לצד מזטים, לחם טוב עם שמן זית ואבטיח לקינוח.
טוליפ, ווייט פרנק 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן חצי יבש לא שגרתי של 65% ענבי קברנה פרנק ממושב מטע ו-35% סוביניון בלאן מכרם בן זמרה. ענבי הקברנה פרנק האדומים עובדו בטכנולוגיה מיוחדת על מנת להפיק מהם יין לבן. 12.5% כוהל בנפח. צבע זהוב ענברי. אף פירותי מאוד. גוף בינוני.
כמה? 79 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל מתובל, אוריינטלי כים תיכוני.
דבר המבקר: יין מתקתק וחמדמד, לא יומרני אבל כייפי. המתקתקות שבו לא מסווה את העוקץ. הארומטיות נעימה מאוד.
תמורה לכסף: 3.5/5.
בשתי מילים: יין סימפטי.
הרצברג, קוטו דה סתריה מרלו 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יקב הרצברג במושב סתריה שייך למשפחת עולים מצרפת, השוקדת על עשיית יינות בשיטות מסורתיות. היין הנוכחי, מרלו מחלקה נתונה בכרם יחידני במושב סתריה, עבר 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. 13.5% כוהל בנפח. צבע אדום ארגמני. אף פירותי מפתה. גוף בינוני.
כמה? 85 שקלים.
הכי מתאים ל: מנות המשלבות עוף ובשר באורז כגון פאייה, מקלובה וטבית. תבשילי עגל . קוק או ואן.
דבר המבקר: יין לא רע בכלל: רך, נחמד, מאוזן, בנוי היטב. לזכותו עומד הניסיון להימנע מחנפנות, שמבדל אותו ממקביליו יינות המרלו הטיפוסיים של התעשייה המקומית.
תמורה לכסף: 3/5.
בשש מילים: שווה להמשיך לעקוב אחר יקב הרצברג.
.
גבעות, הרודיון מרלו 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 92% ענבי מרלו ו-8% פטי ורדו, ממדרונות ההר המרכזי בשומרון (גובה 700-900 מ'). 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון. 14% כוהל בנפח. צבע אדום ארגמן. באף פירות שחורים. גוף נוטה למלא.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילי עגל ובקר ביין.
דבר המבקר: ביקב גבעות יודעים לעשות יינות אלגנטיים. גם היין הנוכחי כזה. יש בו רכות ועדינות שנעים ללגום. עם זאת, האף שיוצרו ממנו רק 2600 בקבוקים, זה יין שמרגיש כאילו נוצר כדי ללכוד את החיך הקולקטיבית. שלא ככמה ממקביליו ביקב, קצת חסר לו אופי והוא מעט יקר ביחס לאיכויותיו.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשמונה מילים: גם יקב טוב מאוד מייצר לפעמים יין בינוני
דומיין ונטורה, MERONS 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד קלאסי של 65% ענבי קברנה סוביניון ו-35% מרלו מכרם מטה בנימין. דומיין ונטורה עצמו ממוקם בעופרה. היין יושן 24 חודש בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. צבע אדום עמוק. אף מורכב. גוף מלא.
כמה? 239 שקלים.
הכי מתאים ל: מאכלי בשר.
דבר המבקר: יין שמבטיח לא מעט באף ובראשית המפגש עם החיך ומחזיר דיבידנדים גם בהמשך. מספק חווית לגימה ראויה בהחלט. אפשר וכדאי ללוות איתו ארוחת סטייקים למשל. עם זאת, 239 שקלים הם סכום מעט מופרך בהתחשב באיכויותיו.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשבע מילים: לא רע בכלל, אבל קצת יקר מדי.
נוח, ארמגדון 2007
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז מכרמים בהרי יהודה בגובה 950 מ'. 24 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. 14.5% אלכוהול. צבע אדום עמוק. אף עשיר ומתובל. גוף מלא.
כמה? 290 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחה בשרית מושקעת.
דבר המבקר: לאחר שעתיים לפחות מתחיל היין הזה להיפתח ולחשוף איכויות נאות. פירות אדומים ותבלינים, מורכבות, אלגנטיות ועומק; כל אלו מצויים בו. זה יין מוצלח באמת, ושווה להמשיך ולשים לב למתרחש ביקב נוח, אבל 290 שקלים הם, לטעמי, הרבה מדי כסף בעבורו. אפשר היה להמליץ עליו בשמחה לו תומחר בפחות 90/100 שקלים.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשבע מילים: יין טוב בהחלט אבל, שוב, יקר מדי.
אלכסנדר, אלכסנדר הגדול גראנד רזרב 2006
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של 60% ענבי קברנה סוביניון, 15% מרלו, 11% פטי ורדו, 6% קברנה פרנק, 4% שיראז ו-4% מורבדרה. יושן בחביות בנות 225 ליטר במשך 48 חודשים והועבר לחביות חדשות ל-24 חודשים נוספים. 14% כוהל בנפח. צבע אדום עמוק, כמעט שחור. אף מסחרר. גוף מלא.
כמה? 690 שקלים.
הכי מתאים ל: שלב הבשרים בארוחות מושקעות במיוחד.
דבר המבקר: אלכסנדר נחשב ליקב שנוי במחלוקת. יש שמתים על היינות הכבדים, העשירים, הדחוסים ומלאי העץ הללו; אחרים מתקשים איתם. על דבר אחד יסכימו הכל: מדובר ביינות מושקעים מאד הנוטים בדרך כלל להיות בומבסטיים, גרנדיוזיים, גדולים מהחיים כמעט (וכאלו גם מחיריהם). כותב שורות אלו אינו נוטה לקביעות חד משמעיות בנדון. חלק מיינות אלכסנדר נהדרים בעיני. אחרים מוגזמים, כבדים ולפיכך מופרכי מחיר. הבלנד הנוכחי, שלא פסח כמעט על אף זן מזני הענבים האדומים הגדלים כאן, עונה על כל האיזמים המוכרים של אלכסנדר. בחיך נפרש יין מרשים באמת שמן הסתם עודנו בחיתוליו וימשיך להתפתח עוד 5-7 שנים לפחות בתנאי אחסון נאותים. זה בלנד ישראלי כבד מהסוג הקלאסי לא יין שמלווה ארוחה, אלא יין שהוא עצמו הארוחה. אי אפשר שלא לפרגן להשקעה העצומה כמו גם לאיכות. מרשים.
תמורה לכסף: 690 שקלים הם 140 אירו ו-180 דולר. בסכומים הללו רוכשים באיזורי היין הקלאסיים של העולם הישן יינות לא פחות ממופלאים. אפילו בישראל, לאחר שנאלצים לממן את המיסוי המופרך המוטל על יבואני היין, אפשר לרכוש בכסף הזה יינות ספרדיים, איטלקיים ואפילו צרפתיים נהדרים. "גראנד אלכסנדר" משחק כאן, אם כן, במגרש של הגדולים באמת. האם הוא באמת יכול להתחרות בהם? עם כל הפרגון, ההערכה והאהדה ליקב המושקע מבחינת הצרכן המקומי, במונחי תמורה לכסף נטו, כנראה שלא. מצד שני, ברמות המחירים הללו, סוגיית התמורה לכסף הופכת מעט מופשטת יותר, אישית מאוד.
בחמש מילים: מהיינות היותר גרנדיוזיים של התעשייה.