טעימת השבוע אינה סטנדרטית. אלו אינם עוד יינות של יקבים מקומיים מתועשים או להבדיל, יקבי בוטיק מבוססים יותר או פחות. עידו לוינסון וקובי ארביב הם ייננים ביקב רקנאטי (לצד היינן הראשי שם גיל שצברג). כל אחד מהם מייצר, בזמנו החופשי, יינות איכות בבית הוריו. לוינסון בבית בהוד השרון (מכאן נולד "גראז' דה פאפא); ארביב על גג בית הוריו באור עקיבא. איתי להט, יינן העוסק בשנים האחרונות בייעוץ ליקבים, משתמש בשירותי יקב אחר לעשייה והיישון של "להט לבן", היין שהוא מייצר.
המנוסים והמעודכנים מבין חובבי היין מכירים את העבודה של השלושה. מחוץ למעגל הקטן הם מוכרים פחות וחשוב שזה ישתנה. אלו יינות שהתמונה הקבוצתית שלהם מבטאת את הכיוונים אליהם הולכת תעשיית היין המקומית והמתפתחת: זני ענבים ים תיכוניים בשיטות עשייה מסורתיות המניבות יינות מאופקים, גסטרונומיים, "עולם ישן" במיטבו. לפני שנתיים ושלוש עוד ניתן היה לדבר על היינות והייננים האלו כעמוד האש ההולך לפני המחנה. היום, כשברור שהמחנה (טוב, בסדר, לא כולו; חלקים הולכים וגדלים ממנו..) החל לאמץ את התפיסה הזו, היינות של לוינסון, ארביב ולהט כבר אינם בגדר אוונגארד. בכל זאת, בהיותם משוחררים כמעט לגמרי מתכתיבי שוק במובן הרחב של המילה, הם סמנים משמעותיים ומקסימים של איכות צרופה; של הכיוון אליו, כך יש לקוות, תלך ותתקדם גם שאר התעשייה בעתיד.
כל חמשת היינות כאן הם מהטובים שיוצרו בישראל בשנה האחרונה. הנבחרת הלבנה של הטעימה, הכוללת את "להט לבן 2013", "מיה לוצ'ה ביאנקו 2013", ו"לוינסון, גראז' דה פאפא לבן 2013", היא בוודאי חלק מהרשימה המצומצמת מאד של טובי היינות הלבנים שיוצרו בישראל. "מיה לוצ'ה רוסו 2011" ו"לוינסון, גראז' דה פאפא אדום 2011" הם שני אדומים ים תיכוניים מקסימים ומעולים, כל אחד בדרכו .
אם טרם התוודעתם לאיכויות, הגיע הזמן שתעשו כן. יקבים זעירים אינם יכולים לתמחר יינות כמו יקבים תעשייתיים או יקבי בוטיק מבוסיים. חמשת היינות הנסקרים כאן אינם זולים, אף אם איכויותיהם גבוהות מאד. סעיף התמורה לכסף הושמט, לפיכך, בסקירה זו. לחיים!
1. להט לבן 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 80% רוסאן ו-20% ויונייה מהרי ירושלים. היינות מהזנים השונים התיישנו בנפרד 3חודשים בחביות עץ אלון ולאחר מכן נוצר הבלנד. 8 חודשי התיישנות נוספים לאחר מכן. סה"כ 11 חודשי התיישנות. צבע זהוב קש. אף פרחוני, פירותי ומתובל. גוף בינוני נוטה למלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 115 שקל
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות.
דבר המבקר: המפגש הבראשיתי עם החיך, מיד עם פתיחת הבקבוק, מיישר קו עם האף. פירותיות, פרחים; מאד ויונייה. בהדרגה הולך היין ונפתח לאחר כשעה בערך הוא במיטבו. הרוסאן הולך ותופס את מקומו. חומציות מצוינת, תיבול מוצלח, מורכבות נאה, המון אופי. ניתן לנחש שתוך כמה מחודשים בבקבוק יילך הרוסאן ויתפוס עוד נכוחות. זה יעניק לו מימד ראוי נוסף. יין מוצלח במיוחד.
ב-20 מילים: מטובי היינות הלבנים בישראל, רק תנו לו לנשום לפחות שעה לפני האוכל (ונסו להתאפק שלושה-ארבעה חודשים עד מעמד הפתיחה).
2. מיה לוצ'ה, ביאנקו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% פרנץ קולומברד ו- 15% רוסאן. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות ישנות. צבע זהוב. באף הדרים ומינרליות. גוף מלא. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 130 שקל
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, עוף.
דבר המבקר: חמיצות ברורה שמספק ה"פרנץ'" ומאסה ועימה פרי, בחסות הרוסאן. זה יין ללוגמים מנוסים. לוגמים מיומנים פחות יסתבכו עם החומציות העוצמתית. מינרליות ופרי מצוין. גם אם מדובר ביין קצת פחות מהוקצע ומלוטש, יש לו ערימות של אופי והוא בהחלט מרשים בדרכו הייחודית.
בארבע מילים: בלנד לבן איכותי וייחודי.
3. מיה לוצ'ה, רוסו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של 97% קריניאן מהרי יהודה ו- 3% ענבי סירה מהגליל העליון. היין התיישן 14 חודשים בחביות צרפתיות מאיזור בורגון שבצרפת. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא.
כמה? 140 שקל
הכי מתאים ל: בשרים באוריינטציה ים תיכונית.
דבר המבקר: יין ים תיכוני קלאסי מוצלח במיוחד. פחות עמוס ופחות מתוק מ"מיה לוצ'ה רוסו 2011", מקבילו מהשנה שעברה. הרבה יותר איפוק. חומציות נוכחת. תיבול מוחשי. יופי של יין.
בשמונה מילים: בשקט בשקט, הולך וצומח לנו עוד יינן מצוין.
4. לוינסון, גראז' דה פאפא לבן 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מהגליל העליון. התיישנות על המשקעים (SUR LIE) למשך עשרה חודשים בחביות עץ. צבע זהוב. באף פרי לבן ומינרליות. גוף מלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 150 שקל
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות.
דבר המבקר: פרי לבן טוב, לא עמוס מידי, חומציות, מינרליות מצוינת, מורכבות נאה ביותר, מקדם גסטרונומיות גבוה; בטוחים שמדובר בשרדונה ישראלי? קשה להפריז בתיאור איכויותיו של "גראז' דה פאפא לבן". בתעשייה בה מניין יינות השרדונה הראויים אינו מגיע למניין אצבעות כף יד אחת, הלבן של עידו לוינסון הוא לא פחות ממגדלור, כזה שמיתמר לסטנדרטים בורגוניים ראויים.
בתשע מילים: קוט דה בון אשר בהוד השרון (אצל אבא בגראז').
5. לוינסון, גראז' דה פאפא אדום 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% סירה, 25% פטיט סירה ו-25% קריניאן מהגליל העליון ושפלת יהודה. 15 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור, תבלינים ועשבים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 160 שקל
הכי מתאים ל: סטייקים. קדירות טלה.
דבר המבקר: בלנד ים תיכוני בנוי היטב, מאוזן, עם פרי מקסים ותיבול בולט והמון אופי. כבשנים עברו, בולטת מאד הנטייה למתינות ואיפוק. לטעמי, מטובי היינות שיצאו בארץ בשנה האחרונה. כמו הגראז' הלבן, גם האדום הוא יין בסטנדרט
בינלאומי יותר מראוי בז'אנר שלו.
בארבע מילים: בלנד ים תיכוני מצוין.
לכל ביקורות היין של אבי אפרתי