עם מעל 67 אלף עוקבים באינסטגרם הפך טל שפיגל לישראלי הכי מדובר בפריז. בחשבון שלו שנקרא Desserted in Paris תוכלו למצוא קינוחים פריזאיים יפהפיים ונעלי גברים מעוצבות. בתור מעצב גרפי לשעבר, שלמד ארבע שנים בשנקר, הוא מוצא הרבה עניין בקשר שבין אוכל ועיצוב והוא עוסק ללא הרף בהקשר העיצובי הספציפי שבין קינוחי פטיסרי מרהיבים לבין נעליים. הוא מבלה במטבחים הכי נחשבים בפריז וזוכה לעבוד לצד השפים הכי מפורסמים, ועדיין, למרות שיש לו ביום ממוצע בין 40 ל-50 עוגות בבית, הוא לא יכול לאכול את רובן.
שפיגל (33) הגיע לפריז לפני כשנתיים לזמן מוגבל ללימודי שף פטיסרי בבית הספר הגבוה לגסטרונומיה Ferrandi והחל לשוטט בעיר בין הקונדיטוריות השונות במטרה לחקור ולהעמיק את לימודיו. את המחקר הזה הוא החל לתעד באינסטגרם כשהוא שומר על קונספט וקומפוזיציה קבועים. השילוב בין הצילומים המדויקים, הנעליים והקינוחים עשה את שלו ושפיגל הפך למפורסם. למרות שלא תיכנן להישאר בפריז אחרי לימודיו היום הוא עמוק בסצנה הפריזאית ועובד בשיתוף פעולה עם עשרות מעצבים ושפים ונוסע בכל אירופה בחיפוש אחר קינוחים מושלמים ונעליים של מעצבים מקומיים. בסוף ספטמבר האחרון ביקר ביקור נדיר בירושלים שם, בשיתוף עם משרד התיירות, צילם קינוחים ירושלמיים ונעליים של מעצבים ישראלים במה שהוא מכנה "ספיישל ירושלים". בעבר עשה שבוע כזה בתל אביב. פגשנו אותו ושמענו מה סוד ההצלחה שלו, מה הוא חושב על הקינוחים בירושלים, ואיך הוא מצליח לא לאכול את כל העוגות שהוא מצלם (רמז- הוא לא יכול).
לא מצלם רוגלעך
איך הקינוחים הירושלמיים בהשוואה לאלה הפריזאים?
"התמונות בירושלים יצאו מאוד טובות, לא בגלל הצילומים עצמם אלא בגלל הקינוחים. הייתי כל כך מופתע לטובה. הקינוחים שצילמתי לחלוטין עומדים בסטנדרט גבוה אבל אני כמובן בוחר דברים מאוד ספציפיים. אני לא מצלם למשל רוגלעך, לא בגלל שאני לא אוהב רוגלעך אלא בגלל שזה לא הקונספט של דזרטד. דזרטד עוסק רק בקינוחים שהבסיס שלהם הוא הפטיסרי הצרפתי, קינוחים שהם היי אנד, שיש בהם מורכבות ושהם בעיקר מעניינים".
שפיגל מרבה לעשות ספיישלים במדינות שונות, אולם בשל ביקוריו התכופים כאן, יצא שישראל היא המדינה היחידה שעשה בה שני ביקורים בשתי ערים שונות. "את הביקור בתל אביב אנשים כבר הספיקו לשכוח כי כשראו צילומים מירושלים ושאלו אותי מתי אני מגיע לתל אביב", הוא צוחק. "חוץ מזה עשיתי ספיישלים בשווייץ, לונדון, מילנו, שטרסבורג ובקרוב בליון ובערים נוספות באירופה. אנשים אוהבים לראות שזה בבית שלהם".
צלם הפטיסרי הולך יחף
מצאת בקלות את הקינוחים שעומדים בסטנדרטים שלך בירושלים?
"קשה לי למצוא", הוא מודה, "לא רק בישראל, גם כשאני מסתובב במקומות אחרים בעולם - שישה קינוחים בשישה מקומות שונים בשבוע שבאמת יהיו מאופיינים כמו שאני רוצה". התוצאה הסופית באינסטגרם לא משקפת הרבה פעמים את כל הטירחה מסביב. "לדוגמה בספיישל לונדון יש לי שם שתי תמונות שאני לא כל כך אוהב כי יש איזו עוגת שכבות שהיום אני בחיים לא אסכים לצלם אבל אז זה היה בסיטואציה אחרת. זה מאוד קשה ודורש הרבה עבודת מחקר מקדימה. בתל אביב למשל היה לי יותר קשה אבל בירושלים היה יחסית קל והייתי מאוד מרוצה. אני בדרך כלל מצלם ביותר משישה מקומות ואחר כך בוחר, אבל במקרה של ירושלים כל מקום שהגעתי אליו היה ממש מוצלח והתמונה נראתה טוב. מהבחינה הזאת ירושלים לגמרי עמדה בציפיות שלי, אפילו יותר מערים גדולות כמו לונדון למשל, שם תרבות הקינוחים היא מאוד אמריקאית, מאפינס, קאפקייקס ועוגות שכבות, זה דברים שאני לא מצלם בדרך כלל".
