פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סקירה עם בועות: המבעבעים המומלצים לסילבסטר 2018

      ממבעבע פשוט, שמגישים עם קרח, ב-30 שקלים בלבד, ועד שמפניות מפונפנות ויקרות. אבי אפרתי חלץ פקקים רבים ממבעבעים מכל העולם ומביא את מומלצי וואלה! לסילבסטר 2018. סקירה עם בועות.

      1. זול להפליא: J.P. Chenet, Ice edition white

      מחיר: 30 שקלים.

      מבעבע איטלקי ללא כל יומרה לאנינות, עם לא מעט מתיקות והמון פרחוניות, מיועד להגשה בכוס עם קרח, וזול להפליא. למסיבות גדולות בהן התקציב משמעותי.

      2. המבעבע האיטלקי הראשון: Gancia, Prosecco Brut

      מחיר: 50 שקלים.

      גנצ'יה (Gancia) היו הראשונים באיטליה לייצר יין מבעבע, ב-1859. הפרוסקו היבש שלהם צנוע, אבל עשוי היטב ומספק תמורה לא רעה בכלל לחמישים שקלים.

      3. חגיגה דרום אמריקאית: Undrerraga, Brut

      מחיר: 50 שקלים.

      60% שרדונה ו-40% פינו נואר. צבע זהוב מעט חיוור, הרבה פרי לבן ויובש לא רע בכלל. נציג צ'ילה לסקירה אמנם נמנה עם מבעבעי 'העולם החדש' אבל אינו מוחצן במיוחד.

      4. צנוע וראוי: Maschio dei Cavalieri, Prosecco Superriore Valdobbiadene

      מחיר: 64 שקלים.

      פרוסקו, כידוע, אינו בהכרח ערובה לאיכות. הפרוסקו הנוכחי לא מכוון גבוה אבל מספק את הסחורה. הרבה תפוח, מעט מתיקות, שכל כולה פרי וחמיצות מאזנת. מבעבע איטלקי נעים מאד ללגימה.

      5. תמורה משתלמת למחיר: Tomassi, Filodora Prosecco

      מחיר: 65 שקלים.

      טומאסי הוא יקב איטלקי שהפך למותג. תהילתו יוצאת בעולם על יין האמארונה המפורסם שלו – אינטנסיבי, כבד ועשיר; מטובי יינות הז'אנר. הפרוסקו של טומאסי צנוע קצת יותר, אבל נשען על ענבי גלארה (GLERA) צפון מזרח איטלקיים טובים מאד. יש בו יופי של פרי, רעננות נעימה ופרחוניות טובה. מספק יופי של תמורה למחיר.

      6. תמורה מצוינת למחיר: Domaine Saint Michel, Brut Rose

      מחיר: 69 שקלים.

      בדומיין סיינט מישל (Domaine Saint Michel) שבוושינגטון, ארה"ב, יודעים לעשות יין. זה ניכר גם במבעבע הנוכחי, המשקף 'עולם חדש' במובן המדויק והאלגנטי. פרי טוב שמאוזן בחומציות טובה. בעבוע מעודן יחסית ומידה נשלטת בעליל של חנפנות.

      7. בלי לקחת סיכונים: Bianchi, Brut

      מחיר 69 שקלים.

      מבעבע לבן יבש שמגיע ממנדוסה, ארגנטינה. שרדונה ופינו נואר חוברים למבעבע פירותי ומוחצן במיוחד – אולי נציגו המובהק ביותר של ז'אנר 'העולם החדש' בטעימה. עשוי היטב מבחינה טכנית ובוודאי יקלע לטעמם של לוגמים רבים במסיבות הסילבסטר.

      8. פותח את התיאבון: Carpene Malvolti, Prosecco Extra Dry

      מחיר: 79 שקלים.

      פרחוניות כייפית, יובש טוב, עושר שלא כרוך במתיקות ובעבוע עדין יחסית. יופי של מבעבע, שניחן גם במקדם גסטרונומי נאה. תמורה ראויה לכסף.

