השבוע בטעימה שישה יינות - ארבעה מסדרת "ירדן" של יקב רמת הגולן ושניים מיקב פסגות. היינות של פסגות, הפותחים את הרשימה, לא מכוונים גבוה מידי. במיטבם, מספקים היינות הללו, אדומי 'עולם חדש' עוצמתיים טיפוסיים, תמורה לא רעה בכלל לכסף. דווקא הבסיסי מביניהם "פסגות, קברנה סוביניון 2012" מתקשה לעשות זאת השנה. הגבוה יותר "פסגות, אדום 2012" עשוי מוצלח יותר ומספק את הסחורה בהתאם לחוקי הז'אנר.
יינות רמה"ג של הטעימה הנוכחית מספקים חוויית טעימה מפוצלת במיוחד. "ירדן, קברנה סוביניון 2011" ו"ירדן, קברנה סוביניון כרם אל רום 2011" עשויים ללא רבב, כל אחד בקטגוריה שלו. הראשון מדויק, מקצועי לעילא והשני, הגבוה והיקר, מרגיש ממש וירטואוזי. אלא שאחרי שמסיים החיך לסמן "וי" על כל מה שיש בהם, מגיעה העיסוק במה שאין: אופי, ייחוד, כבוד לזניות, לטרואר. אלו יינות מצוינים מסוגם; מושלמים מבחינה טכנית, הזוכים להערצת רבים, אבל חסרה בהם נשמה. מרוב להט לספק את הסחורה מרגישים כל האדומים של סדרת "ירדן" בשנים האחרונות כמו אותו יין כמעט. כש-15 אחוזי אלכוהול נמצאים ביינות כשיטה, אין פלא שמגע הקרמל הוא שמנהל את העניינים ושהזנים השונים והכרמים השונים (והנהדרים) מספקים בסוף את מה שמרגיש כמו אותו יין. עניין של תפיסת עולם מקצועית מנומקת אמנם ובעיני, בכל זאת, מצערת.
שני המבעבעים, לעומת זאת, מספקים חוויה אחרת לגמרי. מדובר בפאר היצירה. לא רק שאלו יינות שמשאירים מאחור כל מבעבע מקומי אחר; הסטנדרט שלהם בינלאומי גבוה. יש בהם שפע איכויות ואופי. קנו מכל אחד מהם אחד ללגימה עכשווית מהנה ואחד להתיישנות בת כמה שנים בסיומה ייתכן שתגלו איכויות של שמפניה אמיתית. חבל שאי אפשר לומר דברים דומים גם על האדומים. לחיים!
1. פסגות, קברנה סוביניון 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קברנה סוביניון מכרמים בהרי ירושלים. 13 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף שפע פרי אדום ושחור. גוף בינוני-מלא. 14.4% כוהל בנפח.
כמה? 100 שקל
הכי מתאים ל: סטייקים, תבשילי קדירה.
דבר המבקר: פסגות עושים אדומי עולם חדש טיפוסיים. הם אולי לא המרתקים ביותר מסוגם ונטייתם הטבעית לקרוץ לרוב; מאידך, יש בהם לרוב פרי לא רע בכלל ומידה של אלגנטיות. ביין הנוכחי לא כל כך מצאתי את האיכויות הללו. הוא הרגיש קצת כמו בלגן לא מגובש בחיך, בעיקר עם נוכחות של עץ לא ממש נשלט. גם בתוך הז'אנר שבתוכו פסגות מתנהלים, זה יין מוצלח פחות.
תמורה לכסף: 2/5.
בשמונה מילים: מהיינות הפחות מוצלחים שטעמתי עד היום מיקב פסגות.
2. פסגות, אדום 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד מהסדרה הגבוהה של פסגות על בסיס 60% קברנה סוביניון, 19% קברנה פרנק, 16% מרלו ו-5% פטי ורדו מהרי ירושלים. 14 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום כהה למדי. באף פרי אדום ושחור, טבק, תבלינים, קפה. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקל.
הכי מתאים ל: ארוחות מורכבות על בסיס בשרים.
