בטעימת השבוע חמישה יינות. ארבעה של יקב קובננט ואחד של כרמל. יקב קובננט הינו מיזם של ג'ף מורגן איש יין אמריקאי ידוע. מורגן היה עורך ב-Wine spectator היוקרתי, שימש כעורך היין של הניו יורק טיימס וחיבר ספרים בנושאי יין וקולינריה. בארה"ב הוא מוביל את יקב קובננט הכשר. הוא גם העומד מאחורי מיזם קובננט ישראל, שבעצם איננו יקב.
במסגרת המיזם אתרו אנשי קובננט כרמים נבחרים ברמת הגולן והגליל העליון ומהם הם מפיקים יינות שונים. יינות 2016 למשל נוצרו במתקני יקב יזרעאל של יהודה נהר וארי ארל, במושב חנתון. כל היינות כשרים. סגנונם קליפורני בעליל, כלומר פירותי מאד, מוחצן, עתיר אלכוהול ונוטה למידה של מתיקות. אלא יינות "עולם חדש" חד משמעיים שרובם ככולם עשויים ללא רבב טכני ומפגינים אלגנטיות רבה. חובבי יינות העולם החדש הרבים כאן יאהבו בוודאי את היינות הללו, אם כי מחירם גבוה. לטעמי, רוב הזמן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם איכות היינות.
פותח את הטעימה "ברוט 2016" מהסדרה האזורית של כרמל מבעבע יבש, נטול יומרות וטוב מסוגו, המתאים להפליא לקיץ ומספק יופי של תמורה לכסף. לחיים!
1. כרמל, הסדרה האזורית, ברוט 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבעבע לבן יבש על בסיס 60% קולומבארד ו-40% שרדונה מהרי יהודה. 90% מהיין תסס במיכלי נירוסטה ו-10% בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. תסיסה שניה במיכל לחץ ולאחריה שישה חודשי התבגרות על המשקעים. צבע זהוב. באף פרי לבן, הדרים ופרחים. גוף בינוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 55 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים.
דבר המבקר: מבעבע יבש ונטול יומרות, עם בעבוע לא גס מדי, פרי נעים, חמיצות ראויה ויובש טוב שמספק יופי של תמורה ל-55 שקלים.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשמונה מילים: מבעבע מקומי חביב לא חייב להיות עניין יקר.
2. קובננט, בלו סי, רוזה 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה על בסיס ענבי סירה מכרם תל פארס ברמת הגולן. צבע ורוד עז. באף פרי אדום והדרים. גוף בינוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 90 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל ים תיכוני.
דבר המבקר: רוזה שיש בו פרי טוב ונעים, חמיצות לא רעה וסיומת מעט מתקתקה שקצת מחלישה אותו. לא יין רע אבל קצת יקר בהתחשב באיכויות.
תמורה לכסף: 2/5.
בשלוש מילים: מתקתק ומעט יקר.
3. קובננט, בלו סי, ויונייה 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ויונייה מרמת הגולן והגליל העליון. שישה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון משומשות. צבע זהוב. באף פרי אקזוטי, תבלינים ומידה של פרחוניות. גוף קל-בינוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 109 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים ופירות ים.
דבר המבקר: פרי טוב, חומציות נאה ביותר, הימנעות מבורכת ממתיקות, מידה של עומק ואופי, לצד קלילות. יין חביב ביותר לכשעצמו גם אם 109 שקלים הם תמחור מעט מוגזם יחסית לאיכויות.
תמורה לכסף: 2/5.
בשש מילים: יופי של ויונייה, רק קצת Over priced.
4. קובננט, בלו סי, אדום 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 70% סירה, 15% קברנה סוביניון ו-15% ויונייה מתל פארס. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף בינוני. 15.4% כוהל בנפח.
כמה? 139 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים, קדירות.
דבר המבקר: המון פרי שסוחב אל המוחצן, ה-מ-ו-ן אלכוהול, שמרגישים היטב בחיך. יין שממוקם סגנונית בלב התעשייה הקליפורנית, שיש בו מן האלגנטיות והמתיקות. קצת טכני מידי לטעמי, כלומר מעט חסר ייחוד ואופי, אבל עשוי ללא רבב וישמח בוודאי את אוהדיו הרבים של הז'אנר כאן. תמורה ריאלית לכסף.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: בלנד אדום אמריקאי מאד.
5. קובננט, סירה 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סירה מתל פארס. 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום מעט סגלגל. באף פרי אדום שחור ושפע תבלינים. גוף מלא. 15.4% כוהל בנפח.
כמה? 280 שקלים.
הכי מתאים ל: קדירות. סטייקים.
דבר המבקר: המון פרי מכל הסוגים, עם נוכחות דומיננטית לשחור. שפע תבלינים. גוף מאסיבי. אלגנטיות וקטיפתיות. מתיקות משמעותית, כמעט לכדי קירמול, שאינה שחסרה בה מידת החמיצות. מדור זה נוהג להשמיט את סעיף התמורה לכסף ביינות דגל ויוקרה מתוצרת מקומית. בדרך כלל המחיר גבוה מידי יחסית לאיכות היין. במקרה הנוכחי הפער דרמטי ממש.
בחמש מילים: קליפורניקיישן, אבל קצת יותר מדי.