הפנים היפות של התעשייה: איכות מקסטל ורקנאטי

שישה יינות בטעימת השבוע. שלושה מרקנאטי, הגדול והמתועש ושלושה מקסטל, יקב הבוטיק הקטן והמיוחס מהרי ירושלים. זו טעימה שחושפת את פניה האיכותיים ווהיפים של התעשיה.

רקנאטי שחרוו לקראת החג הקרב את שלושה יינות בסדרת "רזרב"- סדרת הבינונית גבוהה של היקב, כולם מיקבים יחידניים (Single Vineyard) מהגליל העליון: שרדונה ומרלו מכרם מנרה וקברנה סוביניון מכרם לבנון. אלו יינות טובים, מסוגננים ומוקפדים, המספקים תמורה נאה ביותר לכסף. כמו בשנה שעברה, המצטיין הוא "מרלו, כרם מנרה 2011", המבטא מגמה אחרת לחלוטין מזו המקובלת בתעשייה המרלו המקומית. זהו יין מאופק ונטול חנפנות, גסטרונומי מאד המספק תמורה מצוינת לכסף.

יקב הבוטיק קסטל, של הבעלים-היינן אלי בן זקן, משחרר את שלוש היינות שהוא מייצר בקביעות: לבן ושני אדומים. אלו שלושה יינות משובחים בעליל, כל אחד לשיטתו: הלבן – "שרדונה בלאן דו קסטל 2012" הוא שרדונה עשיר ואקספרסיבי, עתיר עץ, בורגון סטייל. "פטיט קסטל 2012" הוא כנראה הבלנד האדום הכי טוב שתמצאו בארץ מקבוצת המחיר שלו ו"גראנד וין 2011" הוא בלנד בורדולזי מפואר, מהטובים בתעשייה, שיהיה במיטבו בעוד מספר שנים. אלו יינות המזכירים, למי ששכח בתוך ההמולה, עד כמה משמעותית כאן נוכחות של קסטל – חלוץ יקבי הבוטיק בישראל וקלאסיקן בחסד. לחיים!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מכרם יחידני (מנרה) בגליל העליון. תשעה חודשי התישנות על המשקעים (SUR LIE) בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב כהה. באף אשכולית ואפרסק. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 95 שקלים

הכי מתאים ל: דגים ברוטבי חמאה. בשרים לבנים. עגל.

דבר המבקר: שרדונה עשיר, מלא, עז למדי, חמאתי כמעט; עם חמיצות דומיננטית. זה יין שמתאמץ בכל מאודו, וגם מצליח, להיבדל משגרת יינות השרדונה הפירותיים והנוטים למתיקות, המקובלים בתעשייה המקומית, אלו שמתכתבים עם קליפורניה ואוסטרליה. יין טוב!

תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).

בשלוש מילים: שרדונה, רקנאטי סטייל.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: ענבי מרלו מכרם יחידני מנרה בגליל העליון. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. בוקבק לאחר סינון גס בלבד. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 110 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים.

דבר המבקר: היין הזה ממשיך את הקו עליו בישר קודמו מ-2010. עומק רב וחומציות משמעותית לצד ניקיון, דיוק, איפוק. ככה בדיוק צריך להיראות המרלו הישראלי החדש, זה שקורא תיגר על דורות רבים לפניו, שקידשו את עיגול הפינות, החנדלעך והפרי. יין עם מקדם גסטרונומיות גבוה מאד שזקוק לשעת חדרור כדי להיפתח. ראוי לשתיה כבר עכשיו ויקבל בוודאי ממדים נוספים בשנתיים-שלוש הקרובות. מצוין!

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

ב-11 מילים: מיינות המרלו המקומיים הטובים ביותר על המדף (אם לא הטוב שבהם).

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: ענבי קברנה סוביניון מכרם לבנון, בגליל העליון על קו הגבול. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. בוקבק לאחר סינון גס. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור, טימין ורוזמרין. גוף בינוני מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 110 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים וקדירות בקר, טלה וכבש.

דבר המבקר: קברנה סוביניון ראוי ואלגנטי, עם חמיצות טבעית טובה ואיכויות לא מבוטלות. בדיוק כמו בשנה שעברה, ניכרת נטיית הייננים שלא להעמיס עליו יותר מידי. בהשוואה למקביליו המקומיים המקובלים הוא אפילו מעט רזה, וטוב שכך. מעניין ולפיכך מוצלח יותר בעיני מקודמו מהשנה שעברה. ועדיין, לאור הנטייה המבורכת כל כך של רקנאטי ללכת על זנים ים תיכוניים, מעורר משאלה: מתי יאזרו שם עוד קצת אומץ וירשו לעצמם למתג גם את הסדרה הנוכחית על בסיס זני הים התיכון (להבדיל מזני בורדו)?

תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

בארבע מילים: קברנה סוביניון, טיפה אחרת.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס ענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, מלבק וקברנה פרנק. צבע אדום-סגלגל. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

כמה? 129 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים, קדירות.

דבר המבקר: הבלנד הבורדולזי המוצלח במיוחד הזה הוא האדום היותר צנוע של קסטל. יין מאוזן להפליא, שמשלב עומק ברכות, מספק אלגנטיות רבה בלי להתפתות לקטיפתיות יתר. פרי מצוין שזור בעץ, הנמנע בבירור מלתת בראש. טאנינים רכים. פטיט קסטל לוקח בהליכה, עם יד אחת קשורה, כמעט את כל מקבילי קבוצת המחיר המקומיים שלו. יופי של תמורה לכסף. פוטנציאל התיישנות בן שלוש שנים לפחות.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

בארבע מילים: מטובי היינות בקבוצת המחיר.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה. 12 חודשי התיישנות על המשקעים בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע זהוב עמוק. באף הדרים, פרי לבן, משמש. גוף מלא. 13% כוהל בנפח.

כמה? 149 שקלים

הכי מתאים ל: דגים ופירות ים ברוטבים עשירים. בשרים לבנים. עגל.

דבר המבקר: בשנים האחרונות התחלנו לפגוש בישראל כמה יינות לבנים מושקעים טובים במיוחד: שרדונה של גראז' דה פאפא, ספיישל רזרב לבן האחרון (רוסאן-מרסאן) של רקנאטי ויינות יקב Sphera. אלו תופסים מקום של כבוד לצד השרדונה 'בלאן דו קסטל' המפואר, שעד אליהם היה בודד בפסגה, כלבן הישראלי הטוב ביותר. זה יין עשיר מאד, מורכב, חמאתי, שופע הדרים; עם חומציות נהדרת, מינראליות ועץ. הרבה עץ. הדומיננטיות של העץ הופכת אותו לאינטנסיבי במיוחד (בשונה מגראז' דה פאפא למשל, שלא רואה עץ כלל ויש בו מידה של קלות; או יינות Sphera, השמים דגש על ניקיון ועידון). שווה לשים לב: היין הזה במיטבו במידת קור בינונית ( היצרן ממליץ על 15 מעלות). או אז נפתחת מניפת טעמיו ומורכבויותיו בצורה הטובה ביותר. הלבן הישראלי הטוב ביותר? עניין של בחירה סגנונית. עבור אלו שאוהבים יינות אינטנסיביים – בוודאי. כך או כך - שרדונה מצוין.

תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה - יקר אבל שווה ביותר).

בארבע מילים: בורגון אשר בהרי ירושלים

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. 20 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע כהה אטום. באף פרי אדום ושחור, תבלינים, קפה, וניל וטבק. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

כמה? 216 שקלים

הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות על בסיס בשרים מכל סוג.
דבר המבקר: מהטובים והמרשימים ביינות ישראל בעקביות, לאורך שנים. יין הנושא בגאון את נס 'העולם הישן' בהקשריו הבורדולזיים. בנוי היטב, מאוזן כראוי, עשיר ורב רבדי. מוכיח שריריות חד משמעית ועם זאת נמנע בבירור ממוחצנות יתר. אלגנטיות בלתי רגילה. כל הטוב הזה נגיש לאף ולחיך כש"גראנד וין" עודנו עול ימים. אלו שיתאזרו בסבלנות חמש שנים יזכו ביין מפואר. פוטנציאל ההתיישנות, בתנאי אחסון ראויים, הוא של למעלה מעשור מהיום. כידוע, מדור זה נמנע מציוני "תמורה לכסף" עבור יינות דגל של יקבים. התמחור שלהם מופרך ורובם לא באמת מצדיקים את הכסף. בהשוואה לרוב אדומי הדגל של יקבי ישראל, 216 שקל עבור "גראנד וין 2011" של קסטל, הם כסף קטן.

בשלוש מילים: קנו עכשיו והתאפקו.