בטעימת השבוע שני יקבים מעמק הרון, צרפת: דומאן דה לה סוליטוד (Domaine de la Solitude) ודומאן ברוסה (Domaine Brusset). שני היקבים מיטיבים להעביר את רוחם הים תיכונית המקסימה של יינות עמק הרון.
דומאן ברוסה ממוקם בכפר ז'יגונדאס, מהידועים בכפרי דרום עמק הרון. כרמי היקב מצויים בכפר ז'יגונדאס ובקייראן הנמצא בדרכו לזכות בהכרה כ-CRU (בדומה לשאטונף דו פאפ וז'יגונדאס). לדומאן דה לה סוליטוד כרמים בשאטונף דו פאפ. כמו בעמק הרון, זני הענבים האדומים כאן הם גרנאש, סירה, מורבדר, קריניאן ועוד. בין הלבנים אפשר למצור קליירט, רוסאן, מרסאן, ויונייה ועוד.
יינות ברוסה, הממותגים קצת פחות, מספקים תמורה מרשימה למדי לכסף. יינות "דה לה סוליטוד" יקרים יותר לא רק בגלל המיתוג של שאטונף דו פאפ. הם מצוינים ממש.
ביחד מספקים יינות הטעימה הזו הדגמה לא רעה כלל של יינות דרום עמק הרון, שהולכים וקונים להם אחיזה בקרב אוהבי היין המקומיים. לאלו שאינם מכירים, הרבה יותר משווה לעשות זאת. לחיים!
1. דומאן ברוסה, לה טראבר, קייראן לבן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן יבש על בסיס 30% ענבי קליירט, 30% גרנאש לבן, 20% רוסאן, 10% מרסאן ו-10% ויונייה מגפנים שגילן הממוצע 30. 20% מהיין תסס בחביות עץ אלון והשאר במיכלי נירוסטה. צבע זהוב. באף פירות אקזוטיים ופרחים. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקל
הכי מתאים ל: צדפות, דגים, בשרים לבנים.
דבר המבקר: יין בסיס ראוי שמספק בחן את הים תיכוניות בהקשריה הלבנים. שילוב מוצלח בין פרי טוב ליובש, איזון ראוי, נעים מאד ללגימה.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).
בחמש מילים: לבנים ים תיכוניים, גרסת המבוא.
2. דומאן ברוסה, לה שאבריל, קייראן אדום גפנים בוגרות 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 65% גרנאש ו-35% סירה מכרם יחידני שגילן הממוצע של גפניו 80 (!). התיישנות בחביות גדולות (60%) ובבריק (40%). צבע אדום נוטה לכהה. באף פרי אדום, פלפל שחור ומעט וניל. גוף בינוני-מלא. 13% כוהל בנפח. היין בוקבק ללא סינון.
כמה? 118 שקל
הכי מתאים ל: בשר ציד ובשרים על הגריל.
דבר המבקר: המשחק המקסים של יינות עמק הרון האדומים, בין פרי טוב, תיבול חד ומתינות הבעה, מתחיל לדבר. עשיר, מורכב, מאופק, מקסים לגמרי. יינות קייראן מועמדים לקבל תיוג כאפלסיון. כשטועמים את היין הזה ברור מדוע. תמורה טובה מאד לכסף.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בעשר מילים: יין ים תיכוני מתון תמחור ורב איכות. מתאים להפליא ללגימה במסעדות.
3. דומאן ברוסה, ז'יגונדאס, טראדיסיון לה גראן מונמיראיי 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 65% גרנאש, 15% סירה, 15% מורבדר ו-5% סינסו. התיישנות בחביות גדולות. צבע אדום כהה, נוטה לשחור. באף פרי בשל, תבלינים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 129 שקל
הכי מתאים ל: בשר אדום ובשר טלה וכבש.
דבר המבקר: 45 דקות לערך מראשית החדרור, מתחיל להיפרס בחיך יין מצוין ממש. פרי נהדר, תיבול רב נוכחות, מגע מינרלי משמעותי, טיפ טיפה וניל; ולצד כל אלו הרמוניות חד משמעית. זה יין של 129 שקל בלבד שמספק איכויות של יין ב-200. ולחשוב שהכסף הזה לא תמיד מספיק לרכישת יין ישראלי בנאלי.. פוטנציאל התיישנות בן 5-8 שנים.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת)
ב-18 מילים: עונג אמיתי בתמחור מה זה מתון. מקבילי האיכות מאיזורי יין מיוחסים ומיוח"צים בצרפת היו עולים קרוב מלכפול.
