משחקי הרעב: צום מיצים עד הבית

בעידן בו כולנו צורכים מדי יום כמויות של ג'אנק או סתם מאכלים לא בריאים, לא פלא ששיטת ניקוי המיצים הפכה לאופציה פופולרית, המציעה מעין ריסטרט וניקוי רעלים לגוף.

ישנן לא מעט פלטפורמות לניקוי מיצים בישראל - רובן במוסדות חיצוניים שמאפשרים מספר ימים של ניקוי מאורגן, עם שותפים לתהליך ופעילויות כמו מסאז' או יוגה. עד היום מי שרצה להתנסות בניקוי בבית, נאלץ להשקיע זמן לא מבוטל בניקוי מייגע של מסחטת המיצים הביתית.

דווקא בשל כך קסם לנו פתרון חדש בשוק המיצים שמפגיש בין שני העולמות: ניקוי של 3 ימים מטעם שירות חדש בשם MISOGI אשר מגיע לבית הלקוח מדי יום, עם חבילה של 6 מיצים שונים ושוט נבט חיטה שנסחטו באותו בוקר.

אז למה בעצם עושים ניקוי מיצים? הטענה המרכזית של השיטה היא שהמיצים נספגים במערכת במהירות ומאפשרים תהליך ניקוי שכולל את הכבד, מערכת העיכול ושאר הגוף, ומעוררים תחושה כללית טובה ובריאה יותר. וכל זאת מבלי להתנתק ולנסוע לכמה ימים אלא במהלך השגרה של חיי היום יום. לימי הצום קודמים שלושה ימים במהלכם נגמלים מקפה, סוכר לבן, קמח, גבינות, בשר, ואלכוהול, כדי לייצר כניסה הדרגתית לצום. את החוויות שלנו (הטובות והפחות טובות) מהתהליך, בחרנו להציג כאן לפניכם. מומלץ לקרוא לצד נשנוש.

ריטה: בסך הכול שלושה ימים. זה כנראה מה שחשבתי לעצמי כשהתחייבתי בשקיקה לניסוי ניקוי המיצים הזה. כמה טעיתי במבט לאחור, הרי שלושה ימים הם לכל הפחות 9 ארוחות מפוספסות ואינספור נשנושים אקראיים שקיבתי החמיצה. 72 שעות ללא לעיסה הם מתכון לשיגעון, בעיקר בקרב אנשים שעיסוקם הוא סביב אוכל או כתיבה עליו לכל אורך היום (במחשבה שנייה, האם יש אנשים שלא?).

עוד פריט מידע שלא ייחסתי לו חשיבות מספקת הוא ששלושת הימים הופכים בעצם לשבוע, שבמהלכו משנים לחלוטין את אורך החיים והתזונה. גם הימים לפני הניקוי עצמו, דורשים הקרבת קורבנות קולינריים. במהלכם, מפסיקים נחרצות או בהדרגה את הצריכה של קפה, סוכר, בשר, קמח, אלכוהול ומוצרי חלב והחיים הופכים למסע מוגבל למדי בנבכי הקטניות, תה הצמחים, הפירות והירקות. המסע הזה, אם אתם שואלים את עצמכם, מלווה כמעט באופן מידי בכאבי ראש ובמיחושים אחרים.

גרדה: קפצתי על צום המיצים בשמחה, המיזם הגיע בדיוק בזמן אחרי טעימת הסופגניות השנתית ונשמע כמו אמצעי להחיות את הגוף מבלי להתנתק משגרת החיים הלחוצה. כבר חוויתי תקופות בהן הפחתתי בגלוטן או נמנעתי מסוכר, ולמה לא לפרגן חופשה כללית למערכת העיכול, מה כבר יכול להיות. כמובן ששכחתי לקחת בחשבון את הקושי להפסיק עם כל ההתמכרויות כולן בו זמנית. גם בן אדם בריא ומודע לתזונתו יחווה קולד טרקי במעבר מסוכר וקמח לבן לניקור מש, כוסמת ודוחן. כל השדים הפנימיים קמו מרבצם: מדי יום בצהריים הגיעו ובדיוק מעורר השתאות, כאבי הראש. בערבים, הגיעה עייפות מסתורית שהרדימה אותי כבר בתשע בערב. ובין לבין החולשה עושה את שלה: מעולם לא חשבתי על שזיף מיובש כמנחם, עד לרגע שבו ריטה הציעה לי אותו בשעת נפילת סוכר. בדיוק כשנדמה שהשזיף עשה את שלו, מישהו מעלה פוסט מעורר תאבון על שוקולד. והעצוב מכל – הרע עוד לפנינו.

