השפים נפרדים מקרן הנדלר-קרמרמן ז"ל

השפית, המסעדנית ויזמית האוכל קרן הנלדר-קרמרמן הלכה ברביעי האחרון לעולמה, לאחר מאבק של שנים ארוכות במחלת הסרטן. הנדלר-קרמרמן השאירה חותמת משמעותית על עולם הקולינריה הישראלי. המסעדנית שהגיעה מקליפורניה הביאה לארץ קולינריה אחרת שלא הייתה כאן קודם. בשנות ה-80 היא פתחה ברחוב אבן גבירול את מסעדת קרן המיתולוגית, אותה קנה חיים כהן כעבור מספר שנים. בשנות ה-90 הקימה קרן יחד עם עופרה גנור את פסטיבלי "טעם העיר", ובהמשך הקימו השתיים את מסעדת לילית, אותה תרמה קרן לעמותת על"ם, ובכך סייעה לבני נוער בסיכון, בהשתלבות בעבודה במסעדה.

לקרן הייתה השפעה משמעותית על שפים ומסעדנים רבים. כולם מספרים על אישה נדיבה, מלאת סטייל, עם טעם מדויק, שהותירה חותם רב.

"אני הכרתי את קרן בחלק השני של שנות ה-80, וזה היה פיצוץ למוח בשבילי. הסטייל שלה, הקערות הגדולות שהיא הביאה ממרוקו, הסכו"ם מתאילנד, ערימות הסרטנים על הגריל, השרימפסים העצומים, האספרגוסים העבים, העלים בצלחת, זה היה הבישול הקליפורני הכי מקסים שיכול להיות. היא הייתה פורצת דרך בכל כך הרבה דברים, באירועים שהיא הייתה עושה. היה לה הכי הרבה סטייל בעולם, גם באוכל, סטייל מדויק מאוד, היא לא ויתרה לעצמה במילימטר.

קרן השפיעה עמוקות עליי ועל עוד הרבה אחרים. היא הייתה שפית נהדרת עם טעם נהדר, מקצוענית חריפה. ברמה האישית היא הייתה האדם הראשון שלקחתי אליו את הלחמים שלי שאפיתי בתנור הביתי, בדרך לפתוח את לחם ארז. היא תמכה בי ועודדה אותי. אני עשיתי לה את הקייטרינג בחתונה, היא תחסר לי מאוד, אבל שמורה לה פינה חמימה של כבוד בהיסטוריה הקולינרית שלי ושל הקולינריה הישראלית בכלל".

עופרה גנור, כיום בעלת מסעדת מנטה ריי, יזמה יחד עם קרן את שווקי האוכל של טעם העיר והקימה יחד איתה את מסעדת לילית. "תמיד הגדרתי את קרן, גם בפניה, כחלוצה. עבדנו יחד שנים, בצמידות, יום יום, ותמיד אמרתי לה את זה. היא עזרה לנו להפריח את השממה. זה לא שלא היו פה מסעדות לפני, היו מסעדות גם קודם באבן גבירול, אבל היא הביאה איתה משב רוח רענן, ערכים חדשים, שפשוט תפסו את כולם. היא הביאה תרבות אוכל אחרת. היה לה ידע רב באוכל אבל גם אינטואיציה מדהימה לגבי מה צריך להיות, איך המנה צריכה להיראות, היה לה חך אדיר, היא טעמה משהו ומיד ידעה מה חסר ומה צריך להוסיף".

"היא הייתה ליידי אוף סטייל, היה לה סטייל משלה, הרבה לפני שהכירו את המילה הזאת בתל אביב, והוא השפיע גם על אנשים אחרים, לא רק מתחום האוכל, גם בתחום העיצוב והארכיטקטורה. ההשפעה שלה ניכרת עד היום, דור שלם של אנשים הושפעו ממנה, ודור שלם של צעירים מושפע כיום מהאנשים שהושפעו ממנה".

