יינות ייחודיים מיקבי בוטיק ישראליים

בטעימת השבוע שישה יינות משני יקבים שאינם תעשייתיים. וילה וילהלמה הוא יקב בוטיק השוכן במושב בני עטרות. מוביל אותו מוטי גולדמן, בפיקוחו של היינן הוותיק עמרם סורסקי. יעקב אוריה הוא יקב גראז' זעיר, בבעלותו של היינן הנושא את שמו. שני היקבים, כל אחד בדרכו, מספק יינות מהסוג שלא מוצאים כאן בכל יום.

הדגש בוילה וילהלמה הוא על יינות המתיישנים זמן ממושך בחבית (להבדיל מבבקבוק). שלוש יינות וילהלמה בטעימה הנוכחית, מסדרת Timeless, מבוססים על קברנה סוביניון ומרלו (בתמהילים שונים). הצעיר מביניהם נבצר ב-2008 ושהה בחביות עץ אלון חמש וחצי שנים. האחרים התיישנו 6.5 ו-7.5 שנים. מרתק ללגום את היינות בזה אחר זה. ברור ש-2006, 2007 ו-2008, לא היו שנות בציר זהות בכרם בן זמרה שבגליל העליון. אבל ברורה וחד משמעית השפעת משך השהות בחבית על טעמי היינות. "טיימלס 2008-66" הוא העוצמתי והפראי מבין השלושה. "טיימלס 2006-89" הוא הרך והאינטגרטיבי מביניהם. ככלל, בשונה מיינות קברנה-מרלו מקומיים, הנוטים להיות מוחצנים ושריריים, יינות וילהלמה שומרים על מתינות, מתכתבים יותר עם רוח "העולם הישן". אוהבי קברנה-מרלו שהם לאו דווקא מז'אנר גבר-גבר – אלכוהולי בטירוף ומקורמל, ימצאו כאן הנאה רבה.

יעקב אוריה הוא יינן מהמחוננים בישראל. בזמנו הפנוי מעיסוקו היומיומי כיינן של יקב פסגות התעשייתי, הוא מטפח את היקב הזעיר שלו, הנושא את שמו. מכל אחד מהיינות שאוריה מייצר מופקת כמות של חביות בודדות, לפעמים אחת או שתיים. כמעט כל היינות של אוריה מעידים על יצירתיות, מקוריות וייחוד. הוא ראש וראשון לייננים מחוץ לקופסה כאן. "עין הסערה 2015" שלו למשל, הנסקר כאן, נוצר בקונספט field blend – הרכב הזנים בבלנד נגזר מהרכבם היחסי בכרם היחידני ממנו הופקו. "המוסקיטר הזקן 2008" הוא יין קינוח המושתת על יין מוסקט אלכסנדרוני שהתיישן 7 שנים ודולל בשרדונה עם רמת אלכוהול נמוכה וחומציות גבוהה. זה הופך אותו ליין קינוח אלכוהולי פחות, מתוק פחות ומעניין יותר מכל יינות הקינוח הלבנים שטעמתם בישראל. טעמתי גם יינות נוספים של אוריה, שאינם ניתנים לרכישה באופן ישיר כמו האדום הימיומי המוצלח "קלארו" (הנמכר בבלעדיות במסעדת קלארו) והכתום הנפלא ג'מה (הנמכר בבר היין ברוט). אי אפשר שלא להצדיע לאיכויות של אוריה, לבטח היינן המקורי והמרתק ביותר הפועל בארץ כיום.

כל יינות הטעימה אינם זולים. סעיף התמורה לכסף הנהוג במדור הושמט מכולם. יקבים זעירים, שעושים אמנות יותר מתעשייה ממילא לא עושים כסף. ערכי יינות מהסוג הזה אינם נמדדים במקדמי ה-value for money שלהם. את יינות וילה וילהלמה אפשר להזמין דרך אתר היקב ואת יינות יעקב אוריה הניתנים למכירה אישית ב-0525931100.

לחיים!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 80% קברנה סוביניון ו-20% מרלו מכרם בן זמרה בגליל העליון. 66 חודשי התיישנות (5.5 שנים) בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ושחור, תבלינים, עשבים ואפילו ירקרקות מה. גוף מלא. 13.9% כוהל בנפח.

כמה? 185 שקלים.

הכי מתאים ל: סטייקים וקדירות.

דבר המבקר: עוצמתי, עתיר פרי דחוס בשל ועם רמזי ירקרקות. הגוף בנוי היטב, החומצה מאזנת את הפרי הבשל. יין שיש בו אלגנטיות המשולבת במידה של פראות.

בשלוש מילים: קברנה-מרלו עוצמתי.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 70% קברנה סוביניון ו-30% מרלו מכרם בן זמרה בגליל העליון. 77 חודשי התיישנות (6.5 שנים) בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום ארגמני, באף פרי אדום ומעט שחור, תבלינים. גוף מלא. 13.9% כוהל בנפח.

כמה? 190 שקלים.

הכי מתאים ל: קדירות, סטייקים. גבינות קשות או רכות בשלות.

דבר המבקר: קשה שלא להבחין בשינוי בטעם והמרקמים ששנת ההתיישנות הנוספת מעניקה ליין. הוא רגוע ונינוח משמעותית מקודמו, יש בו רכות. העץ פחות דומיננטי. יופי של פרי אדום, לא מוגזם, עם חומציות מצוינת. לא כבד מידי, לא עמוס מידי וחף ממתיקות וקירמול. יופי של יין.

