הישראלים החדשים

טעימת השבוע מסבה שמחה אמיתית. יינות ישראליים חדשים משני יקבים המסמנים כיוונים מרעננים, שלא לומר מרגשים, לתעשייה. דורון רב הון אין שימש שנים רבות כיינן הראשי של יקב עמק האלה בשנות עבודתו האיכותיות שם זכה להערכה רבה. עכשיו הוא ביקב Sphera החדש שבבעלותו, השוכן אף הוא בגזרת עמק האלה. המהלך אליו יצא רב הון ב-Sphera ראוי להערכה עצומה. זה יקב שמתמקד ביינות לבנים בלבד. בשוק הנשלט ללא מיצרים ע"י היינות האדומים יש צורך בהרבה יותר מסתם אומץ כדי לעשות כך. במציאות שבה את היינות האדומים בארץ אפשר לשתות אבל את הלבנים (לרוב) לא ממש, זה יותר מסתם משמח. ארבעת היינות שנלגמו בטעימה הזו היו לא פחות ממרנינים. הם מייצגים גישה חדשה, מרעננת להפליא, ליין לבן ישראלי. כולם מדויקים, נקיים, נטולי מניפולציות, מקסימים לגמרי. שני היינות הזניים – סוביניון בלאן ושרדונה - מבטאים היטב את איכויות זניהם. הבלנדים, הלא שגרתיים בחיבור הזנים, מרתקים, קריסטליים ממש, לוקחים אותנו שנות אור קדימה בטיפול ביינות לבנים. המפגש עם היינות האלו הוא, מבחינתי, האות לתחילתה של ידידות מופלאה.

ואם הלבנים החדשים של Sphera עושים טוב בלב, הלבן של יקב הגראז' הזעיר לוינסון – גראז' דה פאפא – עושה זאת כבר שנים מספר, כמעט לבד. לוינסון, המשנה ליינן הראשי ביקב רקנאטי, עושה את יינות 'גראז' דה פאפא' שלו בגראז' של בית הוריו בהוד השרון. גראז' דה פאפא לבן החדש שלו הוא הדבר הכי קרוב שנוצר כאן ליין לבן וטוב באמת מבורגון. מצוין. האדום, בלנד על בסיס זנים ים תיכוניים, מלבב באיכויותיו המאופקות והמדויקות אף הוא.

רב הון ולוינסון הם חלק משמעותי מכוח האחראי להתהוות תמונת ייננות מקומית חדשה, אלטרנטיבית בתפיסתה ובאופיה. בסצינה הקליפורנית להפליא שלנו, היינות הללו והייננים האלו הם המסד לתהליך השינוי העמוק וארוך הטווח המתבקש.

שימו לב לכל הבקבוקים. רובם יוצרו בכמויות לא גדולות וכל אחד מהם שווה תשומת לב מיוחדת. לחיים!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שרדונה מארבעה כרמים שונים בגבעת ישעיהו, עמק איילון והרי יהודה. הענבים מכל אחד מהכרמים תססו בנפרד ולאחר שעורבבו 80% מהיין התיישנו במיכלי נירוסטה ו-20% בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב-ירקרק. אף פירותי מורכב, פירותי. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

כמה? 95 שקלים

הכי מתאים ל: דגים ופירות ים.

דבר המבקר: שרדונה המהווה אנטי תיזה מוחלטת למרבצי החמאה השמנוניים, מפוצצי הפרי, שכולנו מכירים מהתעשייה המקומית; זו שינקה את חלב האם שלה מתרבות היין הקליפורנית. החידוד כאן הוא במאפייני הזן הברורים, הבנויים היטב. אפשר היה לדמיין שהיינן, דורון רב הון, אשר רכש את השכלתו בבורגון, יבנה את הגרסה המקומית ליינות שאבלי. הוא לא. "ספירה, שרדונה 2012" הוא לא שאבלי ולא קוט דה בון. אין בו את המליחות ועוד כמה מאפייני בורגון. זה שרדונה ישראלי חדש, אחר: צח, מדויק, מאופק ומורכב. תענוג!

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

בחמש מילים: שרדונה ישראלי, לא מה שחשבתם!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סוביניון בלאן מכרם ספסופה. היין תסס בנירוסטה ו-10% ממנו התיישנו בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. אף פירותי ועשבוני. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

כמה? 95 שקלים

הכי מתאים ל: אויסטרים, לובסטרים, מול מריניייר.