במקרה של שפיגל הפטיסרי הוא רק חלק מעיסקת החבילה שכוללת תמיד גם זוג נעליים מעוצבות, ובהתאמה - לא מעט לוגיסטיקה. "בהתחלה הייתי לוקח איתי נעליים בטרולי ומסתובב במלונות ומחפש קינוחים מתאימים. עכשיו אני עובד עם הרבה מותגים של נעליים בצרפת וזה קצת קשה לקחת את כל הנעליים איתי, זה כבר מעל מאה זוגות, אז מה שאני עושה זה להביא את הקינוחים שאני רוצה לצלם הביתה ומצלם את הכל פה ליד הבית".
אתה אוכל את כל הקינוחים שאתה מצלם?
"לא, ממש לא. אני אגלה לך סוד, למרות שזה לא ממש סוד. יש לי רגישות ללקטוז. הסנדלר הולך יחף במקרה שלי. אני כן טועם, לא את הכל כי זה באמת לא בריא לי, אבל יש דברים שאני לא יכול להגיד להם לא כמו טארט תפוחים או טארט לימון, דברים שאני ממש אוהב. מדי פעם אני חוטא, קשה שלא. יש לי עכשיו בבית בין 40 ל-50 עוגות. הפיתוי הוא אדיר, זאת בעיה".
הנעליים מושפעות מהקינוחים
הכל התחיל ממחקר אישי שעשה במהלך הלימודים בבית הספר. "רציתי לחקור את עולם הפטיסרי בפריז. עשיתי כל מיני נסיונות לצלם וקיבלתי תגובות חיוביות", הוא נזכר. "ביום שבו צילמתי את התמונה הראשונה הייתי עם חברה וקנינו את קינוח של סדהארו אוקי, מין סנדביץ' גלידה יפהפה עם שומשום שחור. זה היה הראשון. התמדתי במשך תקופה תוך כדי שאני מנסה טכניקות ושילובים שונים ואני ממש זוכר יום אחד שבו הייתי בצילומים והטלפון שלי השתגע. מיליון אנשים התחילו לעקוב אחרי והיו המוני תגובות ואז כשחזרתי הביתה הבנתי שהתפרסמה כתבה עלי, שבסופו של דבר הפכה לויראלית והתפרסמה בעוד המון מקומות. משם זה כבר רץ לבד".
אתה נועל נעליים שאתה לא אוהב?
"בחיים לא. אני לא נועל נעליים שאני לא אוהב, אני לא צובע נעליים בפוטושופ, ואני לא נועל נעליים שהם לא שלי".
ומה הקטע עם הנעליים האדומות?
יש לי הרבה זוגות אדומים. אבל זה הכל תלוי בעונה, בשלושת החודשים האחרונים זה הרבה פירות יער ותותים אז פתאום כל העיר מוצפת בקינוחים אדומים ואני מתאים את הנעליים. עכשיו נגיד מתחילים קינוחי החורף שזה הרבה ערמונים וקרמל, אז עכשיו יופיעו יותר נעליים בגוונים יותר חומים וצהובים. זה מה שמדהים פה בפריז, העונות פה מורגשות גם בפטיסרי ואצלי הן מורגשות גם בנעליים שמושפעות מהקינוחים".
אתה מקבל הרבה נעליים במתנה?
"אני עובד בשיתוף עם הרבה מותגים ומעצבים והם מעבירים לי נעליים ומקבלים חשיפה מאוד גדולה, זה רצון שלהם להשתתף כך שאני לא רואה בזה מתנה, זה חלק מהעבודה. רוב הנעליים שלי היום הם נעליים שקיבלתי אז אני לא מתלונן כמובן".
מה יותר חשוב? הקינוחים או הנעליים?
"בתמונות הראשונות, כשרק התחלתי, הרבה זמן הנעליים לא היו בפוקוס. כל העניין של הפוקוס התחיל רק בשנה האחרונה. בהתחלה כשרק הקמתי את העמוד כל הנעליים היו שלי והעוגות היו בראש סדר העדיפויות שלי. באיזשהו מקום הבנתי שהנעליים חשובות באותה המידה וצריכות לקבל את אותה הבמה אז התחלתי לחפש דרך להדגיש את הנעליים".
איך העובדה שאתה מעצב גרפי קשורה למה שאתה עושה באינסטגרם?
"בכל תמונה שלי אפשר לראות את הקשר בין עיצוב ואוכל. היום אני מעביר הרצאות ומדבר על הקשר הזה בדיוק מול קהל. בדזרטד מרגישים את זה מאוד חזק, זה בעיקר בעוגות ופטיסרי, זה הצבעים והמרקמים והאופן שבו הם משתלבים יחד, זאת הסימטריה. בנובמבר אני מגיע להרצאה בארץ במהלך שבוע המסעדות הפתוחות בירושלים".
תחזור אי פעם לארץ?
אני לא שולל שום דבר, ואני תמיד מתגעגע לארץ אבל התחום שלי קצת בעייתי בישראל.
עוד תמונות בחשבון האינסגרם Desserted in Paris