האחוזה המפוארת של וודקה גרייגוס בצרפת יושבת במחוז קוניאק. כדי להגיע לשם צריך לנחות בבורדו ואז לנסוע צפונה במשך שעה וחצי בין כרמים ושדות חמניות, לחלוף בדרך על פני עיירות ציוריות קטנטנות ואחוזות עתיקות שכמו לקוחות מסרט תקופתי. Le Logis, "הבית" בתרגום מצרפתית, הוא מרכז המבקרים האקסלוסיבי של וודקה גרייגוס, אשר מארח את אנשי תעשיית האלכוהול מכל העולם, מובילי דעה בתחום ואורחים אחרים.
מרבית הענבים הגדלים בכרמים שבמחוז בורדו מיועדים ליין. שורות שורות מסודרות הגפנים ומדי חצי קילומטר יש יקב שבדרך כלל נמצא בתוך אחוזה משפחתית עתיקה שסודות הענבים בה עוברים כבר לדור החמישי. אבל דווקא Le Logis ממוקמת בקוניאק, אזור בו הענבים הגדלים בכרמים מיועדים למשקה הקוניאק ולא ליין. ואחרי כל התקציר הזה נזכיר שגרייגוס היא וודקה פרימיום צרפתית, שמיוצרת, כאילו בשביל להתריס, במרכזו של אחד מאזורי הענבים והיין החשובים של צרפת.
Le logis היא אחוזה משפחתית שבה במשך כמה דורות ייצרו קוניאק, עד שהמקום עבר הסבה למזקקת וודקה, מהלך שהתקבל בהרמת גבה אצל השכנים בעלי הכרמים והיקבים הסמוכים.
יש ויכוח עתיק על מקורה של הוודקה אבל כל הצדדים מסכימים שמדובר על רוסיה או פולין. הסברה הרווחת היא שהמילה Vodka לקוחה מהשפה הסלאבית והיא עיוות של המילה וודה שמשמעותה מים, אבל יש הצעות נוספות הלקוחות מלטינית ואוקראינית. בשנות ה-70 לאחר שברית המועצות התפרקה, התעוררה מחלוקת לגבי זכותן של מדינות ברית המועצות לשעבר לייצר וודקה ומסורת הייצור הרוסית הבלעדית הופרעה. רוסיה ניהלה קמפיין שסיסמתו נשמעת עד היום: רק וודקה מרוסיה היא וודקה רוסית מקורית. הרבה מים מזוקקים זרמו בצינורות הנחושת מאז, והיום גם בצרפת מייצרים וודקה, והיא לא צריכה להיות רוסית כדי להיות פרימיום.
גרייגוס היא וודקה שעשויה מחיטה בטכנולוגיה מתקדמת במיוחד. החיטה מהזן המשובח ביותר, המים הם מי מעיין טהורים והתהליך כולו נעשה בתנאי מעבדה מחמירים השמורים לתעשיית התרופות. את כל הפרטים האלה לומדים המבקרים בחדר התצוגה המרהיב באחוזה של גרייגוס, כמובן לצד טעימות. אבל כל זה רק חלק קטן מהאירוח היוקרתי ב-Le Logis. האחוזה שמתפרשת על פני כמה דונמים, לא כולל הכרמים המטופחים המקיפים אותה, כוללת חמישה עשר חדרים מפוארים המעוצבים בהקפדה ובהתאם לאווירה הצרפתית הכפרית, בר מפואר ובו עמדות מיוחדות המתאימות לסדנאות קוקטיילים ואלכוהול כשמסביב מנצנצים בקבוקים יוקרתיים, מפסגת המשקאות האלכוהוליים השייכים כולם לקבוצת באקרדי- בומביי ג'ין, טקילה פטרון, מרטיני ורבים נוספים.