דבר המבקר: אם שרדונה ישראלי טיפוסי הוא חמאה ופרי, סוביניון בלאן הוא – קצת לא נעים להגיד אבל צריך - מים. היין הזה אחר: חד, ברור, נקי, מדויק מאד, מורכב; לא בדיוק סנסר או פווי פומה אבל אסוציאציות לבנות מעמק הלואר בכל זאת עולות.

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

ב-21 מילים: עם סוביניון בלאן כזה כבר לא חייבים לרוץ לפווי פומה יקר כשמזמינים מולים במסעדה או כשאוכלים משהו טוב מן הים בבית.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן יבש של 40% ענבי פינו גרי, 40% ריזלינג ו-20% סמיון מגבעת ישעיהו, עמק האלה, עמק איילון והרי יהודה. צבע זהוב. אף ארומטי מאד המשלב פרי בפטרוליות. גוף בינוני נוטה למלא. 12.5% כוהל בנפח.

כמה? 95 שקלים

הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, בשרים לבנים.

דבר המבקר: ריזלינג הוא מלך אלזס. פינו גרי אחד מבניו. זן הסמיון מגיע מבורדו. הזיווג בין 80% זני אלזס ל- 20% סמיון איננו טריויאלי בלשון המעטה. יצא אליפות. הפינו גרי מביא את הפרי. הריזלינג מינרליות ומעט פטרוליות. הסמיון גוף, מורכבות וקצת דבש והדרים. אפשר היה לחבר את כל אלו ליין ארומטי, אוסטרלי שכזה, שמעיף את הכל לפנים. היין הזה אחר לגמרי. משהו מהאיכויות הללו נוכח בו אמנם אבל כולו אומר עדינות והרמוניות. יש בו איזו איכות קריסטלית, נקיה מאד, מרנינה ומצוינת. זה יין שפותחים ולא מפסיקים ללגום.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

בארבע מילים: חתונה לבנה מפתיעה ומלבבת.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 75% שרדונה, 22% סמיון ו-3% ריזלינג. היין התיישן 12חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, 15% מהן חדשות. צבע זהוב, אף רב רבדים, גוף מלא.

כמה? 150 שקלים

הכי מתאים ל: ארוחות מורכבות על בסיס דגים ופירות ים ברוטבים עשירים, עגל וחזיר.

דבר המבקר: יין שטרם שוחרר לחנויות אבל שבשבועות הקרובים אפשר יהיה למצוא אותו במסעדות. מורכב, עשיר, מעט לעיס, כזה שיחזיק בקלות את המורכבת שבארוחות, בתנאי שלא תכלול בשר אדום או בשר טלה. מלא אופי, מרתק.

תמורה לכסף: 3.5/5 (יקר יחסית אבל מצוין).

בארבע מילים: מטובי הלבנים שיוצרו בארץ.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שרדונה מכרמים בגליל העליון. תסיסה על המשקעים (Sur Lie) במשך 8 חודשים. צבע זהוב. באף תפוח, אגס וארומאטיות טרופית-אקזוטית. גוף מלא. 13% כוהל בנפח.

כמה? 140 שקלים

הכי מתאים ל: דגים,פירות ים, עוף.

דבר המבקר: הכי בורגון שלבן ישראלי יכול להיות, עם החומציות הטובה, המורכבות, מגע המליחות ורמזי המינרליות. יין נפלא ממש, שמזכיר יינות מצוינים מקוט דה בון שבבורגון. על מעט יינות אצלנו אפשר לומר את המשפט הבא; בוודאי שעל מעט מאד לבנים: מדובר ביין ברמה צרפתית טובה באמת. שאפו!

תמורה לכסף: 3.5/5 (לא זול אבל אחלה יין!).

ב-16 מילים: תל אביב מעולם לא הייתה קרובה יותר לבורגון (למעט כשיצאו יינות "גראז' דה פאפא" הלבנים הקודמים..).

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 50% ענבי סירה, 25% פטיט סירה ו-25% קריניאן מהגליל העליון ושפלת יהודה. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 150 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים. קדירות חורף על בסיס בשר טלה.

דבר המבקר: בלנד ים תיכוני מצוין, שיש בו את עוצמת ההבעה והתיבול מחד ואת מידת המתינות והאיפוק המתבקשות מאידך. מאוזן היטב, מורכב ורב רבדי, מלא אופי. יין שתענוג ללוות איתו כל מנת בשר טובה ותענוג רב יותר אפילו יהיה ללגום אותו בעוד שנתיים, שלוש, אפילו חמש.

תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה, על אף המחיר. מדובר ביין אופי).
בשבע מילים: אגן הים התיכון מתוצרת כחול-לבן במיטבו.