פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קנו בארגזים: היין הישראלי הכי טוב שתוכלו להשיג ב-60 שקלים

      אבי אפרתי לוגם שבעה יינות חדשים מהרי גליל ופסגות ומוצא את היין הישראלי המשתלם ביותר על המדף בחנויות

      השבוע בטעימה יינות חדשים משני יקבים גדולים ומתועשים – הרי גליל ופסגות. רוב היינות לבנים ו/או יינות רוזה, לרגל שבועות שבפתח ויש גם דובדבן אדום אחד לסיום.

      כל היינות הנסקרים כאן מיועדים לצריכת יומיום ומשווקים ברשתות השיווק, להבדיל מחנויות מתמחות, קרי: הם נוצרו מראש למכנה משותף רחב. מעניין מאד לחוש בהבדלי העשייה בין היקבים. בעוד בכמה מיינות הרי גליל המוחצנות נוטה לפופוליזם, והטובים בהם עשויים טכנית ללא רבב אך אינם מרתקים; ביינות פסגות ניכר ניסיון לחפש ייחוד גם בפלטפורמה המיועדת להמון. כך למשל "פסגות, שרדונה 2016", החורג במובהק משגרת יינות השרדונה המקומיים, שלא לדבר על "פסגות, ויונייה 2016", הפראי לגמרי באופיו. הדובדבן שבעוגה הוא "פסגות, שמיטה אדום 2015" – בלנד אדום ללא עץ, וכנראה היין הישראלי הכי טוב שתוכלו להשיג ב-60 שקלים (ושניים במאה). למעשה, לא בטוח אם תצליחו להשיג יין ברמה הזו גם במאה שקלים. קנו בארגזים! לחיים!

      1. הרי גליל, גליל עליון, לבן 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% ויונייה ו-10%סוביניון בלאן. צבע זהוב. באף פרי לבן, הדרים ופרי טרופי. גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.

      כמה? 38 שקלים

      הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי מתובל, סביצ'ה וטרטר דג.

      דבר המבקר: מאד פירותי, אלכוהולי במיוחד ולפיכך מוחצן מאד, מעט מתקתק. יין פשוט מאד שמנסה לתת הרבה במעט מאד כסף. לא אנין במיוחד אבל ללא ספק יעיל.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בחמש מילים: מוחצן, מעט מתקתק ויעיל מסוגו.

      2. הרי גליל, גליל עליון, רוזה 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס 77% סנג'ובזה, 12% פינו נואר, 5% גרנאש ו-6% ברברה. צבע ורוד עז. באף שפע פרי אדום. גוף קל. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 38 שקלים.

      הכי מתאים ל: פיקניק.

      דבר המבקר: הפרי האדום באף כל כך דומיננטי וכל כך קורן מתיקות, שלרגע נדמה שאנחנו מריחים מיץ "תותית". זה נמשך בחך, עם מתיקות כמעט מלאכותית עודפת, שמלווה יין אוורירי מידי שבקושי מצליח לספק חוויית לגימה ראויה. הרי גליל, שיודעים לעשות יינות ראויים, שחררו הפעם יין ברמה נמוכה, שאפילו לא מצליח ליישר קו עם החנפנות המקובלת בז'אנר הרוזה הישראלי. 38 שקלים זה מעט. "הרי גליל, גליל עליון, רוזה 2016" שווה פחות מזה.

      תמורה לכסף: 1.5/5.

      בשתי מילים: לא מוצלח.

      3. הרי גליל, בלאן דה נואר 2015

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי פינו נואר, שהופקו בשיטת "דימום" (עד לקבלת גוון הנוזל הרצוי) מכרם יראון. היין שהה מספר חודשים במיכלי נירוסטה. צבע זהוב מעט ענברי. באף פרי לבן והדרים. גוף בינוני. 11.5% כוהל בנפח.

      כמה? 70 שקלים

      הכי מתאים ל: פסטות, עוף. דגים, כריכים.

      דבר המבקר: חמיצות דומיננטית. קריספיות. יין שעשוי לא רע בז'אנר הסגנוני אליו הוא שייך ("עולם חדש"), נעים ללגימה אבל קצת "קצר" בחיך, קרי - לא מייצר אפקט משמעותי דיו.

      תמורה לכסף: 2/5.

      בשמונה מילים: עשוי טכנית לא רע אבל קצת קצר מידי.

