סקירה עם בועות: המבעבעים המומלצים לסילבסטר 2018

מחיר: 30 שקלים.

מבעבע איטלקי ללא כל יומרה לאנינות, עם לא מעט מתיקות והמון פרחוניות, מיועד להגשה בכוס עם קרח, וזול להפליא. למסיבות גדולות בהן התקציב משמעותי.

מחיר: 50 שקלים.

גנצ'יה (Gancia) היו הראשונים באיטליה לייצר יין מבעבע, ב-1859. הפרוסקו היבש שלהם צנוע, אבל עשוי היטב ומספק תמורה לא רעה בכלל לחמישים שקלים.

מחיר: 50 שקלים.

60% שרדונה ו-40% פינו נואר. צבע זהוב מעט חיוור, הרבה פרי לבן ויובש לא רע בכלל. נציג צ'ילה לסקירה אמנם נמנה עם מבעבעי 'העולם החדש' אבל אינו מוחצן במיוחד.

מחיר: 64 שקלים.

פרוסקו, כידוע, אינו בהכרח ערובה לאיכות. הפרוסקו הנוכחי לא מכוון גבוה אבל מספק את הסחורה. הרבה תפוח, מעט מתיקות, שכל כולה פרי וחמיצות מאזנת. מבעבע איטלקי נעים מאד ללגימה.

מחיר: 65 שקלים.

טומאסי הוא יקב איטלקי שהפך למותג. תהילתו יוצאת בעולם על יין האמארונה המפורסם שלו – אינטנסיבי, כבד ועשיר; מטובי יינות הז'אנר. הפרוסקו של טומאסי צנוע קצת יותר, אבל נשען על ענבי גלארה (GLERA) צפון מזרח איטלקיים טובים מאד. יש בו יופי של פרי, רעננות נעימה ופרחוניות טובה. מספק יופי של תמורה למחיר.

מחיר: 69 שקלים.

בדומיין סיינט מישל (Domaine Saint Michel) שבוושינגטון, ארה"ב, יודעים לעשות יין. זה ניכר גם במבעבע הנוכחי, המשקף 'עולם חדש' במובן המדויק והאלגנטי. פרי טוב שמאוזן בחומציות טובה. בעבוע מעודן יחסית ומידה נשלטת בעליל של חנפנות.

מחיר 69 שקלים.

מבעבע לבן יבש שמגיע ממנדוסה, ארגנטינה. שרדונה ופינו נואר חוברים למבעבע פירותי ומוחצן במיוחד – אולי נציגו המובהק ביותר של ז'אנר 'העולם החדש' בטעימה. עשוי היטב מבחינה טכנית ובוודאי יקלע לטעמם של לוגמים רבים במסיבות הסילבסטר.

מחיר: 79 שקלים.

פרחוניות כייפית, יובש טוב, עושר שלא כרוך במתיקות ובעבוע עדין יחסית. יופי של מבעבע, שניחן גם במקדם גסטרונומי נאה. תמורה ראויה לכסף.

מחיר: 79 שקלים.

קשה להתחרות בתמורה המצוינת שהמבעבע הזה מספק. ל'נגלואה שאטו עושים יינות לואר טיפוסיים וטיפוסיים פחות, לבנים וגם אדומים. 60% שנין בלאן ו-40% שרדונה, 12 חודשי התיישנות על המשקעים ועשייה בשיטת 'מת'וד טרדיסיונל' חוברים ליין שיש בו פרי מצוין, עומק ועידון. שיחוק.

מחיר: 84 שקלים.

פפנהיים הוא קואופרטיב יין אלזסי צנוע ונטול יומרות. לא מתיימרים שם לייצר יינות שמתחרים בבכירי יקבי אלזס ויחד עם זאת ה'קרמו' שלהם מספק היטב את הסחורה עם נוכחות פרי מקסימה, הנובעת מהאדמה הטובה עליה צומחים הכרמים שם. בלנד של פינו בלאן ופינו אוקזרואה שהתיישן 9 חודשים על המשקעים ושופע פרי בשל וארומטיות. מצוין לליווי אוכל אסיאתי.

מחיר: 89 שקלים.

ה'קרמו' החביב להפליא של בסטהיים מאלזס מבוסס, כמו קודמו שממעל, על פינו בלאן ופינו אוקזרואה. זה 'קרמו' בשיטת שמפיין (מת'וד שמפנוואז), שעבר תסיסה שניה בבקבוק ושהה שנתיים על משקעיו. הוא פרחוני, יש בו חומציות נעימה, יובש מוצלח ורעננות כייפית. כמו המוצלחים ביינות הקרמו, זו חלופה צנועה, הרבה פחות יקרה וראויה לשמפניות הגבוהות.

מחיר: 125 שקלים.

אין הרבה מבעבעים מקומיים וההגמוניה החד משמעית בו מאז ומעולם שייכת ליקב רמת הגולן. בסדרת "ירדן" הגבוהה, מייצרים אנשי רמה"ג מבעבעים שהטובים מביניהם ברמה בינלאומית גבוהה. "בלאן דה בלאן, ברוט 2009", מבוסס על שרדונה מצפון הרמה ועשיר בפירות לבנים ופרחים. הוא ארומאטי, אלגנטי ומידת המתיקות בו נובעת נטו מהפרי. מבעבע איכותי בהחלט.

מחיר: 199 שקלים.

שמפניה בסיסית, אבל טובה מאד מסוגה, על בסיס שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה. שלוש שנות התיישנות, פרי טוב, פרחוניות ובעבוע טוב. בקיצור שווה את הכסף.

מחיר: 295 שקלים.

השרדונה מרכיב כאן שמפניה יבשה מאד ורעננה להפליא, עם בעבוע עדין, ללא עודפי מתיקות ועם לא מעט אופי. יופי של שמפניה להתפנק עליה, עבור קצת יותר ממאתיים שקלים.

מחיר: 270 שקלים.

רוזה יבש מאד מבית שמפניה שאוחז גם בליין ייצור כשר. השמפניה הזו ראויה בכל מקרה, אבל אם יש חוגגי סילבסטר שמקדם הכשרות משמעותי להם (ומניסיון אישי, תמיד יש כמה כאלו) הנה אפשרות בהחלט ראויה לספור גם אותם.