      9. איכות חסרת מתחרים: L'Anglois Chateau, Cremant d'Loire L'Extra Dry, Brut NV

      מחיר: 79 שקלים.

      קשה להתחרות בתמורה המצוינת שהמבעבע הזה מספק. ל'נגלואה שאטו עושים יינות לואר טיפוסיים וטיפוסיים פחות, לבנים וגם אדומים. 60% שנין בלאן ו-40% שרדונה, 12 חודשי התיישנות על המשקעים ועשייה בשיטת 'מת'וד טרדיסיונל' חוברים ליין שיש בו פרי מצוין, עומק ועידון. שיחוק.

      10. לליווי אוכל אסיאתי: Pfaff, Cremant d'Alsace, Chardonay, Brut מצרפת

      מחיר: 84 שקלים.

      פפנהיים הוא קואופרטיב יין אלזסי צנוע ונטול יומרות. לא מתיימרים שם לייצר יינות שמתחרים בבכירי יקבי אלזס ויחד עם זאת ה'קרמו' שלהם מספק היטב את הסחורה עם נוכחות פרי מקסימה, הנובעת מהאדמה הטובה עליה צומחים הכרמים שם. בלנד של פינו בלאן ופינו אוקזרואה שהתיישן 9 חודשים על המשקעים ושופע פרי בשל וארומטיות. מצוין לליווי אוכל אסיאתי.

      11. להשקיע קצת יותר: Bestheim, Cremant d'Alsace, Brut Premium מצרפת

      מחיר: 89 שקלים.

      ה'קרמו' החביב להפליא של בסטהיים מאלזס מבוסס, כמו קודמו שממעל, על פינו בלאן ופינו אוקזרואה. זה 'קרמו' בשיטת שמפיין (מת'וד שמפנוואז), שעבר תסיסה שניה בבקבוק ושהה שנתיים על משקעיו. הוא פרחוני, יש בו חומציות נעימה, יובש מוצלח ורעננות כייפית. כמו המוצלחים ביינות הקרמו, זו חלופה צנועה, הרבה פחות יקרה וראויה לשמפניות הגבוהות.

      12. מקומי ואיכותי: יקב רמת הגולן, ירדן, בלאן דה בלאן ברוט 2009

      מחיר: 125 שקלים.

      אין הרבה מבעבעים מקומיים וההגמוניה החד משמעית בו מאז ומעולם שייכת ליקב רמת הגולן. בסדרת "ירדן" הגבוהה, מייצרים אנשי רמה"ג מבעבעים שהטובים מביניהם ברמה בינלאומית גבוהה. "בלאן דה בלאן, ברוט 2009", מבוסס על שרדונה מצפון הרמה ועשיר בפירות לבנים ופרחים. הוא ארומאטי, אלגנטי ומידת המתיקות בו נובעת נטו מהפרי. מבעבע איכותי בהחלט.

      13. ווליו פור מאני: Ernest Rapaneau, Brut NV

      מחיר: 199 שקלים.

      שמפניה בסיסית, אבל טובה מאד מסוגה, על בסיס שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה. שלוש שנות התיישנות, פרי טוב, פרחוניות ובעבוע טוב. בקיצור שווה את הכסף.

      14. איכות צרופה: Ayala, Blanc de Blanc 2010

      מחיר: 295 שקלים.

      השרדונה מרכיב כאן שמפניה יבשה מאד ורעננה להפליא, עם בעבוע עדין, ללא עודפי מתיקות ועם לא מעט אופי. יופי של שמפניה להתפנק עליה, עבור קצת יותר ממאתיים שקלים.

      15. לחוגגים שומרי הכשרות: Jean Michel Moussy, Brut Rose NV

      מחיר: 270 שקלים.

      רוזה יבש מאד מבית שמפניה שאוחז גם בליין ייצור כשר. השמפניה הזו ראויה בכל מקרה, אבל אם יש חוגגי סילבסטר שמקדם הכשרות משמעותי להם (ומניסיון אישי, תמיד יש כמה כאלו) הנה אפשרות בהחלט ראויה לספור גם אותם.