פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קסם היין של אלזס

      אבי אפרתי חזר מסופשבוע מופלא באלזס, שכולו יינות לבנים מרהיבים, והוא מדווח מהשטח

      טיסה ישירה לבאזל מובילה אותנו לסוף שבוע באלזס. המשימה: לשתות טוב. מגבלת הזמן גזרה הקצבה מעט מכאיבה: שני יקבים בלבד; מוטב מצוינים. החלק האחרון הוא הפשוט. קל למצוא יקבים מצוינים באלזס. קשה יותר להחליט על מי מהם לוותר. מעטים הם אזורי היין בעולם, הנהנים משפע כה רב של יקבי עלית על שטח זעיר. בניגוד לחבלי ארץ ממותגי יוקרה אחרים – תחשבו בורדו, למשל – יקבי אלזס מסבירי פנים עד מאוד. ליקבים הגדולים של בורדו איש מאיתנו לא יכול להגיע. הם מורמים מעם. באלזס, גם ביקבים היוקרתיים באמת, כאלו הנהנים מתהילת עולם, יכול כל חובב יין לבקר. די בתיאום מראש באמצעות המייל, והיכלות הפאר של הריזלינג והגוורצטרמינר ייפתחו בפניכם ויקדמו את פניכם בנעימות ובנדיבות.

      הבחירה, כאמור, הייתה קשה. הפור נפל לבסוף על שני יקבי צמרת מקומיים, הנחשבים עילאיים בכל קנה מידה עולמי: טרימבאך (TRIMBACH) בעיירה ריבובילה (RIBEAUVILLE), ו-וויינבאך (WEINBACH) בקייזרסברג (KAYSERSBERG), שניהם בלב דרך היין המפורסמת של אלזס.

      יקב טרימבאך (יח"צ , יקב TRIMBACH)
      יקב טרימבאך (צילום: יקב TRIMBACH, יחצ)

      חליפה מאופקת, תפורה היטב בידי חייט על

      שישי בבוקר, 10:30. אן טרימבאך מקבלת את פנינו בחדר הטעימות של היקב, 100 מטר ממרכז העיירה היפה. ז'אן טרימבאך הראשון ייסד את אימפריית היין של טרימבאך ב-1616. בשנים שחלפו מאז הייתה משפחת טרימבאך ממעצביה הבולטים של תעשיית היין האלזסית (לצד משפחת HUGEL מהעיירה ריקוויר). זה יקב גדול במונחים מקומיים, כרמיו ממוקמים בלא פחות מ-7 כפרים באזור, 42 הקטרים בסך הכל, מהם מפיק היקב כמיליון בקבוקים בשנה. 90% מהם מיועדים לייצוא. כ-35% מכלל הייצור ביקב מיוצא לארה"ב.

      יינות טרימבאך העיליים זכו לתהילת עולם. הביטוי "טרימבאך סטייל" הוא שם נרדף בעולם היין לניקיון, אלגנטיות ויובש מובהק. אלו יינות מדויקים במיוחד, גסטרונומיים מאוד, שניחנו במינראליות מופלאה, פועל יוצא של האדמה הטובה, שמכרמיה מגיעים הענבים. הריזלינג מכרם "קלו סיינט הון" (CLOS STE. HUNE) של טרימבאך נתפס על ידי רבים כריזלינג הטוב ביותר בעולם.

      אן טרימבאך, בשנות ה-30 לחייה, תקשורתית וידידותית עד מאוד. יחד עם בן דודה, ז'אן, היא אחראית על שיווק היין, ומשמשת כשגרירת היקב בעולם. אביה, פייר, ודודה, הוברט, אחראים על ייצור היין. סוף האביב, כמעט קיץ, ובכל זאת - גשם זלעפות בחוץ. יוקרתי ככל שיהיה, היקב הזה איננו משדר הוד והדר. משרדים פשוטים, חדר טעימות צנוע, אפס גימיקים. הנה עוד הבדל, דרמטי, בהשוואה ליקבי בורדו. היינות, לעומת זאת, מבטאים את הטוב ביותר כשמדובר בלבנים יבשים.