"רבים טועים וחושבים שאני עבדתי איתה במסעדת קרן. אבל האמתי היא שאני קניתי ממנה את המסעדה אחרי שהיא סגרה אותה. פשוט לא היה לי כסף להחליף את השלט, אז נשארתי עם השם וזה היה נוח. מה שכן, מאחורי המסעדה היה לקרן מטבח שממנו היא עשתה קייטרינג, חלק מהאוכל שלה קניתי ממנה למסעדה בתחילת הדרך שלי, מתוקים ועוד כמה דברים.

קרן הייתה הראשונה שהביאה לארץ את בשורת המטבח הקליפורני, הראשונה שדיברה על חומרי גלם טריים, אוכל רענן, מה ששגור היום בפה של כולנו. אני חושב שהיא לא זכתה להכרה בתחילת הדרך, היה לה קהל מצומצם יחסית, היא לא הייתה 'משלנו' או 'צברית', ובאותה תקופה הסתכלו קצת אחרת על השונה. היא הדליקה פה ניצוץ של משהו אחר, טרי, רענן, חדש. היא גם הראשונה שלקחה את האוכל שלה והכניסה אותו ללחם, כדי שאנשים לא יפחדו שזה אוכל גבוה, להנגיש אותו. אין ספק שהיא הקדימה את זמנה.

היה לה את החיוך הכי שובה לב בעולם, חיוך כזה כל פעם שהיא דיברה על אוכל, אי אפשר היה שלא להאמין לה, חיוך מלא כנות ותשוקה. לצערי כל השנים שהכרתי אותה היא נלחמה במחלת הסרטן, אולי העיסוק באוכל הוא מה שהסיח את דעתה. היא הייתה אישה סופר נדיבה, טובת לב ומוכשרת מאין כמוה".

עומר בן גל, כיום שף ובעלים של מסעדת ברוט, התחיל את דרכו במסעדת לילית של קרן. בתחילת דרכו של בן גל הייתה זו מסעדה חלבית כשרה, ולאחר שעברה למשכנה החדש בויצמן הפכה המסעדה לבשרית כשרה. כאמור המסעדה נתרמה מקרן לעמותת על"ם באמצע שנות ה-90, כך שחוץ מהתרומה הכספית האדירה, שימשה המסעדה גם מקום עבודה עבור נערים ונערות רבים. "למדתי מקרן המון. הגעתי אליה יחסית בתחילת הדרך שלי, אחרי שהיא כבר מסרה את מסעדת לילית לעמותת על"ם. היא הייתה מאוד מעורבת בתפריט, במנות שהגשנו ובפרויקט של הנוער במסעדה. עבדנו יחד עוד במסעדה במאז"ה ואז עשינו את המעבר. היא הייתה חלק מאוד משמעותי בבנייה של התפריט החדש, המעבר לתפריט בשרי שלווה בהרבה חששות, עשינו הרבה טעימות יחד, עברנו את התהליך ביחד, את החיפושים, בחירת הספקים. בשבילי העבודה איתה הייתה בי"ס, היה לה המון ניסיון בתקופה שהיה בה מעט מאוד ידע.

היא לימדה אותי לפשט, להתרכז באיכות ובטעם, היא לא אהבה קשקושים והסחות דעת באוכל, זה היה מאוד אחר מכל מה שהכרתי לפני זה בארץ. היא הייתה אישה נדיבה ונעימה, היו לה סטנדרטים מאוד גבוהים, אבל גם כשמשהו לא היה לטעמה, היא הייתה מעירה בצורה נעימה, שמאוד עזרה לי וגידלה אותי. מאוד עצוב. מאוד".

גם סמי תמימי, שף ושותף של יותם אוטולנגי במסעדת אוטולנגי בלונדון, נחשב לאחד מתלמידיה הרבים של קרן. תמימי עבד במסעדת לילית, כשזו הייתה בעצם המסעדה האחרונה בה עבד בארץ, לפני שעזב ללונדון. בחשבון האינסטגרם שלו העלה תמימי את תמונתה של קרן וכתב "נוחי בשלום קרן הנדלר-קרמרמן. העולם הפסיד אישה מדהימה, בעלת חזון לאוכל, מורה נהדרת, אמא ותמיד רוח חופשית. עבורי היא הייתה ותמיד תהיה מנטורית".