פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהם "יינות אישיים" ומה מיוחד בהם?

      השבוע הביקורת מוקדשת ליינות מיוחדים - יינות אישיים. כשמם כן הם, מיוצרים באופן אישי על ידי ייננים מחוננים ביקבים זעירים

      טעימת השבוע היא ייחודית. קיבצתי בה שישה בקבוקים, כולם מקומיים, העונים להגדרה "יינות אישיים". חמישה מהם מיוצרים ביקבים זעירים, על ידי ייננים מחוננים, מטובי אנשי המקצוע בארץ, המתפרנסים מעבודה ביקבים מסחריים. השישי נוצר ביקב גדול ומתועש אבל ניתן בהחלט להגדירו כיין אישי. כל יינות הטעימה הזו מצוינים וממלאים את הלב בגאווה גדולה. הם מייצגים את מיטב העשייה כאן והדגשים בהם הינם כמובן על איכות להבדיל ממסחריות.

      "מיה לוצ'ה, רוסו 2014" של קובי ארביב, איש רקנאטי, שעושה יינות על גג בית הוריו באור עקיבא, הוא לא רק ה"מיה לוצ'ה" הטוב ביותר של ארביב עד היום, הוא פשוט יין מקסים. גם "לוינסון, גראז' דה פאפא אדום 2013", של עידו לוינסון, איש רקנאטי אף הוא, שעושה יינות בגראז' בבית אביו, הוא יין נהדר. אולי האדום הכי טוב של לוינסון עד היום, וכבר היו לו מספיק אדומים נהדרים.

      שימו לב ליינות של יעקב אוריה. כיום עובד אוריה כיינן של יקב פסגות המסחרי. בעבד היה ב"אסיף" ו"מדבר". בטעימה הנוכחית שלושה יינות אישיים לגמרי, תחת הכותרת "יעקב אוריה". אחד מהם, "עמק הציידים 2009" שווק לפני כשלוש שנים כיין של "מדבר". עכשיו הוא משווק כיין של אוריה, לאחר שלוש שנות התיישנות נוספות. גם אז היה מקסים, עכשיו הוא אדיר. יש גם יין במתכונת ריוחה גראן ריזרבה ("חלום באספמיא 2011") שקשה לעמוד בקסם העולם הישן שלו; ו"אלפא אומגה 2014" – יין כתום מרתק ומרשים.

      חותם את הטעימה הבקבוק הבומבסטי מכולם: "רמתך הגולן, ירדן, קצרין, בלאן דה בלאן LD 2000". מבעבע שהמתין לא פחות מ-15 שנה להפצתו. הוא אמנם לא נעשה ביקב גראז' זעיר אלא ביקב מהמתועשים בישראל אבל לא יהיה זה מופרך כלל לכנותו "אישי". זו לגמרי יצירה אישית ופרטית של יינן היקב ב-25 השנים האחרונות – ויקטור שונפלד. זה מבעבע יקר מאד (500 שקלים), סוג של פריט אספנים בכלל, ששווקו ממנו 200 בקבוקים בלבד.

      סעיף התמורה לכסף הושמט בכל היינות השבוע. יינות גראז' לא שופטים בכלים של VFM. הם אינם זולים, אבל הם נפלאים. תנו מבט בכל היינות הללו. אלו מביניהם אשר ידכם משגת, מומלצים מאד לרכישה.

      1. מיה לוצ'ה, רוסו 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין מבוסס סירה. 10 חודשי התיישנות בחביות עץ מבורגון. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 13.9% כוהל בנפח.

      כמה? 145 שקלים

      הכי מתאים ל: סטייקים, קדירות טלה.

      דבר המבקר: יין ים תיכוני שעיקרו פרי מוצלח במיוחד, עם נוכחות עץ מדודה. הפרי נוכח בדחיסות רבה ועוקצנות התבלינים לצדו. חומציות תומכת מאזנת את מגע המתיקות המסוים של הפרי. יין מקסים אמיתי שייפתח בוודאי עוד בתוך כשנתיים. ככל הנראה ה"רוסו" הכי טוב של ארביב עד היום ויין ים תיכוני נהדר כשלעצמו.

      בשלוש מילים: תענוג ים תיכוני.

      2. לוינסון, גראז' דה פאפא אדום 2013

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 40% פטיט סירה, 30% סירה ו-30% קריניאן מהגליל העליון ושפלת יהודה. תסיסה פתוחה במיכליות קטנות. ענבי הפטיט סירה תססו עם השזרות. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור, תבלינים, עשבי פרובאנס. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 165 שקלים

      הכי מתאים ל: סטייקים, צ'אנק אנטריקוט בגריל, צלעות טלה, תבשילי קדירה על בסיס טלה.

      דבר המבקר: יין מורכב שמצליח, בזכות השימוש המושכל בעץ, לחשוף היטב את טעמי הפרי, לחשוף חומציות נהדרת ולהשאיר די מקום לדקויות. טאנינים רכים, שפיצים ים תיכוניים אלגנטיים, עידון ושפע דקויות. מקדם גסטרונומיות נאה ביותר. הכי "עולם ישן" שלוינסון, איש העולם הישן, עשה עד כה. תענוג צרוף.

      בשמונה מילים: אולי האדום הטוב ביותר עד היום של לוינסון

      3. יעקב אוריה, עמק הציידים 2009

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין לבן על בסיס 100% סמיון. בעבר שווק אותו יין בדיוק ביקב מדבר. לאחר שהתיישן שלוש שנים נוספות בבקבוק, הוא ניתן כעת לרכישה שוב. צבע זהוב. אף מינרלי. גוף בינוני-מלא. 11% כוהל בנפח.
      כמה? 150 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים ופירות ים. צדפות.

