פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יין: חלון לים התיכון

      אבי אפרתי לוגם את החדשים של יקבי בנימינה, ויתקין ומונטיפיורי, ומוצא ביניהם כמה יינות ים תיכוניים מקסימים, שמתאימים לאקלים ולאוכל שלנו. אלה היינות שאנחנו צריכים לשתות כאן

      בלגימת השבוע 11 יינות חדשים של יקבים ישראליים. חמישה מסדרת רזרב של בנימינה, שניים חדשים של יקב הבוטיק ויתקין, וארבעה חדשים של יקב בוטיק חדש: מונטיפיורי.

      חמשת החדשים של בנימינה מספקים הפתעות נעימות מאוד. רמת הבסיס של כולם טובה. במיוחד נעים ללגום את "בנימינה, רזרב רוסאן 2012", המיוצר לראשונה, ו"בנימינה, רזרב קריניאן 2010", המספקים איכויות נאות בתמחור מתון.

      בויתקין, יקב הבוטיק המוערך, ממשיכים לעשות יינות נהדרים. "ויתקין, ריזלינג 2012" הוא אחלה, ו"ויתקין, קריניאן 2010" הוא מהיינות היותר טובים שנעשו כאן. התמורה שהוא מספק ל-105 שקלים לא פחות מנדירה.

      מונטיפיורי הוא יקב בוטיק חדש, שעליו מופקדים שלושה: האחים דיוויד ורייצ'ל מונטיפיורי, בנו ובתו של אדם מונטפיורי, מאושיות תחום היין בישראל, וכן איש היין הוותיק והמנוסה ארנון גבע. מונטיפיורי פועלים כרגע ללא יקב עדיין. הם שוכרים שטח ביקב מוני, ואת היינות שלהם אפשר להשיג דרך אתר האינטרנט של היקב. על היינות שלהם חתום היינן סם סורוקה. שניים מבין ארבעת היינות החדשים שלהם, אחד מכל קטגוריית מחיר, משכנעים בהחלט. מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחות היינות של מונטיפיורי בעתיד.

      סיכום הלגימה מוביל למסקנה אחת בלתי נמנעת: הטובים והראויים מבין יינות שלושת היקבים מושתתים כולם על זני ענבים ים תיכוניים. אלו היינות שאנחנו צריכים לשתות כאן. הם מתאימים לאקלים שלנו, לאוכל שלנו. נראה שביקבים, חלקם לפחות, יש מי שהתחילו להבין את זה. ייקח זמן עד שהקהל המקומי, שלוגם קברנה, קברנה, וקצת מרלו לקינוח, יפנים את זה. צריך לקוות שזה לא יקרה בעוד שנות דור, אלא קצת קודם. לחיים!

      בנימינה, רזרב, גוורצטרמינר 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן חצי יבש על בסיס 100% ענבי גוורצטרמינר מכרם למרגלות הר תבור. צבע זהוב. באף פרי טרופי ופרחים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 73 שקלים.

      הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי.

      דבר המבקר: "גוורצט.." לא מתוק מדי, עם חמיצות טובה. עשוי ללא דופי. בולט לטובה בנוף יינות הגוורצטרמינר המקומיים, המתוקים והחנפניים מדי.

      תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

      בשלוש מילים: לא "גוורצט..." רע.

      בנימינה, רזרב, סוביניון בלאן 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סוביניון בלאן מהגליל העליון. צבע זהוב מעט ירקרק. אף פירותי. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 73 שקלים.

      הכי מתאים ל: פסטות, עוף ודגים.

      דבר המבקר: סוביניון בלאן מפתיע לטובה. חד, קריספי, מדויק, גסטרונומי וסימפטי.

      תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).

      בחמש מילים: מהלבנים היותר חביבים בקבוצת המחיר.

      בנימינה, רזרב, רוסאן 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% ענבי רוסאן, 5% מרסאן ו-5% ויונייה מרום הרי הגלבוע. שליש מהיין תסס בחביות עץ אלון צרפתי, ולאחר מכן התיישן בהן שישה חודשים. השאר התיישן, על השמרים, במיכלי נירוסטה. צבע זהוב. באף פירות ותבלינים. גוף בינוני נוטה למלא.

      כמה? 73 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, נקניקים, נקניקיות.