      4. הרי גליל, כרם יראון, ויונייה 2015

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ויונייה מכרם יראון בגליל העליון. 80% מהיין עבר תסיסה קרה במיכלי נירוסטה. 20% תסס והתיישן על שמריו בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב קש. באף פרי לבן ושפע פרי טרופי. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 55 שקלים

      הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי.

      דבר המבקר: מאד ארומטי, פרי דומיננטי, חומצה טובה. ויונייה "עולם חדש" עשוי היטב טכנית ומוחצן מאד, עם נימת מתיקות, שמספק תמורה טובה בהחלט לכסף.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה מרוב מקבילי הסגנון והתמחור בארץ).

      בארבע מילים: היין שיתאים לאוכל אסיאתי.

      5. פסגות, שרדונה 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מכרם קידה בהרי ירושלים. 50% מהיין תסס והתיישן 4 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי על השמרים. צבע זהוב. באף פרי לבן, הדרים ופרי טרופי. גוף בינוני-מלא. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 65 שקלים

      הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, עוף.

      דבר המבקר: פרי בשל, חומציות נוכחת, מינראליות, נימה של ירקרקות. שרדונה לא יומרני, מאד לא טיפוסי לתעשייה המקומית, מלא נוכחות, אלגנטי וטעים להפליא.

      תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

      בארבע מילים: שרדונה ישראלי מחוץ לקופסה.

      6. פסגות, ויונייה 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ויונייה מכרם מטע בהרי ירושלים. חלק מהיין נבצר בבציר מוקדם ולחלקו האחר בבציר מאוחר, על סף הצטמקות הענבים. הענבים מהבציר השני הושרו על הקליפות למשך 24 שעות. 10% מהיין תסס בחביות עץ אלון. צבע זהוב. אף עוצמתי במיוחד ובו פרי לבן, פירות אקזוטיים עזים ותבלינים מוחשיים – פלפל לבן ואגוז מוסקט. גוף בינוני-מלא. 12.8% כוהל בנפח.

      כמה? 65 שקלים

      הכי מתאים ל: דגים, בשרים לבנים.

      דבר המבקר: מדובר ללא ספק בויונייה הכי פרוע שיוצר כאן. השילוב בין בציר מוקדם למאוחר חושף רובד תיבול שלא נוכח בדרך כלל ביינות מהסוג הזה, של תבלינים שמרגישים כמעט הודיים ומועצמים עוד הודות לחומציות הנוכחת. סביר להניח שגם ההשריה על הקליפות הוסיפה את שלה. זה יין מאד לא סטנדרטי, שכולו אופי, קצת בן דוד של יינות כתומים, ללוגמים שאוהבים לנוע מחוץ לקופסה.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בשלוש מילים: ויונייה, גרסת האלטרנטיב.

      7. פסגות, שמיטה אדום 2015

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד אדום על בסיס 40% קברנה סוביניון, 40% מרלו, 10% סירה, 7% פטיט סירה ו-3% פטי ורדו מהרי ירושלים. ללא עץ. צבע אדום-סגלגל. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף קל-בינוני. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 60 שקלים

      הכי מתאים ל: טרטר בקר, קוק או ואן (עוף ביין), בף בורגיניון, קלמרי.

      דבר המבקר: בלנד על בסיס זנים בורדולזיים מחד וים תיכוניים מאידך, שבניגוד למקובל בתעשייה המקומית הופק ללא שימוש בחביות. התוצאה היא יין שהדגש בו הוא על נוכחותו המשמעותית של הפרי. זה יין שהפרי הנקי שלו, בשילוב הדקות המסוימת, מעורר אסוציאציות ליינות לנגדוק ורוסיון מדרום מערב צרפת. הדקות הזו, הופכת אותו ליין שאפשר יהיה לשתות בהנאה אמיתית גם בקיץ הישראלי, אפילו בצהריים, ולא בהכרח עם בשר. זהו "יין חברתי". הוא הופק בשנת שמיטה, בה אסור ליקב כשר להרוויח. לפיכך, שולבו בו הענבים היותר איכותיים שעמדו לרשות "פסגות" בתמחור שמכסה הוצאות בלבד, ללא רווח. טווח התיישנות בן עד שלוש שנים. קנו שני ארגזים לפחות. את הראשון לגמו במהלך האביב והקיץ הקרובים, עם השני חכו שנתיים. קשה לחשוב על יין ישראלי שמספק תמורה כל כך טובה ל-60 שקלים ופחות (2 בקבוקים נמכרים במאה שקלים).

      תמורה לכסף: 5/5 (נדירה!)


      בארבע מילים: יין ביסטרו ישראלי מושלם.