גרייגוס, שמיוצרת בצרפת כבר מתחילת שנות ה-90, נמכרה לבקרדי בשנת 2004, לא לפני שהפכה לוודקה פרימיום הנמכרת ביותר בארצות הברית, ובהמשך במקומות נוספים בעולם. בחדר הטעימות וההרצאות בטירה מאזינים האורחים להסברים על התהליך הייחודי של ייצור הוודקה. החיטה המשמשת להכנת המשקה מגיעה מצפון צרפת ונחשבת לחיטה משובחת במיוחד.
בגרייגוס משתמשים רק ב"חיטה רכה של חורף", שצמיחתה והבשלתה אורכות ארבעה חודשים יותר מהחיטה של הקיץ והיא עשירה יותר בטעם. המים המיוחדים המשמשים בתהליך מגיעים מנביעה טבעית בעומק של 150 מטרים מתחת לטירה, שם בחדרי הייצור גם מערבבים את הוודקה בשלב הסופי שלה ומבקבקים. לכל פרט בתהליך הזה יש חשיבות מכרעת לאיכות המוצר הסופי- אם אלה סוגי האדמה השונים המשפיעים על המים באזור המעיין, ואם זאת כמות הגשם שירדה בצפון צרפת באותה שנה. יש חשיבות מכרעת לזיקוק הטעמים והחשיבה על איזה טעמים מבליטים ואיזה מבטלים ככל האפשר - כך למשל, לפני שממלאים את הבקבוקים בוודקה, הם גם נשטפים בוודקה, כדי למנוע כל נגיעה של חומרים שאינם חלק מהתהליך ויכולים להשפיע על הטעם.
במרתף הטעימות מעל שולחן עמוס בכלי זכוכית כמו במעבדה טועמים האורחים את הסוגים השונים של הוודקה ולומדים לנתח את הטעם. לשם כך מגישים וודקה בטמפרטורה של 0-6 מעלות צלזיוס המאפשרת פרופיל טעם רחב ככל האפשר. מי שיש לו "אף" ויודע להבחין בתווי הטעם העדינים ירגיש בתפוחים ירוקים, פריחה לבנה של פירות מטע כמו תפוח ואגס, נגיעה של פירות הדר ופירות מיובשים. נזרקים לאוויר גם מילים כמו שקדים, לימון ואפילו פפריקה, אבל מה זה עוזר למי שאין לו "אף". מבלי להיכנס לפרטים, הוודקה מרגישה נקייה ומתוקה, אפילו קרמית, והיא מחליקה בגרון, יש אנשים שזה מספיק להם.
רכיבה קצרה באופניים באזור שמסביב לטירה מספקת טיול קסום בין כרמים ויקבים עתיקים, שדות חמניות, עצי פרי עמוסים כל טוב, פרחי בר ריחניים, ובתי אבן מהמאה הקודמת. אם מרחיקים מעט אפשר גם להגיע לכמה עיירות קטנטנות עם כבישים מאבנים מרוצפות. בכל עיירה כזו יש כנסייה יפהפייה שבקודקודה פעמון, בולונז'רי יחיד אבל מצוין ופטיסרי שיכול היה לבלוט אם היו כאן עוד כאלה, אבל אין. כל התושבים של העיירות הקטנות והטירות הגדולות מתפרנסים מזה מספר דורות מקוניאק או מיין, בצורה ישירה או עקיפה.
הם לא נוהגים להחזיק וודקה או לשתות אותה וקוקטיילים הם מחוץ ללקסיקון שלהם ובכל זאת, מול העיניים שלהם מייצרים וודקה, ואם זה נשמע מוזר לרוסים, זה עוד יותר מוזר לצרפתים. אבל הזמן חלף וההצלחה עשתה את שלה והיום מעט מאוד אנשים מרימים גבה על הנושא. האחוזה של גרייגוס בקוניאק, Le Logis, היא פריזמה דרכה אפשר לראות את העולם החדש מתערבב בעולם הישן, את המרחקים בין המדינות בעולם מצטמצמים, ואיך הטכנולוגיה יכולה לעזור לשמר את המסורת. ויוה לה פראנס.
הכותבת הייה אורחת של גרייגוס