      דבר המבקר: שאפו ליקבי בנימינה על היוזמה לנטוע, לגדל ולייצר יין לבן על בסיס הזן הים תיכוני המרתק רוסאן. העובדה שאת היין משלים זן המרסאן מקצרת את הדרך מכאן לעמק הרון. אלו זני היינות הלבנים, שאנחנו בעצם צריכים ללגום כאן (הרבה לפני שרדונה...). היין עצמו מוצלח בהחלט. יש בו אמנם רק רמזים לקשיחות של יינות הרון הלבנים במיטבם, אבל גם הרמזים הללו מספיקים ליין סימפטי בהחלט. מורכב להפליא בהתחשב בתמחורו. לצד רמזי הקשיחות ישנן גם חמיצות טובה, שמנמנות מה ואלגנטיות. מקדם הגסטרונומיות נאה ביותר.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בשתי מילים (וסימן קריאה): זמן הרוסאן!

      בנימינה, רזרב, קריניאן 2010

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מכרם יחיד בנחל תבור. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. צבע אדום. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני.

      כמה? 79 שקלים.

      הכי מתאים ל: רוסטביף. תבשילי בקר וכבש.

      דבר המבקר: כל אזכור לקריניאן מכרם יחידני מוביל אמנם לאילן הגבוה – יין הקריניאן רזרב הנהדר של רקנאטי. אבל היי, היין הזה עולה כמעט מחצית ממנו. ככזה, הוא בהחלט מספק את הסחורה. מורכב דיו, אלגנטי דיו ומאופק דיו. יין ים תיכוני, שנעים לפתוח בבית ללגימה נטלת יומרה, בערב, לצד כריך רוסטביף נחמד ואפילו סתם בולונז עם הילדים. יחזיק לא רע בכלל גם תבשילים כבדים יותר.

      תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאוד).

      בשלוש מילים: אדום ששותים בקיץ.

      בנימינה, רזרב, קברנה סוביניון 2010

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון ממרום הגליל ורמת הגולן. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות קטנות, 30% מהן חדשות. היין בוקבק עם מינימום תהליכי סינון והצללה. צבע אדום. באף פרי שחור. גוף בינוני, נוטה למלא.

      כמה? 79שקלים.

      הכי מתאים ל: סטייקים.

      דבר המבקר: יין לא רע, שעשוי ללא פגמים ונמצא במקום לא רע בכלל, טוב אפילו, בהשוואה למקבילי התמחור שלו מאותו זן. אין טענות. אבל אחרי שלוגמים אותו לצד הקריניאן, באמצע הקיץ, נעשה ברור שבעתיים עד כמה אנחנו צריכים לשתות כאן יותר קריניאן ויותר קברנה סוביניון; עד כמה עלינו לקוות שפעם, בעוד 20 שנה, כשטעם ההמון ילך וישתנה בהדרגה, נוכל לשתות כאן יותר מהזנים המתאימים למקום שבו אנחנו חיים. ובכל זאת, כקברנה סוביניון בקטגוריית המחירים הבינונית-נמוכה, היין הזה מספק את הסחורה.

      תמורה לכסף: 2.5/5.

      בארבע מילים: קברנה סוביניון מן השורה.

      ויתקין, ריזלינג 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי יוהנסבורג ריזלינג מעמק האלה. התיישנות בת חודש על השמרים, ושהות בת 10 חודשים בבקבוק טרם השחרור לחנויות. צבע זהוב. באף הדרים ופריחה. גוף בינוני. 12% כוהל בנפח.

      כמה? 85 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים ופירות ים. עוף.

      דבר המבקר: ריזלינג חמדמד, נקי, מאוזן ואלגנטי. לא מאוד יומרני, גסטרונומי מאוד. "צעיר" עדיין. שנה-שנתיים של אחסון יאפשרו לאופי הגלום בו להפגין יותר נוכחות.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בחמש מילים: יין שכיף ללגום בכל עת.

      ויתקין, קריניאן 2010

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מגפנים בוגרות ללא השקיה, מכרמים באזור בנימינה וזכרון יעקב. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות, שליש מהן חדשות. צבע אדום כהה, נוטה לשחור. באף פרי שחור ותבלינים. גוף מלא.

      כמה? 105שקלים.

      הכי מתאים ל: סטייקים ותבשילי בקר וכבש.

