פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשישן פוגש חדש

      אבי אפרתי על יינות יקב הבוטיק עמק יזרעאל הצעיר, שמעניין יהיה לעקוב אחר התפתחותם עם השנים

      טעמים כרמים גפן יקב שדות עמק יזרעאל (מערכת וואלה! NEWS , רועי לוי)
      גפנים בעמק יזרעאל (צילום: רועי לוי)

      השבוע בטעימה יקב בוטיק מקומי צעיר, מבטיח ואפילו מקיים: עמק יזרעאל. זו השנה השלישית שיקב עמק יזרעאל (המכונה בלעז Jezreel) משחרר לשוק יינות. תחילת הדרך הייתה צנועה – 25,000 בקבוקים בלבד מבציר 2012. ב-2014 כבר ייצרו ביזרעאל 80,000 בקבוקים.

      את היקב, הפועל בקיבוץ חנתון, ייסדו ומנהלים יהודה נהר, וגיי'קוב נר דויד. ארי ארל הוא יועץ היין של היקב. יזרעאל עושים יינות זניים (קריניאן ושרדונה) לצד בלנדים – אדום, לבן ורוזה. חמשת יינות הטעימה חושפים תפיסה מגוונת מאד. חלק מהיינות מצוינים. כאלו הם שני הזניים בטעימה - השרדונה והקריניאן, שכל אחד מהם יכול לתפוס בהחלט את מקומו בצמרת יינות קטגוריית הזן והמחיר בארץ. הבלנד האדום – אדומים 2013 הוא יין מעניין בו חיברו לשני זנים ים תיכוניים קלאסיים (קריניאן וסירה) 18% מזן הארגמן המקומי, שיודע כנראה לעבוד טוב יותר כזן משלים. התוצאה איננה בלנד "עולם ישן" טיפוסי אלא סוג של אמצע הדרך סימפטי בין ישן לחדש. כזהו גם הבלנד הלבן "לבנים 2013", המוצלח קצת פחות.

      בכל יינות היקב יש מקדם נגישות לא רע בכלל ונראה שקברניטיו משקיעים בחיפוש אחר שביל זהב שיחבר איכות ותפיסה קלאסית לבין נגישות. מאחר וטובי היינות כאן הם, כאמור, מוצלחים ממש, מעניין מאד יהיה לעקוב אחר התפתחותו של היקב הזה בשנים הקרובות. בינתיים, יש מה ללגום מהם. לחיים!

      עמק יזרעאל, רוזה 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס 82% ענבי קריניאן מעמק שפייה ו-18% גרנאש ממרחביה. תסיסה במיכלי נירוסטה. צבע ורוד. באף פרי אדום ופרחים גוף קל-בינוני. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 70 שקלים

      הכי מתאים ל: אוכל ים תיכוני, כריכים, פיקניק.

      דבר המבקר: לא רוזה רע שמעביר ניסיון ברור להימנע מהשטאנץ המקומי במקובל בז'אנר. אין כאן עומס פרי ולא הפצצת סוכר. מאידך, אופי ונוכחות משמעותית כדוגמת מיטב הוורודים המקומיים ("גרי דה מרסלאן" של רקנאטי או יינות הרוזה של עגור ושבו) אין בו. סביר אבל טוב פחות מיינות הטעימה המוצלחת שתפורט בהמשך.

      תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית)

      בשלוש מילים: רוזה "אמצע הדרך".

      עמק יזרעאל, לבנים 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן יבש על בסיס 54% שרדונה מאביאל, 33% קולומבארד משפייה ו-13% גוורצטרמינר מהגליל העליון. היינות מכל אחד מהזנים תססו בנפרד במיכלי נירוסטה. צבע זהוב. באף פרי לבן. גוף בינוני.12.7% כוהל בנפח.

      כמה? 85 שקלים

      הכי מתאים ל: סלטים, כריכים, כוף, דגים, אוכל מתובל.