ריטה: יומיים אל תוך תחילת הניקוי המקדים התרגלתי לחיות בלי הקפה הממכר של הבוקר, בלי ממתקים, בלי לחם או מאפים (אבות הפחמימות הקדושים) ואפילו התחלתי ליהנות מאינספור גרסאות של המלכה החדשה שלי - הקינואה. האמת היא שהשתוקקתי שיתחיל כבר הניקוי הממשי. ואז הגיע הבוקר הראשון ועמו חבילת המיצים הבתולית שלי. הלגימה הראשונה אמנם כללה שוט נבט חיטה, שהיה גועלי למדי בטעמו, אך המשך היום עבר עליי באופן מפתיע, לחיוב. התברר שעשב החיטה הוא בליגה אחרת לגמרי, ומכאן הטעם משתפר. הרגשתי חיונית, נהניתי משתיית המיצים המגוונים, בעיקר ממיץ אגסים - קישואים המרענן, שהיה ממש לטעמי ובמרקם סמיך יותר מהשאר. נראה היה שהסקרנות הקולינרית הקיומית שלי נענתה יפה בצורה נוזלית.

גרדה: התרגשתי מהמארז שהגיעה לפתח הדלת וגמעתי את הבקבוק הראשון בשקיקה, משל היה בריוש חמאתי. דווקא אז הגיעה ההודעה מחברת המיצים ובה המלצה לנער את המיצים. לא נורא, במיץ הבא. כמובן שזומנתי לפגישה מיד אחרי עם ארוחת בוקר מהאגדות. אז נחשפתי לראשונה ליכולות המרשימות של בלוטות הרוק למראה פחמימות מפתות. בהיתי באומללות במיצים המבצבצים מהתיק, מתי כבר אתאחד עם הפטרוזיליה והקייל? פאדיחה להוציא את זה כאן. ביציאה מהישיבה אני מורידה את המיץ הירוק בלגימה (המכיל פטרוזיליה, ספירולינה, מלפפון, מנגולד, סלרי קייל ותפוח ירוק) ודווקא נהנית מהבוסט המרענן. בכלל, נחמה הגדולה הייתה לגלות שכל המיצים הם על בסיס תפוחים, הטעם האהוב עליי, שהצליח להעניק מתיקות טעימה לכל מי שהשתדך אליו, אפילו שותפים בעייתיים כמו קישוא וסלק.

ריטה: האופוריה של תחילת הניסוי נעלמה במהרה. בניגוד לכל מה שקראתי בנושא, היום השני היה מבחינתי ביעות חסר תקנה. כבר מהבוקר התעוררתי עם תחושת רעב מעיקה והרגשתי כמו פצצת עצבים מתקתקת. המיצים כבר לא השביעו אותי, בניגוד ליום הראשון, ותחושת הקלילות והרעננות הומרה ברעב אכזרי ומתסכל. בשיא הרעב התמודדתי עם המיץ השנוא עליי, המיץ הירוק. זה המיץ היחיד שהיה נטול אלמנט של פרי והזכיר לי סלט לא מתובל. את הקפה החלומי של שותפי למשרד הרחתי כבר מהמסדרון וכל מראה או אזכור של אוכל סביבי (והיו המון כאלה) הוציאו אותי מדעתי לאט ובעקביות. הגוף שלי הרגיש חלול, כאילו הוא פשוט לא מבצע את מה שהוא נועד לעשות - לעכל כמובן.

גרדה: זה היה היום בו הבנתי עד כמה החיים סובבים סביב אוכל, רק שכעת חיי סבבו סביב מיץ מספר 2 (ירוק) מספר 3 (קישואים, לימון, תפוח ואגס) ו-4 (סלק, סלרי, תפוח וג'ינג'ר ). הבטן מקרקרת כהרגלה בסביבות הצהריים, השעות הקשות של הצום. בכל פעם יותר ויותר קשה לפתוח את ההברגה של בקבוק המיץ, כשלא ברור אם אני נחלשת או שהסגירה נהיה מתוחכמת יותר, כדי לסובב עוד את פגיון ההרעבה הנעוץ בקיבתי. כל שלוק מוצמד לחלל הפה כדי לשאוב ממנו את מירב הטעם, וגאד, זה פשוט לא מספק. החשק למרקם לא נוזלי והגעגוע ללעיסה הוא פשוט בלתי נמנע. בלית ברירה מפנטזים על הפינוק של סוף היום: המיץ הכתום בו מככבת אהובתי, הבטטה, שמזכיר שהעברנו עוד יום. התחושה הכללית ביום הזה משתפרת, ורגעי הרעב פוחתים.