דבר המבקר: היין הגבוה יותר של פסגות מיישר קו עם הסטנדרט המקובל ביקב. פרי טוב, אקפסרסיביות מובהקת אך לא מוגזמת, מתיקות אופיינית לאדומי 'עולם חדש'. זקוק לשנתיים לפחות כדי להיפתח אבל יצליח לספק אז את הסחורה המקווה.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בשלוש מילים: יעיל וראוי מסוגו.
3. יקב רמת הגולן, ירדן, רוזה 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה מבעבע יבש מאד על בסיס 70% שרדונה ו-30% פינו נואר מצפון הרמה. חמש שנות התיישנות על משקעי השמרים. צבע ורוד. באף תותים, הדרים, פרי לבן ופרחים. 12% כוהל בנפח.
כמה? 130 שקל.
הכי מתאים ל: טרטר דג, סושי, סשימי, עוף ודגים.
דבר המבקר: יין מוצלח במיוחד עם מבנה מצוין, אף מקסים, חיך אלגנטי ובעבוע עדין. רוזה מבעבע ברמה בינלאומית טובה. בהחלט מפאר התוצרת המקומית.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
במילה אחת (וסימן קריאה): כבוד!
4. יקב רמת הגולן, ירדן, בלאן דה בלאן 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבעבע יבש מאד על בסיס 100% שרדונה מצפון הרמה. 5 שנות התיישנות על משקעי השמרים. צבע זהוב. אף פרחוני מאד עם רמז לימוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקל
הכי מתאים ל: אויסטרים, לובסטר, מולים ושרימפס. סושי וסשימי, מנות על בסיס בשר עגל.
דבר המבקר: יינות ירדן בלאן דה בלאן לדורותיהם כה טובים, שבטעימה עיוורת של מתיישנים מסוגם גם לוגמים מנוסים יכולים להתבלבל ולהיות משוכנעים שמדובר בשמפניה מכובדת. הבלאן דה בלאן החדש לא מבייש את פירמת קודמיו. הוא פשוט מצוין. חד, מדויק, מלא אופי ומענג להפליא. אפשר ללגום כבר עכשיו וליהנות עד מאד אבל אפשר גם (בעיני, כדאי) לשלוח לאחסון בן כמה שלוש שנים לפחות. או אז תקבלו מבעבע לא פחות ממפואר.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בחמש מילים: מבעבע שהוא ליגה משל עצמו.
5. יקב רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון מכרמים שונים ברמה. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי (40% מהן חדשות). צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ושחור, עשבים, מגע אדמתי. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקל
הכי מתאים ל: סטייקים.
דבר המבקר: קברנה סוביניון של ירדן הוא אב הטיפוס המייצג של יינות ישראל. למעשה, לא יהיה זה מוגזם להגדירו כיין הישראלי הגנרי: גוף מאסיבי, פרי שופע, המון עץ והמון אלכוהול, אלגנטיות קטיפתית. זהו יין מדויק מאד, מהונדס, עשוי היטב בז'אנר שלו וגם אין ברירה, אבל צריך לא ממש מצטיין בתחום האופי וחושף לחיך בת לוויה מתקתקה, קרמלית משהו. היין הנוכחי מעט מתון אמנם יחסית לזה של השנה שעברה אבל לא באמת מספק שינוי איכותי בהשוואה למקובל במותג.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בשתי מילים: ישראל ישראלי!
6. יקב רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון כרם אל רום 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קברנה סוביניון מכרם אל רום. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור, עשבים, וניל, שוקולד וקפה. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 225 שקל.
הכי מתאים ל: ארוחות מורכבות על בסיס בשרים.
דבר המבקר: סגור עדיין (מומלץ להמתין לפחות שנתיים) אבל אוצר בתוכו את חבילת הסטייל הירדנית בהקשריה היוקרתיים: עושר רב, קטיפתיות, מידה לא מבוטלת מתיקות וגם ככה זה עם היינות הללו מקדם טכניות גבוה. וירטואוזי? כן. מרגש? ממש לא.
בעשר מילים: הטכניות באחד מביטוייה המובהקים, גם אם וירטואוזיים, בתעשיית היין הישראלית.
למדור היין והאלכוהול של וואלה! אוכל