4. דומאן ברוסה, ז'יגונדאס, לה הו דה מונמיראיי 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 55% גרנאש, 25% מורבדר ו-20% סירה מכרם יחיד למרגלות צוקי ה"דאנטל דה מונמיריי", מעל לכפר ז'יגונדאס. התיישנות בחביות בריק. צבע אדום עמוק מאד, נוטה לשחור. באף פרי שחור, המון תבלינים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 205 שקל
הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות על בסיס בשר בקר וכבש. בשר ציד. גבינות בשלות.
דבר המבקר: היין הקודם, המוצלח כל כך, עולה כאן ליגה. זה היין הבכיר יותר של היקב. יש בו מורכבות רבה, הוא מתובל להפליא, מוחצן יותר מקודמו, "בשרני" ועז, עם "אפטר טייסט" מלא נוכחות. הנאה צרופה לאוהבי יינות עמק הרון. פוטנציאל התיישנות בן עד עשר שנים. שווה להתאפק כשנתיים לפחות. או אז מדובר יהיה ביין פצץ.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה, בהתחשב באיכויות).
בשלוש מילים: עמק הרון במיטבו.
5. דומאן דה לה סוליטוד, שאטונף דו פאפ לבן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 45% קליירט, 40% רוסאן ו-15% גרנאש לבן מחלקת "לה קרו" בשאטונף דו פאפ. חלק מהיין התיישן בחביות עץ אלון וחלקו במיכלים. צבע זהוב-ירקרק. באף פרי לבן, עשבים ותבלינים. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 200 שקל
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות, בשרים לבנים.
דבר המבקר: האף אינו חנפני. יש בו את הקשיחות ההיא, שעושה את יינות הרון הלבנים למה שהם. זה נמשך בחיך. לא סתם פרי עשיר מורכבות עצומה יש כאן, בשומת נהדרת והקשיחות ההיא, עם מגע מינראלי, נמשכת. יין עשיר, לעיס, עם סיומת מרשימה. כל הטוב הזה נוכח כשעודו תינוק. חכו שלוש שנים ותקבלו לבן גבר-גבר. יש מי שלא סובל את ז'אנר הלבנים הזה. אני מכור לו.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בשש מילים: ממיטב התוצרת הלבנה של עמק הרון.
6. דומאן דה לה סוליטוד, שאטונף דו פאפ טראדיסיון 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 55% גרנאש, 30% סירה ו-15% מורבדר. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור ושפע עשבים ותבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 200 שקל
הכי מתאים ל: תבשילי קדירה על בסיס בקר וכבש.
דבר המבקר: שאטונף דו פאפ עוצמתי קלאסי, שופע פרי, מלא טעמים מכל הסוגים, שפיצי, נוכח ומתובל. תענוג אמיתי ביחסית לא הרבה כסף לאוהדי הז'אנר. ייטיב להתיישן עוד עשור לפחות. תוך שלוש שנים מהיום יהיה ענק. יופי של תמורה לכסף.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בארבע מילים: קלאסיקה דרום צרפתית ראויה.
7. דומאן דה לה סוליטוד, שאטונף דו פאפ, קווה בארבריני 2005
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 80% גרנאש ו-20% סירה. צבע אדום-סגול. פרי אדום ושחור, תבלינים, מוקה ואספרסו. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 337 שקל
הכי מתאים ל: תבשילי קדירה. נתח בשר גדול, משובח ומדמם, צלוי על גריל פחמים.
דבר המבקר: אם יין ה"טראדיסיון" שתואר ממעל מייצג "שאטונף דו פאפ" עוצמתי קלאסי מאד, היין הזה מייצג קו מודרני. אלגנטי, רך יותר, מתקתק מעט, אלכוהולי מאד. יש פה לא מעט מינרליות מקסימה. טאנינים רכים יחסית. זה יין מצוין שיכול לסחוב עוד 8-10 שנים לפחות אבל אפשר בקלות ללגום ממנו כבר עתה בהנאה רבה.
בחמש מילים: שאטונף דו פאפ מרוכך, מודרני ומרשים.