המון בתי אוכל, אסיאתיים בכלל ותאילנדיים בפרט, יש בתל אביב. מרביתם מוציאים לתחום שם רע ומר; רק מעטים מהם מוצלחים. נאם היא מסעדה תאילנדית חדשה שנפתחה לפני מספר שבועות בצפון דיזנגוף בתל אביב, בבעלות המסעדנים אייל לנגליב ואביאל אוסלנדר ואיש חיי הלילה אורי הוכמן. יצאנו אליה השבוע בתקווה לגלות את התאילנדית הראויה הבאה.
נאם איננה מסעדה יומרנית. היא מוגדרת כמקום המגיש אוכל רחוב תאילנדי. ככזו, העיצוב בה בסיסי מאד. החלל הפנימי הקטן למדי כולל 40 מקומות לכל היותר, כולל שישה על בר קטן. יש גם איזור ישיבה לא גדול בחוץ. נאם מתוכננת כמזללה, קרי כמקום שמגיעים אליו כדי להעמיס כמה מנות לא יקרות, אולי לשתות קצת ולהמשיך; בוודאי שלא כדי לשבת לערב משמעותי.
חמושים בידע הזה הגענו לנאם עם ציפיות בהתאם. לא באנו לבלות ערב, לא ליהנות מחוויית שירות יוצאת דופן וגם לא ליהנות מאוכל מיוחד במינו. קיווינו שיהיה נחמד. זה לא מעט בכלל במציאות התאילנדיות המקומית. גילינו תפריט שאפשר למצוא בו את כל המנות המוכרות, שלא לומר המובנות מאליהן, של הז'אנר; מלצריות תקתקניות ומזגן יעיל. התחרות לבית תאילנדי, את זה תפסנו די מהר, לא תצמח מכאן.
פתחנו עם סלט יאם וון סאן שרימפס (31 שקלים) ושיפודי פרגיות ברוטב (31 שקלים). שתי המנות היו בנאליות. בסלט היו אטריות שעועית, בצל ירוק, בצל סגול, סלרי, שרי, כרוב סיני, כוסברה, בוטנים ושרימפס. כל מה שצריך רק ללא הרעננות, החדות והדיוק המתבקשים. במקום לעשות נעים בחך, עם קצת חמצמץ וחריף, שידרה המנה הזו עייפות. השרימפס היו צמיגיים. שיפודי הפרגית, שלושה במספר, היו במצב צבירה תקין אבל הרוטב שעטף אותם הרגיש מהזן התעשייתי.
מאוכזבים קמעא המשכנו למרק קוטייאו עוף (49 שקלים) שכלל אטריות אורז, כרוב סיני, נבטים, בצל ירוק, סלרי, קריספי שום ונתחי חזה עוף. הציר במרק הזה היה מעודן דיו, לא סתמי בטעמיו. הוא היטיב להחזיק את שאר חומרי הגלם וסיפק חוויה אחרת לגמרי מזו של הראשונות. חבל שההמשך יישר קו בחזרה אליהן ולא אל המרק.
הזמנו פאד תאי שרימפס (49 שקלים) ופאק בונג בקר (49 שקלים). מבחן הפאד תאי הוא, בעיני, ממבחניה האמינים והמתבקשים של מסעדה תאילנדית. כמו פסטה ברוטב עגבניות במסעדה איטלקית וסטייק ברוטב יין אדום או קרם ברולה בביסטרו צרפתי קלאסי - מנות פשוטות, קלאסיות ואהובות שחומרי הגלם שלהן ידועים ובכל זאת תמצאו פערים עצומים בטעמיהם במקומות שונים. כמו סלט הבצלים והשרימפס מהפתיחה גם בפאד תאי היה כל מה שיש בדרך כלל בפאד תאי. כמוהו, גם הפאד תאי היה בנאלי, שלא לומר משמים. שמנוני מידי, מתקתק מידי, לא משכנע בעליל.
מנת הפאק בונג, עם עלי תרד תאילנדי ברוטב צדפות, שום וצ'ילי הייתה גסה מידי, אגרסיבית. נתחי הבקר בתוכה היו סמרטוטיים ויבשושיים. עוד אכזבה. הקינוח מלבי חלב קוקוס עם קרם מנגו (29 שקלים), התקשה להתרומם אף הוא. נכון, קינוחים הם אף לא הצד החזק במסעדות אסיאתיות, ובכל זאת, גם בסטנדרטים של אסיאתיות מקומיות, זה לא היה משהו. מלבי לא מוצלח, עם טעמים חזקים מידי וקרם מנגו סתמי.
אפשר לומר זאת גם כך: אוהבי האוכל האסיאתי בישראל מחפשים בנרות מסעדה ראויה. כזו שתתווסף למעט המקומות הראויים הקיימים בסצינה. בפנטזיה הפרטית שלי לגבי נאם בטרם הביקור בה ראיתי את האנוי מסעדה נטולת יומרות שמספקת אוכל רחוב פאן אסיאתי שעשוי היטב; ללא גדולות ונצורות אבל במידת הדיוק המתבקשת. נאם, למרבה הצער, לא שייכת לקטגוריה הזו. האוכל בה דומה ליותר מידי מקומות אסיאתיים/תאילנדיים שהאוכל בהם אולי איננו ירוד אבל קשה, בלתי אפשרי אפילו, לסמן בו איכות של ממש.
נאם. דיזנגוף 275, תל אביב. 03-6708050
