מסעדה היא לרוב, אם לשאול קצת משאול טשרניחובסקי, תבנית נוף מולדתה. כך נמצא מאגר גדול של מקוריות באיזור פלורנטין ואת גבוהות האף והמצח באיזור הרצליה ובמלונות באופן כללי, העממיות בדרום תל אביב והעצובות (לא תמיד) בפתח תקווה. ומולדתה של בורוכוב 88? העיר רעננה. ולא שרעננה משעממת ברמה אפית כמו מודיעין או לכל הפחות פתח תקווה, אבל המיקום הספציפי של בורוכוב 88 בשעות צהריים חמות פלוס בינות שכונת וילות מקומית, מאפיין אותה בהחלט: הכל רגוע ומנומנם. קהל מקומי שומר כשרות יש בשפע, והמסעדנים הבינו שמקומיים ישמחו להישאר בסביבה במקום לצאת לתל אביב והדוגמא החיובית (לרוב) היא מסעדת קזאן הבשרית. ובבורוכוב? רגוע ונינוח, כאמור.
לא שרגוע זה רע חלילה או מעיד על חוסר הצלחה. המקום מלא במשך רוב שעות היממה: בבוקר בואכה שעות הצהריים יישבו במקום אנשי עסקים בפגישות מקומיות לצד סטודנטים עם לפטופ ושאר פרזיטים לייט התרים אחר המקום עם הגישה לחשמל, כי יש פה ארוחות בוקר וגם אופציות לעסקית חביבה. בערב יגיעו המשפחות והזוגות, כי בערב, מסתבר, יש פה מסעדה-מסעדה. שזה קצת מוזר כי התפריט זהה.
היא נעה לפרקים בין שעמום להבלחות מפתיעות פה ושם, אבל בהחלט יש פה מסרים סותרים בין צד אחד שמושך לבית קפה ירושלמי משודרג (מינוס הזוגות בדייט) לבין מסעדה חלבית איכותית שמייצרת את כל הבצק והפרודוקטים במקום, וזה ניכר בתפריט. בית הקפה המשודרג צעק לנו באחת וחצי מתוך שלושת המנות הראשונות. הזמנו הום פרייז וקיבלנו את התפו"א בצלחת נאה, רוטב שמנת ועירית קצוצה מטביעים אותם וקצת צ'ילי מתוק הופך את העסק לחמוד ולא מעבר.
המגמה הממוצעת המשיכה עם מרק הבטטה וג'ינג'ר שעקצץ את המתיקות המתונה של הבטטה ולא היה קישוט, גרעיני הדלעת הרבים דווקא קישטו יופי, והנה, הפשטות בהתגלמותה. ועדיין שתי המנות הזכירו את מיטב הביצועים של בית קפה רשתי כלל ארצי קלאסי.
מזל שהגיע פתאום הקפלצ'ו סלק שעורר אותנו בבת אחת מהחזיונות המבולבלים אודות רשת קפה ארצית. פתאום רמה גבוהה על סף הגורמה בהגשה. קפלצ'ו איטלקי גדול, בשרני ומרשים מבצק טרי עשוי בדיוק לאל דנטה. מילוי הסלק בתוכו היה מוצלח מאד יחד עם רוטב בחמאת שום וקונפי שום שגם נותן את הטון וגם, מעשה כשפים, לא מטביע את הספינה. שהורכבה מבצק טרי ונעים. היי, אנחנו כבר לא בבית קפה.
או שכן? קשה להחליט. העיקריות הגיעו ואיתן לזניית הפטריות שגם בה חישבנו למצוא טוויסט מיוחד, כיאה למטבח שאחראי על הבצק, וקיבלנו 'סתם' לזנייה טובה למדי - עם עלי פסטה מצוינים אבל רוטב נפוליטנה קצת משעמם ואם היה יין לבן, כך הצהיר התפריט, הוא קצת אבד לו בדרך. התוצאה היא מנה עשויה טוב אבל כמו דבר תורה משעשע וקצר שרץ בקבוצות ווטסאפ משפחתיות לפני שבת - כזו שעוד כמה שבועות לא בטוח שניזכר איפה אכלנו אותה.
פילה האמנון על פולנטה תירס כבר הכריע את הכף לטובת המסעדה במאבקה מול בית הקפה: שני נתחי האמנון שנצרבו היטב וצופו במקבץ תיבול מבריק ושובב ומשחק נכון עם הפלפל היו פשוט ברמה גבוהה, מוקפים בהמון שעועית גינה, המון שיני שום וגם רבעי קישואים, ומתחתיהן, הס פן תעיר, מתחבאת לה פולנטה ולא ממליגה עיסתית (לא שזה רע, אבל יש הבדל). פולנטה מרובעת, אוורירית וקריספית כמעט מבחוץ ולכל העקצוץ של הדג נוספת ארומה עדינה של תירס, והתוצאה היא מנה מעולה שבמסעדות שנמצאות כמה קילומטרים דרומה יותר תתומחר באזור החיוג של כרך בבא מציע בהוצאת שוטנשטיין (או בתרגום לחילונית, פי 2). אם כן, לפחות בעיקריות, לא בית קפה, אלא ממש מסעדה.
קינוח הוופל הבלגי וכדורי הגלידה היה מתוק וחביב ובעיקר גנרי כמו סיסמאות של תלמיד מכינה קדם צבאית. וכן, לגמרי בית קפה וכן, תפריט הקינוחים חייב וצריך להשתדרג מעבר לטירמיסו ופאדג' שוקולד.
בורוכב 88 יכולה וצריכה להיות מסעדה הרבה יותר מבית קפה. לשם כך נדרש ניעור לא רק בראשונות אלא גם בשירות (יעיל וזריז אבל גם קצת קריר) ובעיצוב המשעמם והמרדים. המחירים לעומת זאת, סבירים לגמרי. שינויים קוסמטיים ועוד קצת כאלו מהותיים יותר, בתפריט, שצריך ומסוגל ליותר, יתקבלו בברכה. עד אז, כדאי שתתפסו מקום ליד שקע.
בורוכוב 88, בורוכוב 88 רעננה, 09-7442203. כשר חלבי
חשבון
