"זה פשע, לא אמורים למצוץ את זה": תמונות האוכל המדהימות של היורו

חגיגת הכדורגל הגדולה שהיא יורו 2024 מתחילה באופן טבעי בספורט ובכל מה שמתרחש על המגרש עצמו, אבל זולגת - באופן טבעי לא פחות - לעולמות תוכן שמשיקים לענף רק בשוליהם, ולסיטואציות מדהימות שאינן עולות אפילו לרגע לכר הדשא.

כך, אפשר למצוא פה סיפורי נשות כדורגלנים כמובן, לרבות סרט מתח שרובו ככולו התמקד ביציע, עלייה לגדולה, תרתי משמע, של חלוץ נבחרת הונגריה (ולאו דווקא מהסיבות הנכונות), המלצה חריגה לאוהדי נבחרת אנגליה וגם סיפורי אוכל מסקרנים במיוחד.

למשל, תופעת הטבע הקולינרית שמתומצתת היטב במילים "אוהדים זרים נפגשים לראשונה בטבע עם אוכל גרמני".

התנפלות על אוכל רחוב מהיר ושמנוני לפני, במהלך ואחרי משחקים היא מסורת נהדרת, גם אם לא ספורטיבית, שעשויה להגדיר את איכותה של החוויה כולה. זה גם מה שהנחה רבים מאוהדי הנבחרות שעשו דרכם לגרמניה, והוביל אותם ישירות לדוכנים, למזללות ולמסעדות.

אבל מה שניתן היה לתייג מבעוד מועד כתאונה פוטנציאלית בשידור חי או לכל הפחות כטעם נרכש, הפך עם הימים, ועם פיצוח לוח המשחקים, ליומן מסע מצחיק, סוער ולעתים מעט דוחה.

כן, שניצל כולם כבר למדו לאהוב, וגם קאריוורסט מבשר חזיר פציח ומתובל ("בסך הכול נקניקיה", טענו הביקורות הבריטיות הפחות מנומסות), אבל מה קורה כשמבקשים צלחת של "צ'יזי צ'יפס", למשל?

סטיב באר עשה את הטעות הזאת באיצטדיון הנהדר בפרנקפורט, והעלה את התוצאה לרשת ללא כיתוב מפורט ויוצא דופן - ובצדק. למה להשקיע במילים כשהעיניים חוזות בצ'יפס כשעליו מוטחות, לא פחות מכך, שתי פרוסות של גבינה - בפירוש לא כוונתו של האוהד-משורר.

התגובות השתתפו בצערו, אך גם הקפידו ללעוג לרמה הקולינרית. "זה אמור כנראה להתערבב בפה שלך", טען אחד מעוקביו, בעוד אחר פשוט דרש שיימינג פומבי למקום עצמו. "אני לא מאמין שבאמת מגישים את זה", סיכם אוהד נוסף, "לצ'יפס הזה יש יותר סיכוי להיות מודח משלב הבתים מאשר לנבחרת סקוטלנד עצמה".

התמונות, עם זאת, המשיכו להגיע. מה דעתכם, למשל, על הצ'יזבורגר הזה?

הפלא האיצטדיוני (הפעם בגלזנקירשן, ביתה של קבוצת שאלקה 04) עלה אמנם רק 6.90 יורו (כ-28 שקלים), אך סביר שהפעם אלו היו כ-6.88 יורו יותר מדי, פלוס-מינוס, ובמיוחד בלטה הנדיבות הקטשופאית הנהדרת.

במינכן, ניסה האוהד הלונדוני פול בראון וַיְסווּרסט, נקניקיה בווארית מסורתית שמורכבת מבשר עגל ומבייקון. "זה היה טעים יחסית, עם ארומה של עשבי תיבול, ובלי המעטפת", קבע תוך שהוא סוקר שולחן שעליו גם פרעצל שחום ובירה צוננת.

התרכובת, עם זאת, לא הותירה אותו נפעם, והבעות הפנים שלו בעודו זולל את הנקניקיה הלבנה סיפרו את הסיפור כמעט במלואו. "זה לא טעים, ואז זה טעים, ואז זה שוב לא טעים. 7 מתוך 10", חתם בעודו מצית מריבה תרבותית מקומית ("אף גרמני מחוץ לבוואריה לא אוכל את זה"), ואז גלובלית ("זה פשע, הם אמרו לך למצוץ את זה כי אתה זר"), באשר לדרך הנכונה לאכול את הנקניקיה - עם העור או בלעדיו.

הגולשים השתתפו בצערו ואכן ציינו בהגינות שלא כך נהוג לאכול את המנה הזאת. הם שלחו אותו להתנסות בגירסאות אחרות, לרבות נקניקיית דם, והדגישו כי הוא חייב לפתוח בלוג ביקורת אוכל, ולו "כדי שאנשים אחרים יידעו ממה להימנע".

מאבקי האוכל היומיומיים הללו מצטרפים לקרבות קולינריים של ממש בטורניר, המציע לעת עתה הרבה מאוד פולקלור ומעט פחות מזה כדורגל.

זה התחיל משבירת ספגטי מדהימה בתעוזתה מול אוהדי נבחרת איטליה, המשיך לריסוק בגט מול התגודדות צרפתית משועשעת וזלג באופן מיידי ליציעים, עם שורה של שלטים שרובם מריבות על זהות האוכל הטוב בעולם. גרמניה, לפחות במובן הזה, ולפחות על פי האוהדים המעט מסכנים הללו, עדיין לא מוכנה. בטח לא למהפיכה של גבינה מותכת על צ'יפס.