      דבר המבקר: לגמתי את הסמיון הזה וגם כתבתי עליו במדור זה לפני שלוש שנים, כשיצא ביקב מדבר. הוא היה מוצלח מאד. מדהים להיווכח בשינוי שחל בו בשלוש השנים בהן שכב בבקבוק. לו נתקלתי בו בטעימה עיוורת, לבטח לא הייתי מתאר אותו כישראלי. נקי במיוחד, חד, מדויק, מינרלי להפליא, בנוי היטב, עם פרי נפלא וחומציות תומכת בדיוק במידה הנכונה. בניגוד ליינות הקודמים, שעודם צעירים והזמן יעשה להם הרבה טוב, את היין הזה קונים כדי ללגום עכשיו. מדובר, בבירור, באחד הלבנים היבשים הכי טובים שנעשו עד כה בישראל.

      בשתי מילים: בשבחי ההתיישנות.

      4. יעקב אוריה, חלום באספמיא 2011

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס טמפרניו, גרנאש וקריניאן. 36 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון ישנות (בנות חמש) ושנה נוספת בבקבוק. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור, תבלינים. גוף בינוני-מלא. 13.7% כוהל בנפח.

      כמה? 150 שקלים

      הכי מתאים ל: סטייקים, קדירות.

      דבר המבקר: מדובר, בעצם, ביין ריוחה בדרגת "גראן ריזרבה" (להבדיל מ"ריזרבה" המתיישן שנה).. למונח "ריוחה" יכול לייצג יינות שונים מאד אלו מאלו. הנוכחי הוא, למרבה השמחה, ריוחה קלאסי, של עולם ישן במיטבו. פרי מרוכז מאד, דחוס, שחושף לחיך מידה של מתיקות. לא להתבלבל: זו מתיקות של פרי מרוכז טהור וטוב, לא של מניפולציות יינן ותועפות עץ. יין מקסים ואיכותי מאד שלוגמים מנוסים יהנו ממנו מאד אבל יצליח, בזכות ריכוז הפרי, לגעת גם החלק מחובבי היינות המוחצנים. כייף אמיתי. המלצה אישית חמה: פתחו את היין שעות רבות לפני לגימתו. טעמתי אותו מספר פעמים לאחר הפתיחה. שמונה שעות אחרי הוא היה במצב הצבירה הטוב ביותר.

      בארבע מילים: ריוחה (הישנה) אשר בציון.

      5. יעקב אוריה, אלפא אומגה 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין לבן שתסס על קליפותיו והפך לפיכך למה שנהוג לכנות כתום. מבוסס על רוסאן, ויונייה וסמיון. שישה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי כמעט חדשות. צבע זהוב-כתום. באף פרי לבן, תבלינים, מעט דבש ומינרליות. גוף בינוני-מלא. 12.8% כוהל בנפח.

      כמה? 180 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים ופירות ים, צדפות, בשרים לבנים, אוכל אסיאתי מתובל.

      דבר המבקר: לא יין אדום, לא לבן ולא רוזה; זה יין כתום – קטגוריית בפני עצמה. למי שטעם והתאהב ביינות כתומים, אין צורך להציג. עבור אלו שלא נסביר: המרקם, הטעם והחוויה שונים בכתומים לחלוטין ולא מזכירים שום דבר שאתם מכירים על יין. כתום איננו אמצע הדרך בין אדום ללבן. אם כבר, הוא אמצע הדרך בין לבנים מסוימים לבירות מסוימות. ביין הזה יש פרי נהדר ועימו אדמתיות בולטת מהסוג שלא תמצאו לעולם ביין לבן הוא מורכב, עתיר ניואנסים, יש בו קשיחות מסויימת ומקדם גסטרונומיות מצוין. הוא מיועד בעיקר ללוגמים מנוסים, שיידעו להעריך את הייחוד שלו. אלו לא יעמדו בפני קסמו הרב. טמפרטורות הגשה אופטימלית: בין 14 ל-16 מעלות (בשום אופן לא קר).

      בחמש מילים: יין אחר שיותר משווה להכיר.

      6. רמת הגולן, ירדן, קצרין, בלאן דה בלאן LD 2000

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין יוצא דופן: בלאן דה בלאן של "ירדן" ("לבן בן לבן" בשפת האקדמיה הבערית ללשון), ממתין בבקבוק מאז שנת 2000 ולכן מוגדר כ-"late disgorded". צבע זהוב. באף תפוחים, פרחים, דבש, קרמל. גוף מלא. 200 בקבוקים בלבד משווקים מהיין הזה, שאף זכה להגדרה המיוחסת "קצרין", המציינת ביקב רמה"ג יינות איכותיים במיוחד משנות בציר יוצאות דופן.

      כמה? 500 שקלים

      הכי מתאים ל: דגים ופירות ים, אויסטרים, לובסטרים.

      דבר המבקר: נו, טוב. לא ציפינו שאחרי 15 שנים עוצמת הבועות בבקבוק תרגיש כמו ב"בלאן דה בלאן" המצוין של 2007 למשל. אבל כל השאר: וואו גדול ורב! העושר, המורכבות, הארומאטיות, הניואנסים, החדות והניקיון; כל אלו מקבלים מימדים נהדרים נוספים כתוצאה משנות ההתיישנות הממושכות. מבעבע לא פחות ממפואר, שעולה המון כסף וצריך ללגום אותו עכשיו, באירוע מיוחד, בחברת יודעי ח"ן שאוהבים מבעבעים ושמפניות.

      במילה אחת (ושני סימני קריאה): כבוד!!

      את יינות מיה לוצ'ה ניתן להשיג בטלפון 0547533553,
      את יינות יעקב אוריה במייל: yaacov.oryah@gmail.com