      יקב משפחת טרימבאך (יח"צ , יקב TRIMBACH)
      מימיון לשמאל- הוברט, אן, פייר וז'אן טרימבך (צילום: יקב TRIMBACH, יחצ)

      אנחנו מתחילים בטעימה. לאחר חימום הקנה עם שני יינות מהסדרה הקלאסית – VINS CLASSIQUES – שכבר מהם אפשר ללמוד משהו על הסגנון הטרימבאכי הייחודי, מגיעים היינות מסדרת הרזרב – VINS DE RESERVE: ריזלינג רזרב 2009 מכרמים בוגרות בנות 35, יבש, מעט מינראלי, מדויק להפליא. מתאים מאין כמותו ללגימה ללא אוכל. פינו גרי רזרב 2010 חושף קשת פירותית נאה, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהסגנון המאופק, הבלתי חנפני בעליל. אלו סוסי העבודה של היקב. מהם מרבים למזוג במסעדות באלזס. התמורה שהם מספקים לכסף (מדובר ביינות שמחירם לא עולה על 14 אירו, פחות מ-70 שקלים), היא לא פחות מפנומנלית.

      ממשיכים: VINS DE RESERVE PERSONNELLE - סדרה גבוהה משמעותית מהקודמת, וקפיצת מדרגה משמעותית במורכבות ובמוחשיות המגע המינראלי ביינות. מגלגלים בחיך את "פינו גרי 2007 רזרב פרסונל". כמקובל בזן הפינו גרי – כאן נוכח יותר הפרי. זה יין שמתפתח במהלך גלגולו בחיך. הוא מצוין לשתיה כבר עכשיו. תענוג יהיה ללגום אותו לצד לובסטר ובשרים לבנים. בעוד 5 שנות התיישנות, צפוי לו עתיד נהדר.

      מעלים עוד הילוך: "גוורצטרמינר 2007 "CUVEE DES SEIGNEURS RIBEAUPIERRE - זן הגווצטרמינר הוא נסיך אלזס, שני רק למלך – הריזלינג. זה יין מרהיב המופק מגפנים בוגרות. מרחרחים. פרחים ותבלינים מתפשטים באף. מתפשטים, אבל בהתאם ל"טרימבאך סטייל", לא מציפים או מתקיפים אותו. קליפורניה, אוסטרליה וצ'ילה זה לא כאן. גם לא ישראל. יובש מרשים, מורכבות, ורמז מתיקות עדין שבעדינים מאפיינים את היין הנהדר הזה, שיוכל להתיישן 10 שנים ויותר, בתנאי אחסון מתאימים. העסק מתחיל לרגש. הגענו למגרש של הגדולים.

      עוד אנחנו נרגעים מהגוורצט, והנה בא המלך: "ריזלינג 2007 קווה פרדריק אמיל". עדיין צעיר יחסית, עתידו עוד לפניו, אבל גם עכשיו קשה שלא להתפעם. זהו אחד הביטויים המרשימים של האיכויות הגלומות בריזלינג. יבש-יבש, חד כתער, עשיר מאוד, מתפתח בחיך, מותיר אפטר אפקט נהדר.

      עדיין בוקר. השתדלנו לא להפריז באכילה בארוחת הבוקר. היינות נהדרים כל כך, שקשה, שלא לומר בלתי אפשרי, לעשות שימוש כלשהו במרקקה המונחת לפנינו. לוגמים הכל. מתחילים להתנדנד.

      טרימבאך, ריזלינג קלו סיינט הון (יח"צ , יקב TRIMBACH)
      ריזלינג קלו סיינט הון של טרימבאך. צמרת הריזלינג של העולם (צילום: יקב TRIMBACH)

      אן בודקת אם אפשר למזוג עוד, וכשאנחנו מהנהנים לחיוב, היא פותחת אחר כבוד את הוד רוממותו בכבודו ועצמו: "ריזלינג קלו סיינט הון 2007". כן, פדופילי במקצת ללגום יין כה עשיר ומורכב בשלב מוקדם יחסית של התפתחותו. בעצם, עם קלו סיינט הון צריך לחכות לפחות 8, שלא לומר 10 שנים. בכל זאת, גם בצעירותו, ההוד וההדר של "קלו סיינט הון" אינם משתמעים. זה יין טוטאלי ואבסולוטי. ביובש שלו, במורכבות ובאיפוק העצום. אפס מחוות, אפס חנחונים. צמרת הריזלינג של העולם באמת נמצאת כאן. לוגמים כל טיפה ומתפעמים. ה-ל-ל-ו-י-ה!