      דבר המבקר: בלנד לא סטנדרטי שניתן לחוש בו בהשפעת כל אחד מהזנים. הארומטיות של הגוורצטרמינר נוכחת מאד. האף שהוא מוגדר כיבש, יש בו נטייה לצד המעט מתוק של הסקאלה. הפרי מרוכז מאד והחומציות טובה. זה יין שפניו המוצהרות אל הנגישות והתקשורתיות. לא תמצאו כאן מקדם מינרליות וגם לא רמז למליחות. לוגמים מנוסים יתחברו אליו פחות. ללוגמים מנוסים פחות, זה יין מכובד, לא חנפני מידי.

      תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית)

      בשש מילים: בלנד לא שגרתי ללוגמים מנוסים פחות.

      עמק יזרעאל, שרדונה 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מכרם יחידני בהרי ירושלים. 8 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. באף פרי לבן ופרי טרופי. פרחים. גוף בינוני. 13.9% כוהל בנפח.

      כמה? 90 שקלים

      הכי מתאים ל: פירות ים, דגים, עוף.

      דבר המבקר: יין שחושף פרי מוצלח מאד, חומציות רבת נוכחות ומרגישים בו היטב את העץ. שמנוני מעט אם כי לא חמאתי. נעים לגלות שימוש נשלט ומאופק בעץ. זה יין יבש דיו, רחוק מהממתקים החנפים המקובלים בדרך כלל בתעשייה המקומית. מקדם הגסטרונומיות שלו נאה בהחלט. יין טוב שבהחלט צריך לתפוס את מקומו לצד טובי תוצרי השרדונה על המדף המקומי.

      תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד. עולה על רוב מקביליו המקומיים במונחי תמורה לכסף).

      בשש מילים: שרדונה ישראלי לא טיפוסי, וטוב שכך.

      עמק יזרעאל, אדומים 2013

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 47% קריניאן מבנימינה ושפייה, 35% סירה מעמק קדש בגליל העליון ו-18% ארגמן מגבעת נילי. כל זן התיישן בנפרד 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתיות. הבלנד התיישן חודשיים נוספים לאחר יצירתו. צבע אדום. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14.5% כוהל בנפח.

      כמה? 110 שקלים

      הכי מתאים ל: תבשילים על בסיס בשר טלה וכבש, צלעות טלה.
      דבר המבקר: שילוב זנים מסקרן שמניב יין מוצלח בהחלט. אל הסירה והקריניאן הים תיכוניים מצטרף הארגמן – זן שהומצא בישראל (ומוצאו בין היתר בקריניאן). מחד, יש כאן מגע מתובל ברור (סירה) ומידה חד משמעית של אקספרסיביות. מאידך, ברור לגמרי שיוצרי היין הזה התכוונו להעמיד יין נגיש, מעוגל משהו. התוצאה היא מעין אמצע הדרך בין יינות עולם ישן ים תיכוניים, לאדומים של העולם החדש. מאחר ואיננו גדוש ואינו מוחצן מידי, ניחן במקדם גסטרונומיות לא רע בכלל. לא רע בכלל בהשוואה למקביליו המקומיים בקבוצת המחיר.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בשש מילים: אמצע הדרך בין עולם ישן וחדש.

      עמק יזרעאל, קריניאן 2013

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קריניאן מכרם יחידני באלונה עם גפנים בנות 35. 22 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות בנות 300 ליטר. צבע אדום מעט כהה. באף פרי אדום ותבלינים. עשבוניות מה. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

      כמה? 140 שקלים

      הכי מתאים ל: סטייקים.

      דבר המבקר: לאט ובהדרגה הולכת ומצטברת בישראל מאסה משמעותית של יינות קריניאן מכובדים. לזה נוכחי יש בהחלט מקום בקבוצה מיוחסת זו. פרי טוב מצוין, לא נוכח מידי; חומציות טובה, איפוק ורזון ראויים לשבח. יין שיודע להתאים את עצמו לאוכל המקומי ולאקלים המקומי. מקדם גסטרונומיות גבוה. קריניאן מוצלח במיוחד.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה. לא יין זול, ובכל זאת בקבוצת המחיר שלו – 130 עד 160 שקל – הוא בהחלט מהראויים).
      בתשע מילים: אוהבי קריניאן – אפשר בהחלט להוסיף את היין הזה לרשימה.