סערה בקערת דגנים: ההיסטוריה של הקורנפלקס

נראה שאין מאכל יותר מזוהה עם ארוחת הבוקר מאשר הקורנפלקס. הם יכולים להיות מצופים בסוכר, עם דגנים מלאים, עם תוספות של ויטמינים, פירות יבשים ואגוזים או עמוסים בצבעי מאכל, אבל כל המגוון העצום שפוגשים על המדפים התחיל ממוצר אחד פשוט, אותו נכיר קצת יותר היום: הקורנפלקס.

סיפורו של הקורנפלקס מתחיל בסוף המאה ה-19, בבית ההבראה של האחים ג'ון הרווי ו-וויל קית' קלוג במדינת מישיגן. בית ההבראה המפורסם, ששמו היה Battle Creek Sanitarium סייע למאות אמריקאים לאמץ אורח חיים בריא ומזין, שדגל בעקרונות הקפדניים של התזונה האדוונטיסטית: אוכל צמחוני, נטול בשר ותפל ביסודו, בלי צריכה של טבק, אלכוהול וקפאין.


מתכון לנשנוש קורנפלקס שוקולד

ג'ון הרווי, שהיה דוקטור מכובד, עמל במטבח הסניטריום כדי למצוא מנות שיתאימו לאורח החיים הזה וגם תהיינה טעימות. הוא רקח גרסה מוקדמת של חמאת בוטנים (לה כבר הקדשנו כתבה שלמה), וניסה יום אחד (בשמיני לאוגוסט, 1894, ליתר דיוק) להכין מאפה על בסיס זרעי חיטה ביחד עם אחיו הצעיר. השניים תכננו להכין דייסה, לרדד אותה לבצק ואז לאפות אותה, אך רצה הגורל ובאותו יום היו להם עוד עניינים לטפל בהם, והדייסה נשארה על השיש והתייבשה.

כשניסו לרדד את הדייסה הזאת בכדי לקבל בצק למאפה נורמלי, הם לא הצליחו, וקיבלו רק שבבים דביקים וחיוורים. במקום לזרוק את השבבים האלו לפח, הם החליטו לאפות אותם בתנור, וקיבלו מעין פתיתים דקים, פריכים, עם טעם קלוי עדין, ששמרו על פריכותם למשך זמן רב. כשהגישו את היצירה החדשה שלהם לאורחים, הם זכו למחמאות בשפע, וכך חברים, נולדה הגרסה הראשונית לתעשייה שמגלגלת היום 11 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה.

בהיותם אנשי עסקים ממולחים, האחים רשמו פטנט על התהליך שפיתחו, ובמשך עשור שלם הגישו את שבבי החיטה האלו, שזכו לשם גראנוז (granose), עד שב-1906, החליט וויל קית' לייצר אותם באופן תעשייתי, והקים את חברת “Battle Creek Toasted Corn Flake Company”. המוצר הראשון של החברה היה הקורנפלקס, ומאז הכל היסטוריה. מה ששם את הקורן בקורנפלקס הוא כמובן, התירס.

בעקבות ההצלחה שגילו עם דגני החיטה, המשיכו האחים קלוג לנסות ולבדוק אם התהליך שגילו מצליח עם דגנים אחרים. כך הגיעו למסקנה שדגני בוקר שעשויים מתירס יוצאים פריכים ומלאי טעם.

השימוש בתירס לארוחת הבוקר לא היה זר לאמריקאים כלל וכלל. במהלך המאה ה-19, בימים שלא היה בכלל קולנוע, פופקורן היה הבחירה האולטימטיבית לתזונת בוקר מהירה. אמנם היום זה ישמע מפתיע – לשים פופקורן בחלב, אבל כשלוקחים בחשבון את הערך התזונתי הרב שלו ואת העובדה שאפשר להכינו תוך 10 דקות לכל היותר, הרבה יותר קל להבין מה עבר לאמריקאים בראש.

היום תעשיית הקורנפלקס משגשגת, עם מאות וריאציות ופיתוחים על המתכון העתיק. אבל לא חייבים דווקא קערה וחלב (אפשר גם חלב סויה!) כדי ליהנות ממנו. פתיתי התירס הדקיקים יכולים לשמש למגוון מאכלים אחרים, בתחום המתוק וגם בתחום המלוח. אם אתם רוצים עוגה קלה ומהירה, מערבבים 2 גביעים של גבינה לבנה עם חצי כוס חלב, כפית רום, חופן קטן של צימוקים וכוס גדושה (או יותר) של קורנפלקס. את התערובת הזאת משטחים בתבנית קטנה ומשאירים במקרר למשך הלילה.

קורנפלקס ושוקולד הם בכלל שילוב מנצח: שמים כפות של קורנפלקס על נייר אפייה, מעל יוצקים שוקולד מומס, מקררים למשך הלילה ויש נשנוש מוצלח לכל שעה ביום.

בגזרה המלוחה, טוחנים את הקורנפלקס במעבד מזון ומקבלים גרסה נטולת גלוטן לפירורי לחם (וכן, בארצות הברית תוכלו לקנות פירורי קורנפלקס), בה אפשר להשתמש לציפוי שניצל ומטוגנים נוספים, כדי לתת מרקם עסיסי לקציצות ופשטידות או כדי לשדרג את הלביבות הצמחוניות האהובות עליכם, ועוד היד נטויה.