      אי אפשר בלי קצת מתוק, ובקבוק אחרון נפתח: "רילזינג 2002 VEDANGE TARDIVES". יינות אלה הם מתוקים ועשירים. התיישנותם אורכת שנים רבות. הם נפלאים כיינות קינוח, אבל גם מיטיבים ללוות כבד אווז, מנות עתירות שמנת וגבינות חריפות. גם כאן, המצוינות והפאר האלזסי במיטבם. כמה אלגנטיות. כמה דיוק. כמה סטייל.

      יינות טרימבאך אינם מיובאים לארץ באופן סדיר. אפשר להשיג אותם רק במשלוח, דרך אתרי קניות של יין. אולי הגיע הזמן שאחד היבואנים כאן ירים את הכפפה?

      פיליפ טראבר מזקקת מטה (יח"צ)
      מי חיים- המקבילה הצרפתית לגראפה. פיליפ טראבר (צילום: METTE, יחצ)

      מי חיים בשיאם

      מבושמים ונפעמים אנחנו נפרדים מטרימבאך ויוצאים לגשם, אל מרכז העיירה. האלכוהול זורם היטב בדם. זו לא נקודה שבה אמורים בני אדם מן היישוב להמשיך וללגום. אבל מה לנו וליישוב; בטח כשמדובר באלכוהול מליגת העל. מציאות השתייה באלזס חזקה ומקסימה יותר מכל דבר אחר. METTE – מזקקת ה-EAU DE VIE המהוללת, נמצאת ממש כאן. ואיך אפשר לא להיכנס אליה?

      לא תיאמנו מראש. ניסינו את מזלנו, הקשנו על הדלת, ופיליפ טראבר, בעל המזקקה, הגיע. EAU DE VIE – מי חיים, הוא בעצם, בפשטות, המקבילה הצרפתית לגראפה. בכל אזור כמעט מפיקים מי חיים מענבים ומפירות. אלו של METTE מהוללים במיוחד. שמם נודע בכל אלזס ומחוצה לה. טראבר שולף 6 בקבוקים – 45 אחוזי אלכוהול בכולם. טרם התאוששנו מהלגימה בטרימבאך, ואנחנו מבקשים לרחרח בלבד. טראבר מושיט לנו כוסות ומפציר בנו לטעום. אחרי שמרחרחים את הבקבוק העשוי מענבי גוורצטרמינר, המרהיב בניחוחותיו, אי אפשר שלא ללגום. הניקיון, הדיוק, הביטוי הענוג כל כך של העינב, באחוזי אלכוהול גבוהים, מפעימים ממש. אי אפשר להתנגד יותר למשקאות.

      אנחנו לוגמים בזה אחר זה "מאר דה מוסקט", "מאר דה גווצטרמינר", וגם משקאות על בסיס פירות אדומים ואגסי וויליאמס. מופלא. מעטות הגראפות, גם העיליות שבהן, שמתקרבות לרמה הניקיון וההדר הזה. אנחנו נפרדים מטראבר ואשתו נטלי.קונים בקבוקים הבייתה ומצרים, מאד, על שאי אפשר לקחת הרבה יותר.

      ונותרה תהיה, בפעם השנייה ברשימה זו: מתי יתחיל מי מיבואני האלכוהול בארץ להביא לכאן את מי החיים הנהדרים הללו, שמותירים מאחור, בהליכה ועם יד אחת קשורה, כמעט כל גראפה מוכרת שמגיעה ארצה?