בארבע מילים: רכות שהטבע והזמן יצרו.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 83% קברנה סוביניון ו-17% מרלו מכרם בן זמרה בגליל העליון. 89 חודשי התיישנות (7.5 שנים) בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום, שח, גוף מלא. 13.9% כוהל בנפח.

כמה? 195 שקלים.

הכי מתאים ל: נתחי בשר איכותיים ביישון ארוך.

דבר המבקר: השפעת הזמן דרמטית. "2006-89" הוא הרך והאלגנטי משלושת היינות. ברור מאד שהזמן עשה את שלו. לא רק שהיין רך יותר. יש בו מידה של נינוחות, שלמרות המאסה ונוכחות הפרי, הופכת אותו לבלתי שתלטני בעליל. המקדם הגסטרונומי שלו, לפיכך, נאה ביותר. יין טוב באמת, עם אופי אמיתי, חף מטכניות.

בחמש מילים: "עולם ישן" בורדולזי מקומי במיטבו.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן יבש 'בלאן דה נואר' על בסיס 55% גרנאש, 25% סינסאו ו-20% מורבדר משפלת יהודה. בציר מוקדם ומעיכה-סחיטה-הצללה ותסיסה יחדיו במיכלים. צבע זהוב. באף פרי לבן ופרי טרופי, תבלינים ורמז לפרי אדום. 11.5% כוהל בנפח.

כמה? 125 שקלים.

הכי מתאים ל: דגים ופירות ים.

דבר המבקר: 'בלאן דה נואר' הוא יין לבן שעשוי מענבים הטיפוסיים ליין אדום, תוך שימוש בטכניקות לבנות. זהו קונספט שכיח בשמפניה ומבעבעים אבל קיים גם בעולם הלבנים. "אור מאופל" הוא בלאן דה נואר קל ונעים, שיש בו חומציות נאה, מינרליות וגם רמז עדין לפרי אדום. היינות של אוריה נוטים תמיד להיות לא שגרתיים, מרתקים, ייחודיים. אי אפשר לומר את כל אלו על היין הנוכחי. ובאותה נשימה, ההנאה שהוא מספק חד משמעית. זה יין קיץ גסטרונומי מאד, מלא אופי וכייפי ביותר.

בחמש מילים: בלנד לבן קיצי כייפי להפליא.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: אדום על בסיס גרנאש, סירה ומורבדר מכרם בשפלת יהודה. הרכב הבלנד מושפע מהנטיעה בכרם ונקבע על פי החלק ניחסי של כל זן בכרם. הבלנד נוצר עם הבציר. שנת התיישנות אחת בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום מעט שקוף. אף מתובל במיוחד ובו פרי אדום, המון תבלינים, זיתי שחור ואפילו בשר מעושן. גוף בינוני. 14.2% כוהל בנפח.

כמה? 150 שקלים.

הכי מתאים ל: סטייקים.

דבר המבקר: לא רק שהיין הזה הוא סינגל ויניארד. אופן בניית הבלנד, לפי חלקיהם היחסיים של הזנים בכרם עצמו, הופכת אותו גם למה שנהוג לכנות field blend. כמו בדרך כלל ביינות של אוריה, מדובר בחיה שלא משתייכת במובהק לשום ז'אנר. תיבול עז באף ובחיך. הגוף בקושי בינוני, ייתכן שאפילו קל-בינוני. מאידך, יש בו שפע טעמים: מתיקות מה של גרנאש, תיבול עז ומגע זיתים שחורים, לכדי טפנאד כמעט, של סירה, מליחות מה בסיומת. יש בו משהו מעמק הרון, משהו מלנגדוק ואפילו קצת ריוחה. הוא איננו מוחצן ואינו פראי, ולמרות מניפת הטעמים המשמעותית, יש שם איזו קלות, שמאפשרת ללגום אותו גם בקיץ. מעניין מאד יהיה ללגום אותו משוב בעוד שנתיים. ייתכן שיתגבש עוד.

בשש מילים: בלנד אדום מצוין שלא דומה לכלום.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין קינוח לבן מתוק על בסיס 94% מוסקט אלכסנדרוני מבציר 2008 מהרי ירושלים ו-6% שרדונה מ-2015. שנת התיישנות נוספת כבלנד. צבע זהוב ענברי. באף דבש, ענבים, צימוקים, תבלינים. גוף מלא. 15.9% כוהל בנפח.

כמה? 280 שקלים (לבקבוק של 500 מ"ל).

הכי מתאים ל: גבינות בשלות וחריפות, שוקולד, קינוחים.

דבר המבקר: מאסה חד משמעית ופרי נהדר. השרדונה שהוסף ליין המוסקט המתיישן יועד להיות יין בסיס. ככזה, יש בו מעט אלכוהול וחומציות רבה. לחומציות נוכחות מאוזנת משמעותית, שמווסתת את המתיקות. זה לא יין שאפשר להיחנק ממינוני הסוכר בו. תהליכי החימצון הרבים שעבר במהלך ההתיישנות הממושכת העניקה לו רבדי עומק מרתקים, אניגמאטיים אפילו, רבים. יין קינוח מרתק. לנוכח תהליכי חימצון ברבים, מדובר ביין שהפסיק להיות רגיש לאוויר. הוא לא יחמיץ, לפיכך, גם זמן ממושך מהפתיחה.

בחמש מילים: יין קינוח יקר אך מצוין, ייחודי ומרתק.