ריטה: אחרי לילה ארוך ולא רגוע שכלל התהפכויות לא מועטות וחלומות על אוכל מוצק, צלחתי את היום השני והבוקר האחרון של הניקוי הגיע. תחושת הרעב לא נעלמה כליל אך התעמעמה. פתאום סוכרים למשל, לא נראו לי מפתים כל כך אבל כך גם המיצים שאני שותה, סר חינם. ככל שחלפו הימים ועמם בקבוקי המיץ הרבים, החשק לשתות את אותם מיצים שוב ושוב ירד והתחושה הפכה למאוסה. כל מה שרציתי זה שהזמן יעבור ואחזור להיות עצמי שוב.

ריטה: הופתעתי, כשבלילה האחרון ליום השלישי של הניקוי, התקבל אס אם אס מחברת המיצים שמודיע כי הצום הסתיים ומותר לי לאכול שוב. הבשורה תפסה אותי שרועה על הספה, לצד מחצית מהבקבוק האחרון של מיץ בטטה וגזר ואושר בלתי ייאמן הציף אותי. מהמקרר הציץ אלי אבוקדו שהיה הדבר היחידי שהצלחתי להכיל באותה ארוחת שחרור וגם היום שאחרי לא כלל בליסה בלתי מחושבת כפי שחשבתי. לא יכולתי והאמת שגם לא רציתי להעמיס על עצמי פריטי מזון רבים מדי. התחושה הפיזית שלי הייתה עם זאת מצוינת. הרגשתי ערנית, מרוצה ומלאת כוחות. אמנם טרם הספקתי להשתמש בו, אבל רק הרעיון שהחופש הקולינרי שלי הושב אלי סוף סוף גרם לי לשמחה.

גרדה: הבטיחו שביום השלישי מתמלאים באנרגיה. אכן יש תחושה נינוחה ורגועה, על סף הריחוף ואפשר אפילו לנהל שיחות על אוכל מבלי להתעצבן או לגרום לבלוטות הרוק לרקוד. הבטן עוד עושה קולות אבל תחושת הרעב נעלמה לחלוטין, וגם מיצים כבר לא מתחשק. יחד עם זאת, יש תחושה מרוקנת. איך אומרים בשפת המיצים? מיצינו. הפטנט של מהילת המיץ במים כדי שיהיה קצת יותר ממנו - נמאס. נשבר לנגב טיפות מיץ דביקות אך יקרות ערך שנשפכו ליד המקלדת, שלא לדבר על זה שאין לי תרוץ להפסקת קפה או צהריים - רק גיחות רבות (מדי!) לשירותים והפסקות מים ותה ירוק. עוד עניין מציק - החיוניות והפרודוקטיביות בביצוע העבודה יורדת.

ריטה: אומרים שמומלץ לבצע את הניקוי הזה מספר פעמים בשנה. בשבילי, זאת נראית כמו הרפתקה שיהיה קשה מאוד להיכנס אליה שוב בקרוב. את החוויה שעברתי בימים האלה לא קל לסכם, בעיקר כי רובה התחוללה ברבדים פנימיים שלא רואים או מרגישים. אין ספק שזה היה שבוע חווייתי, מאתגר ואפילו מרתק. ההמלצה שלי אליכם כתוצאה ממנו, היא פשוט לפנות לתהליך הזה יותר זמן ומקום. כי להמשיך בשגרת החיים והעבודה עם פיתויים בלתי פוסקים מסביב מקשה מאוד על ההתרכזות בגורמים החיוביים של הניקוי (ויש כאלה). אז אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, פנו כמה ימים בלוח השנה, נוחו בבית עם ספרים, סדרות ותמיכה מוראלית ורק אז, שתו את עצמכם לדעת.