      יקב domaineaerienne (יח"צ)
      יקב domaineaerienne (צילום: יח"צ)

      נקטרי האלים של בנות פאלר

      שבת, 09:30. קולט פאלר בת ה-84 פותחת את הדלת בביתה – דומיין וויינבאך (DOMAINE WEINBACH), ומובילה אותנו לסלון. בנותיה, קתרין ופלורנס, נכנסות. וויינבאך הוא יקב של נשים – אם ושתי בנותיה. כמו טרימבאך וכמו יקבים רבים אחרים באלזס, גם וויינבאך הוא יקב עם שושלת משפחתית מסועפת, שהחלה במאה ה-17 (1612). להבדיל מטרימבאך הגדול, וויינבאך הוא יקב שמאסת הייצור שלו קטנה בהרבה. קטנה בכמות, אבל בטח לא באיכות. גם כאן מדובר בעידית שבקצפת עולם היין האלזסי בפרט, ובעולם הלבנים בכלל. הבחירה בוויינבאך הגיעה כדי לתקוע יתד נאמן בסגנון אחר לחלוטין. מדובר ביינות שונים בתכלית, 180 מעלות כמעט מהסגנון הטרימבאכי הנקי והיבש, שלהבדיל מיינות טרימבאך, מיובאים לארץ בידי ג'יאקונדה.

      יינות וויינבאך-פאלר לדורותיהם יבשים פחות מאלו של טרימבאך. מדהים ללגום יינות המגיעים מכרמים הרחוקים קילומטרים ספורים בלבד אלו מאלו, שאופיים שונה כל כך. "זה הכל האדמה, הטרואר" אומרת קתרין לשאלתנו. ייננים צרפתים יעלו תמיד על נס את הטרואר. זה נכון, אבל זו, כמובן, איננה כל התשובה. מדובר, בפירוש, גם באופי ובחירות הייננות. בכל יינות וויינבאך, גם היבשים שבהם, תמצאו נוכחות לבוטריטיס – הפטרייה המפורסמת האחראית ל"ריקבון האצילי", הגורם כשמשתהים בבציר הענבים, להגברת ריכוז הענב ומתיקותו.
      בכל יינות וויינבאך יש, אם כן, נגיעת מתיקות קטנטנה, ולצידה מורכבות ועושר שלא ייאמנו. אם טרימבאך הם מופת לאיפוק מובנה, אצל וויינבאך שלובים ביינות כולם רמזים של פראות ושמחת חיים מרהיבות. עושר נהדר, לצד עידון יוצא דופן.

      40% מהייצור ביקב מוקדש לריזלינג, 25% לגוורצטרמינר, 10% לפינו גרי ו- 3-5% לשאר הזנים המקובלים באלזס. כל הכרמים סובבים את אחוזת המשפחה, וכולם מעובדים ביו-דינמית. היקב אוחז ב-4 חלקות המסווגות כ"גראנד קרו".

      ריזלינג קווה סיינט קתרין של דומיין וויינבאך (יח"צ , DOMAINE WEINBACH)
      ריזלינג קווה סיינט קתרין 2011 (צילום: DOMAINE WEINBACH, יחצ)

      קתרין איננה מרבה במילים, אבל מוזגת לנו ללגימה לא פחות מ-19 בקבוקים, בטעימה שהולכת ומתגלה כמסעירה. יין אחר יין, מכל סדרות היקב, עולים הבקבוקים ובאים. מתחילים מפינו בלאן, סילבאנר ומוסקט רזרב, שלושתם מ-2012. זה הבסיס, יינות היומיום של היקב, שחושפים את הסגנון הברור של היקב, כמו גם את מצוינותו. "ריזלינג קווה תיאו 2011" ו"ריזלינג קווה סיינט קתרין 2011" הם השלב הבא. מורכב, מעודן. עשיר. מרתק. אלו יינות שמתחילים לחשוף לא רק איכות טעמים, אלא גם קסם ייחודי וחמקמק; כזה שקשה להגדירו.

      מעלים הילוך ומגיעים ליינות מחלקות הגראנד קרו הידועות של היקב: שלוסברג, פורסטנטום ומאמבור. מדובר ביינות מורכבים כל כך, מעניינים כל כך, שכאילו אוצרים בקרבם סוד. כל כך מרשים, מקסים ומאתגר הוא הסוד הזה, שכל אוהב יין הפוגש יינות כאלה, פשוט ירצה ללגום מהם עוד ועוד.

