לבנים זולים שמספקים תמורה מצוינת לכסף
טעימת השבוע הותאמה לקיץ, שכבר כאן ובגדול. שישה יינות חדשים, ארבעה מהם מיקב מוני ושניים מהרי גליל. ארבעה לבנים ושני יינות רוזה. כל היינות זולים (למטה מחמישים שקלים). אף אחד מהם אינו מהווה אופציה מרתקת במיוחד. אלו אינם יינות שאוצרים בתוכם סוד. אבל בהקשרי תמחורם הזניח, רובם הלבנים שבהם לפחות מספקים תמורה טובה מאד עד מצוינת לכסף. יינות הרוזה, כמו בדרך כלל בתעשייה המקומית, עושים את זה קצת פחות. אף אחד מהיינות כאן אינו מיועד לארוחה משמעותית; אבל בבית, בערב, כשחם; בפיקניק קיצי או על חוף הים, הם מספקים בהחלט את הסחורה. לחיים!
מוני, M, קולומבארד 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קולומבארד מעמק שורק. צבע זהוב ירקרק, באף לימון ועשבים. גוף קל נוטה לבינוני. 12.7% כוהל בנפח.
כמה? 39 שקלים.
הכי מתאים ל: ספגטי ברטבים על בסיס שמן זית. כריכים.
דבר המבקר: בדיוק מה שהייתם מצפים מיין ב-39 שקלים, שמן הסתם גם יימכר בוודאי גם בקטגוריית "שלושה במאה". קלילות, ארומאטיות, מגע פירות טרופיים נעים. לבן זול יותר מראוי.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשמונה מילים: לגמיעה במאסות, על חוף הים ובלילות הקיץ החמים.
מוני, M, רוזה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 95% מרלו ו-5% פטי ורדו מעמק שורק. צבע אדום, באף פרי אדום. גוף בינוני. 13.4% כוהל בנפח.
כמה? 39 שקלים.
הכי מתאים ל: פיקניק, סנדביץ' פסטרמה.
דבר המבקר: קשה, קשה לאתר רוזה ראוי באמת מתוצרת מקומית, האף שלנוכח מזג האוויר שלנו כל כך מתבקש שנהיה לאימפריית רוזה. הרוזה הנוכחי איננו מצליח להיות היוצא מן הכלל לטובה. הוא אפשרי, עולה על כמה ממקביליו בתעשייה ומספק, לעומתם, תמורה ראויה לכסף. בכל זאת, ועל אף הסימפטיה להתחדשות המרנינה ביקב מוני, זה עדיין לא זה.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בעשר מילים: לא מבאס כמו מקביליו בתעשייה, אבל עדיין לא רוזה מספק.
מוני, M, סמיון-שרדונה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן חצי יבש על בסיס 80% ענבי סמיון ו- 20% שרדונה. צבע זהוב-ירוק קש חיוור. אף פירותי, ארומאטי מאד. גוף קל נוטה לבינוני. כוהל בנפח.
כמה? 39 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי מתובל.
דבר המבקר: יין שיש בו מידה הגונה של ארומאטיות וחומציות טובה. פירותי מאד, עושר מפתיע יחסית למחירו. שום דבר לכתוב עליו הבייתה מחד, אבל עוד יין עם יופי של תמורה לכסף, מאידך.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
ב-11 מילים: אופציה זולה, לא רעה בכלל וכשרה לליווי אוכל הודי ותאילנדי חריפים.
מוני, M, מוסקט לבן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מוסקט אלכסנדר וני. צבע זהוב-קש. באף שפע פירות טרופיים. גוף בינוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 39 שקלים.
הכי מתאים ל: קינוחים. גבינות בשלות.
דבר המבקר: לא יין שאוצר בתוכו סוד גדול, אבל בהינתן העדר היומרה שלו, מדובר ביופי של מוסקט. המתקתקות איננה פשטנית. יש לימוניות נעימה ושפע פרי טרופי שמצליחים שלא להיגרר לחד ממדיות סוכרייתית.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בתשע מילים: לחובבי הז'אנר, מדובר באחת הרכישות הכי טובות על המדף.
הרי גליל, ויונייה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי ויונייה מהגליל העליון, ששהו במיכלי נירוסטה. צבע זהבהב. באף פירות טרופיים והדרים. גו, קל נוטה לבינוני. 15% כוהל בנפח.
כמה? 48 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי ומתובל, מנות עוף.
דבר המבקר: גם ללא יומרה רבה ובתמחור נמוך מצליח היין הזה לבטא לא רע בכלל את זן הויונייה. יין ארומאטי, נעים, עם חומציות טובה ואיזון ראוי. לא שתלטן וגסטרונומי מאד.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בחמש מילים: מאופציות הויונייה הצנועות והראויות בשטח.
הרי גליל, רוזה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 79% ענבי סנג'ובזה, 7% ברברה, 7% פינו נואר ו-7% גרנאש מהגליל העליון.צבע ורוד. באף תותים ותבלינים. גוף בינוני נוטה למלא. 11.5% כוהל בנפח.
כמה? 48 שקלים.
הכי מתאים ל: בראנץ', פיקניק.
דבר המבקר: אין טענות אמנם; זה לא המיץ האלכוהולי שאנחנו מקבלים כאן לרוב תחת הכינוי "רוזה". ובכל זאת, קצת אכזבה. ציפיתי לקבל קצת יותר אופי, קצת יותר יין. זה לא קורה. רוזה בסדר, לא יותר.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בשש מילים: לא רע ובכל זאת מאכזב במקצת.