גרדה: אין ספק שזו חוויה מאתגרת וקצת כמו ספורט, מתגמלת (בעיקר אחרי) בתחושה מעולה ומלאת אנרגיה ובלוק משופר; העור נראה טוב יותר, הבטן מתחטבת והשומנים מצטמצמים. רק כשחוזרים לאכול אפשר להעריך באמת את עומק הבעייתיות שבתפריט המערבי והתלות הלא בריאה שהגוף מפתח כלפיו. יחד עם זאת, בעבודה, אי אפשר באמת ליהנות מיתרונות הצום הבריא הזה כשממשיכים לעבוד בסביבה תובענית ומלחיצה, מה שמייצר שילוב לא פשוט. כדאי לתכנן סביבה שתאפשר ליהנות מהחוויה ולהתחבר יותר לגוף ולתחושה הקלילה והנעימה. כשהאנשים סביב לא מזדהים אתך, בלשון המעטה, זה עשוי להפוך לסבל ורצויה דווקא סביבה רגועה יותר. מעבר לכך, הצום מומלץ בחום ומהווה מתנה נהדרת, בעיקר לאנשים עם מודעות בריאותית. אגב, יש כאן עוד יתרון כלכלי ולא חברותי במיוחד: בתקופת הצום לא מבזבזים שקל על מסעדות, בירה או קפה. האפקט של הצום ממשיך כמה ימים אחרי, כשהאכילה הופכת איטית יותר וקשה לאכול בכמויות, חוש הטעם משתנה ועולה רגישות למאכלים מלוחים ומתוקים. כדי לשמור על כך, מומלץ לחזור לרעלים בהדרגה, ובעיקר להיזהר עם האלכוהול (ראו הוזהרתם, יותר משתי כוסות יין ותרגישו כמו בני 16 שירדו על בקבוק כוהל).

- כשבוע לפני תחילת התהליך נערכת שיחה מקדימה במהלכה ניתן לשאול את כל השאלות שעולות על רוחכם ולהתייעץ.

- תיאור תופעות הלוואי שעשויות להופיע במהלך הניקוי מופיע באתר הפייסבוק של החברה וניתן לשאול שאלות לגביהן תוך כדי התהליך, במייל, בפייסבוק או בטלפון.

- הקונספציה שחלק מהוויטמינים במיצים שמגיעים מדי בוקר הולכים לאיבוד ידועה ונכונה. אכן, חלק מהמינרלים והוויטמינים הולכים לאיבוד במהלך היום, כשהרגיש ביותר הוא ויטמין C. עם זאת, על פי החברה, עדיין נותרים מינונים נכבדים במיצים שעושים טוב לגוף.

- בכל בוקר נסחטים המיצים ומגיעים לבית או למשרד, עד השעה תשע וחצי בבוקר.

- המיצים ממוספרים ולסדר השתייה שלהם יש חשיבות (אך אם מאוד רוצים, ניתן לשנות אותו).

- ניתן לעשות ניקוי מיצים של יום, שלושה ימים או חמישה ימים (המחיר של ניקוי ליום- 350 שקלים, לשלושה ימים- 850 שקלים, ל-5 ימים 1500 שקלים).

- במהלך הניקוי מומלץ לשתות הרבה מים ולשלב גם תה צמחים או תה ירוק (לא ממותקים).

- השירות של MISOGI מגיע לתל אביב, רמת גן, גבעתיים, פתח תקווה, רמת השרון ורעננה אולם רק בימים א'-ה', כך שאין אפשרות לעשות את הצום בבית בסוף השבוע.

- אם רעבים מאוד במהלך הניקוי אפשר לשתות מיצים טבעיים נוספים בתנאי שהם לא ממותקים ונעשו במסחטה (ללא שאריות פרי מוצקות).

- מכורים כבדים יכולים לשתות בבוקר אספרסו קצר ללא סוכר או חלב.

- מתקשים ונגעלים יכולים למהול את שוט נבט החיטה במיץ ולשתות אותם ביחד.

- כמות המיצים שמגיעה במשלוח היומי הינה קבועה ונקבעה לאחר ייעוץ עם נטורופטית מוסמכת, סקר לקוחות והתנסות (אין התחשבות במשקל הלוגם או בהרגלי האכילה שלו). מי שמעוניין, יכול לקבל ייעוץ בנוגע לכמויות באופן פרטי דרך החברה או להיפגש עם נטורופת אישי.


צום מיצים: כך זה נראה בווידיאו