      כמו אתמול, גם כאן, אי אפשר ולא צריך לרקוק. ביקור ביקב כזה הוא הזדמנות לטעימה רחבת היקף, נדירה, שלא תתאפשר בשום הזדמנות אחרת של יינות על. וכשקתרין מוזגת מבקבוק ה"גוורצטרמינר גראנד קרו מאמבור 2006", זה שמחירו ביקב עולה על 400 אירו (וצאו וחשבו כמה יעלה מחוצה לו) - בעיני אחד מפלאי הבריאה האולטימטיביים של עולם היין - אי אפשר שלא להתרגש עד עמקי הנשמה, מיין ענק באמת.

      והרי המתוקים: מקטגוריית "ואנדאנז' טארדיב" (VENDANGES TARDIVES): "ריזלינג גראנד קרו שלוסברג 2006" ו"פינו גרי גראנד קרו אלטנבורג 2009 טריה ספשיאל". מקטגוריית "סלקסיון דה גראנד נובל" (SELECTIONS DE GRAINS NOBLES) הגבוהה אף יותר: "ריזלינג, גראנד קרו שלוסברג 2006". מאמא מיה, איזה יינות מופלאים! קשה לתאר. צימוקים. פירות ארומטיים. מתיקות רבה, אבל המורכבות לצידם לא תיאמן. כל אחד מהם הוא לא פחות מנקטר אלים.

      יקב DOMAINE WEINBACH (יח"צ)
      כרם דומיין ווינבאך- גראנד קרו אלטנבורג ופורסטנטום (צילום: DOMAINE WEINBACH, יחצ)

      השיא מגיע בסיום. שני יינות מהקטגוריה העילית של היקב – QUINTESSENCES DE SELECTIONS GRAINS NOBLES CUVEE D'OR . זו פסגת יצירתו הנדירה ביותר של יקב וויינבאך, ופסגה אבסולוטית בכל מובן במונחי עולם היין. יינות שמחירם ביקב, בראשית התיישנותם, נע סביב 400 אירו. "גוורצטרמינר גראנד קרו מאמבור 2006" - כל כך עשיר וכל כך עדין, שאי אפשר להפסיק ללגום ממנו. "פינו גרי אלטנבורג קווה ד'אור 2008" - קרמי, מופלא, מרגיש כמו סוג של דבש נוזלי פלאי. יין אלוהי.

      את הדרך למכונית אנחנו עושים בקושי. אין לי שמץ של מושג איך הגענו, תיכף אחרי הטעימה המסעירה ועתירת האלכוהול הזו, לקולמאר, לארוחת צהריים. נדמה לי שבמונחי משטרת ישראל, מפלס האלכוהול בדמו של כל אחד מאיתנו היה רב מזה המותר לארבעה נהגים יחדיו. מבושמים, אנחנו משוטטים בין התעלות בקולמאר היפה.

      בארוחת הצהריים, לצד הסטייק, לאחר יומיים אינטנסיביים של יין לבן, אני מזמין כוס יין אדום – פינו נואר של פול בלאנק מקינצהיים – הזן האדום היחידי שבכל זאת מייצרים באלזס. יין מצוין, אבל לא, תודה. לא עוד יין בשבילי, לפחות לא בארוחה זו. לעומת זאת, מי החיים של METTE, מיודענו מאתמול, מככבים בתפריט הדיז'סטיפים של המסעדה. במקום קינוח (צרכנו היום סוכר המספיק לגדוד ילדים היפראקטיביים, ללא ריטלין, לשבוע) - נלגמים, לצד הקפה, שני שוטים נאים של ה"מאר דה מוסקט" הנהדר. אנחנו משיקים כוסות לחיי יצרנים צנועים ונפלאים, לשבחה של האדמה הטובה באלזס, ובעיקר לשבחם של יינות אדירים באמת, שאותם זכינו ללגום בסוף השבוע הזה
      .
      Maison Trimbach. 15 Route de Bergheim, Ribeauville.

      Distellerie Mette. 9 rue des Tanneurs. Ribeauville.

      Domaine Weinbach. Clos de Capucins, Kaysersberg.