הסיבה שהודים אוכלים ביד ימין והיפנים מרעישים בכוונה בזמן הארוחה

למרות שאנחנו מקשרים את התרבות היפנית לכזו של איפוק וסדר, בכל מה שמגיע לשאיבת אטריות ממרק, כמה שיותר רועש זה יותר טוב: כשלוגמים מרק ראמן או כל מרק אטריות אחר צריך לשאוב את האטריות בכמה שיותר רעש, ראשית כדי לאוורר אותן ושנית כדי להראות למכין הראמן שאתה נהנה מהמנה שהגיש.

רבים בהודו מאמינים כי צד שמאל של הגוף טמא (בין היתר משום שהוא מהווה תחליף לנייר טואלט), ולכן יאכלו תוך שימוש רק ביד ימין ופעמים רבות גם ללא כלים, מהיד ישר לפה.

כשיושבים לארוחה משפחתית בדרום קוריאה, ראשית האדם המבוגר ביותר מקרב הסועדים יאכל, ורק לאחר שזה יתחיל יכולים שאר המסובין להצטרף. זו דרך להביע כבוד למבוגרים שבמשפחה. עוד בחצי האי, מזיגת משקה לעצמך נחשבת גסת רוח - מישהו צריך למזוג לך (יד מוזגת לא יורדת כמו שאומרים בארץ).

כשבוחשים כוס תה בבריטניה (עם או בלי חלב) חשוב לעשות זו בלי שהכפית תיגע בכוס, בשקט והעדינות, כדי שלא להפריע ללוגמים שמסביב. הסוף הערבוב הכפית צריכה להיות מונחת בצלוחית ולא עם הכוס.

כאן בארץ גדלנו בתרבות בה האמהות (לא משנה מאיזו עדה) נעלבות כאשר הצלחת לא מפונה ומלוקקת עד הסוף, אך לא כך בסין. שם, אם סיימתם לגמרי את כל מה שהיה בצלחת, אתם בעצם אומרים למארח שאתם עדיין רעבים והוא לא היה אדיב מספיק כלפיכם. אז אם אתם אוכלים במסעדה סינית בסין, למען הנימוס, תשאירו משהו בצלחת.

אם תזמינו מנה יפה של פסטה עם פירות ים באיטליה, קחו בחשבון לא לבקש תוספת גבינת פרמזן בצד. במקרה הטוב תיענו בנזיפה ובמקרה הרע יסלקו אתכם מהמסעדה. לפי שפים איטלקיים, טעם הגבינה משתלט על הטעם העדין של פירות הים ולכן אסור להוסיפה אליהם.