בטעימת השבוע שישה יינות משלושה יקבים מקומיים טוליפ, מאיה ויפו - שלושה שהם בעצם שניים. מאיה הוא לייבל יינות המתקיים בתוך יקב טוליפ.
טעימת יינות טוליפ ומאיה זה לצד זה ממחישה את ההבדלים המשמעותיים ביניהם. יינות טוליפ, יקב "עולם חדש" מוצהר, עשירים ומוחצנים. יינות מאיה, הים תיכוני על פי הגדרתו, מאופקים ומתונים. אלו גם אלו ראויים מסוגם, כל אחד בז'אנר בו הוא פועל.
יינות יפו מתגלים גם הפעם כסימפטיים. בלי רעש וצלצולים, עושים אנשי יפו יינות המהווים סוג של אמצע הדרך בין עולם ישן וחדש. אלו יינות נעימים ללגימה, המספקים תמורה סבירה בהחלט לכסף. לחיים!
1. טוליפ, ווייט טוליפ 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 70% גוורצטרמינר מכפר יובל ו-30% סוביניון בלאן מכרם בן זמרה. צבע זהוב בהיר. באף פרי טרופי. גוף קל-בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 69 שקלים
הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי.
דבר המבקר: קל, פירותי, מתקתק, חנפני. יין ללוגמים מנוסים פחות שעשוי היטב בתחומו ומספק תמורה לא רעה יחסית למקביליו.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).
בשתי מילים: לבן לכ-ו-ל-ם.
2. טוליפ, אספרו 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: סירה מכרם גלעד שבכפר יובל, קברנה פרנק מכרם ניר במושב מטע ומרלו מצובה. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום-סגלגל. באף פרי אדום, שחור ותבלינים וכן עשבוניות מה. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 98 שקלים
הכי מתאים ל: סטייק סינטה.
דבר המבקר: זהו יין ה-FREE SPIRIT של טוליפ. משוחרר מעכבות ומחוייבויות, לא מנסה לענות על שום כללי ז'אנר ואיכשהו גם מוחצן קצת פחות מהמקובל ביקב, שחרט על דגלו את רוח "העולם החדש". בלנד מפתיע, שאפשר לחוש בו נוכחות כל אחד מהזנים המרכיבים אותו. מעט יקר ומגיע לציון התמורה הריאלית לכסף במאמץ לא קטן וקצת דחיפה. ובכל זאת, לא רע בכלל מסוגו.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: "עולם חדש" מחוץ לקופסא.
3. מאיה, מארה פינק 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס קריניאן מכרם ביר טאטא שבזכרון יעקב ומורבדר מכרם מטע. חמישה חודשי התיישנות במיכלי נירוסטה. צבע ורוד כהה. באף פרי אדום ופרחים. גוף קל-בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 79 שקלים
הכי מתאים ל: אוכל ים תיכוני.
דבר המבקר: רוזה חמוד למדי עם פרי טוב שנתמך בחומציות לא רעה בכלל, קלילות שהופכת אותו מתאים מאין כמותו ללגימה יומיומית אביבית וקיצית, ומקדם אופי מפתיע.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בחמש מילים: רוזה ים תיכוני מוצלח בהחלט.
4. מאיה, מארה רד 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד אדום על בסיס קריניאן, סירה, מורבדר וארגמן, מביר טאטא, מטע וכפר יובל. היינות השוניפ התוססו בנפרד ועורבבו מייד להתיישנות בת שמונה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות בנות 300 ליטר. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ותבלינים. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקלים
הכי מתאים ל: על האש. סטייקים.
דבר המבקר: בלנד ים תיכוני מובהק, עם דגש חזק על פרי שמאוזן בחמיצות טובה, בצירוף עבודה מתונה במיוחד עם עץ. מתינות ואיפוק הם שנותנים את הטון והיין מרגיש לפרקים כמעט דק. טוב שכך. בלנד ים תיכוני ראוי!
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה. 85 שקלים שקונים די הרבה יין).
בשתי מילים: איפוק מבורך.
5. יפו, הומאז', גוורצטרמינר 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן חצי יבש על בסיס 100% גוורצטרמינר מעמק האלה. שישה חודשי התיישנות ללא חבית, על משקעי השמרים. צבע זהוב. באף פרי טרופי והדרים. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 80 שקלים
הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי מתובל. בשרים לבנים.
דבר המבקר: גוורצטרמינר מקומי שמכוון לז'אנר העולם החדש ומספק ארומאטיות עוצמתית ומתקתקות אבל מצליח להימנע ממתיקות יתר ושמאלציות מעיקה.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
ב-18 מילים: בקלמר המאכלס את יינות הגוורץ המקומיים יש בעיקר עפרונות לא מחודדים. בהשוואה לכל אלו, הגוורץ הזה מוצלח בהחלט.
6. יפו, הומאז', סירה-מרלו 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% סירה ו-50% מרלו מכרמים בקרבת יקב יפו, בעמק האלה. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 89 שקלים
הכי מתאים ל: סטייקים ותבשילי קדירה.
דבר המבקר: בלנד שניתן להרגיש בו בבירור את כל אחד מהזנים הכלולים בו. הסירה מביא אדמה, תיבול ושמץ עוקצנות; המרלו מעגל את הפינות. יין שמספק סוג של אמצע דרך בין עולם חדש לישן. יש בו תיבול וחום לצד אלגנטיות קטיפתית. לו הייתה בו מעט פחות מתיקות בקצה, היה נחמד יותר אבל גם כך, מדובר ביין סימפטי.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה)
בחמש מילים: אמצע הדרך בין ישן לחדש.