בתור חובב אוכל מושבע, דעתי בנושא המשכיות ידועה לכל: אני אוהב לראות מקומות שממשיכים מסורת של שנים. בארצנו הצעירה, כל ותק של יותר מ-20 שנה, הופך למוסד מבחינתי. יפה לראות ילדים, אשר ממשיכים מסורת שההורים יצרו. אתה לא חייב להמציא את עצמך מחדש, אלא פשוט להאזין למי שיותר מבוגר ממך.
ברכה ושלום זבטני הגיעו מפתח תקווה לקצרין בימי הקמתה, כעיירה על הרמה, אי שם ב-1975. עשור לאחר מכן, אחרי שהוקם המרכז המסחרי הקטנטן ב-1985, פתחו בני הזוג זבטני מסעדה צנועה, עם מיטב המטעמים הידועים להם מבית. ברכה במטבח, מכינה תבשילים ידועים, ושלום מנהל את המקום ביד רמה.
אחרי יותר מדי שנים בתוככי המטבח החליטו ברכה ושלום להעביר את העסק לבתם הילה, שיחד עם בעלה, רון, התחילו לבשל ולשנות את התפריט. לפעמים, המקומות שאני מוצא, חבויים כמו יהלומים בסלע. ככה גם חומוסילה של הילה, הנחבא בתוך המרכז המסחרי הצנוע. בחזית המרכז יש מאכליות די פשוטות, עם מבחר די מצומצם של מלכודות חיילים. אלה המקומות שפונים לאלה שאכלו שבוע קופסאות שימורים, ומוכנים לשלם כל סכום על משהו בסיסי, שלא בהכרח שווה את הכסף.
הילה לקחה את המקום של ההורים, השאירה את מה שחשוב, והמשיכה הלאה עם רון. היא הוסיפה לתפריט מה שחשבה שיכול למשוך את אכלני האזור. מה שמשך את עיניי הרעבות אחרי 4 ימים של שימורים, היה הבלנדר הקטנטן, שהפיק חומוס טרי וחמים.
חומוס חמים, צמד מילים יפהפה. חומוס טרי, לא קר ומנוכר, שמגיע לשולחן בטמפרטורה שאינה מכה בבטן בחוזקה. חומוס ידידותי למשתמש. לא חומוס שמשאיר עקבות של חמרמורת פחמימות אחרי יומיים. ואם אתם לא מכירים את התחושה הזאת, אז לא אכלתם מספיק חומוס בחייכם, בשביל ליפול לשקרי החומוס במדינתנו.
אחרי שקיבלתי מידע חיוני על המקום מכמה מקורות יודעי דבר וחומוס, הבנתי שאני צריך לחכות להזדמנות הראשונה שאגיע לרמת הגולן, על מנת לבדוק את המקום. ההזדמנות הגיעה עת עליתי על מדים, או כמו שאשתי היקרה קוראת לזה - "חופשה בתחפושת גבר גבר". אני קורא לזה אצבע אלוהים בצורת מכתב ירקרק.
אספתי ארבעה חברים מהפלוגה, ונסעתי לקצרין לאכול כמו בן אדם. לא הייתי צריך להפציר בהם הרבה. מילת הקוד "חומוס" מפעילה הדק נסתר. הזמנתי חומוס עם טחינה, גרגירים וביצה. החומוס הגיע לשולחן חמים וטעים, ועליו גרגירים רכים ולוהטים, עשויים בדיוק במידה הנכונה. החומוס עצמו בסיסי ונקי לגמרי, לא מתובל יתר על המידה, בדיוק כמו שאני אוהב. על הטחינה הייתי מוותר בפעם הבאה. בצד הוגשו פיתות דשנות ושמנמנות, עם צהבהבות קלה הודות לחילבה. הילה קוראת לפיתה זלוף. אני זיהיתי דווקא פרינה מרוקאית עם טוויסט תימני מדהים. אגב, לאור הביקוש, הזלוף נמכר גם בימי שישי, כתוספת מעולה לשבת.
יחד עם החומוס והפיתות מקבלים גם שום כתוש. נא להיזהר: מדובר בשום כתוש, חריף עד דמעות. תוסיפו בעדינות. עוד הוגשו לנו: חופן זיתים, סלט כרוב קטנטן וטרי, סלט ירקות כבושים, חריף עגבניות ידידותי למשתמש, חריף אש רגיל. כל אלה - 23 שקלים. מומלץ לא לפספס. אחרת, תשלמו במלכודות התיירים הרבה יותר מדי.
חומוסילה, מרכז מסחרי איתן, קצרין. 04-6962120. כשר
שעות פתיחה: א'-ד' 10:00-16:00, ה' 10:00-20:00, ו' פתוח רק למכירת פיתות וחילבה.
אוכל רחוב: סנדביץ' בר בראשל"צ
אוכל רחוב: קובה פינוקים
לכל הטורים של אוכל רחוב