      דבר המבקר: כתמיד, הקריניאן של ויתקין יוצא אלוף. מורכבות, איפוק, אלגנטיות, אופי; הכל. מיטב איכויות הזן מופגנות כאן. ים תיכוניות מקסימה ונהדרת. כל הטוב הזה ב-105 שקלים בלבד? אני מכיר מעט יינות מקומיים ב-150 שקלים, שמתקרבים לאיכויות הללו.

      תמורה לכסף: 5/5 (נדירה).

      בעשר מילים: אחד היינות הכי שווים, ש-105 שקלים יכולים לקנות נכון לעכשיו.

      מונטיפיורי, לבן 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן יבש על בסיס 70% ענבי פרנץ' קולומבארד ו-30% שרדונה מהרי יהודה. ללא עץ. צבע זהוב. באף פרי טרופי. גוף קל נוטה לבינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 60 שקלים.

      הכי מתאים ל: פסטה ודגים ברטבים ים תיכוניים.

      דבר המבקר: שילוב הזנים הלא סטנדרטי הניב יין סימפטי בהחלט. פשוט, בסיסי ולא יומרני, ענייני וחביב. לא יין רב משמעות, ללוות בו בשרים לבנים ולתהות על הניואנסים שבתוכו; אבל כן יין שמציע טייק אוף חביב על שגרת הלבנים-יבשים המקומיים, וייטיב לשמש ללגימת קיץ יומיומית ונחמדת.

      תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאוד).

      בשלוש מילים: לבן של קיץ.

      מונטיפיורי, אדום 2012

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 34% מלבק, 33% סירה ו-33% פטיט סירה מהרי יהודה. ללא עץ. צבע אדום. אף פירותי. גוף קל נוטה לבינוני. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 70 שקלים.

      הכי מתאים ל: פסטות. עוף. קבב.

      דבר המבקר: יין בסיסי ונטול יומרה. היין ה"שולחני" של היקב. חיבור בין זנים ים תיכוניים למלבק, מלך התעשייה הארגנטינאית. מרגישים היטב את המלבק, לצד הזנים ה"מתובלים" שאיתו. מאדום של 70 שקלים לא צריך לצפות להמון, ולפיכך גם לא להתאכזב. בכל זאת, לטעמי, באיכויותיו הוא הפחות מוצלח מבין הארבעה. לא אלגנטי דיו גם בסטנדרט של יינות מסקאלת המחיר הבינוני-נמוך, שאליה הוא שייך.

      תמורה לכסף: 2/5.

      בשבע מילים: העיפרון המחודד פחות בקלמר החדש והממותג של מונטיפיורי.

      מונטפיורי, סירה 2010

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סירה מהרי יהודה. 14 חודשי התיישנות בחביות, רובן מעץ אלון צרפתיות, מיעוטן מעץ אלון אמריקני. צבע אדום כהה. באף פרי שחור ושפע תבלינים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 135 שקלים.

      הכי מתאים ל: תבשילי בקר וכבש.

      דבר המבקר: יין קצת סגור עדיין, שכדאי לחכות כשנתיים כדי למוצת ממנו את המיטב. כרגע הוא יותר פוטנציאל מיין. מניסיון לתהות על קנקנו בתצורתו המאוגרפת כרגע, נראה שהורעפו עליו תועפות עץ. קצת מפתיע בהתחשב בשני יינות הבסיס של מונטיפיורי, שבהם דילגו בכלל על חביות. יש בו תשתית של מורכבות ונוכחות לאפיונים ים תיכוניים (תבלינים ועוד תבלינים!). סביר להניח שיתפתח להיות יין מוחצן למדי.

      תמורה לכסף: 2.5/5.

      בשלוש מילים: נראה איך יתפתח.

      מונטיפיורי, פטיט סירה 2010

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי פטיט סירה מהרי יהודה. 14 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום כהה. באף פרי שחור. גוף בינוני נוטה למלא.

      כמה? 145 שקלים.

      הכי מתאים ל: סטייקים.

      דבר המבקר: פטיט סירה טוב בהחלט, שמבטא לא רע בכלל את מאפייני הזן הטיפוסיים. קצת שפיצי וזקוק עוד לזמן, אם כי הרבה פחות מקודמו לסקירה, הסירה; ועם נוכחות הרבה פחות פראית לעץ. מתובל, עוקצני במידה, סימפטי ללגימה, ים תיכוני לכל דבר ועניין. חמוד בהחלט.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בחמש מילים: לא רע בכלל כמכת פתיחה.