"הנגיף הארור הזה": חמיס אבולעפיה הלך לעולמו ממחלת הקורונה

חמיס אבולעפיה בן ה-60 הלך לעולמו ממחלת הקורונה. אחד מבעלי רשת המאפיות המפורסמת נדבק במחלה לפני שבועות ספורים, ומאז מצבו הלך והידרדר במהירות. הוא אושפז בבית החולים איכילוב כשהוא מורדם ומונשם, והבוקר נקבע מותו.

מאפיית אבולעפיה ביפו קיימת מאז 1879, ועם השנים הפכה לסמל קולינרי וחברתי כאחד, עוגן דו-קיום יהודי-ערבי, שהפך בולט במיוחד עת החליטו חמיס ואחיו לסגור את שערי הרשת במהלך חג הפסח, כדי לא לפגוע ברגשות נמנעי החמץ.

במוצאי פסח האחרון מנעה הקורונה את פתיחת המאפיות. "אם יש דבר שמזוהה יותר מכל עם מוצאי פסח זה מאפיית אבולעפיה המיתולוגית. המאפיה טרחה מאז ומתמיד לסגור את שעריה לאורך חול המועד ולפתוח את שעריה במוצאי החג, ואז ניתן האות להסתערות המונית על המאפיה, שובל ארוך של לקוחות משתרך עד הפתח, והתמונות בעיתונות לא איחרו לבוא", סיפר אבולעפיה לוואלה! NEWS, "סגירת המאפיה בפסח על ידי משפחה שאינה יהודית עוררה גל של אהדה למאפייה. השנה, בצל נגיף הקורונה, המאפייה לא תפתח את שעריה במוצאי החג לראשונה מאז הקמת המדינה. עצוב. מאוד עצוב".

אבולעפיה רתם את הצלחת רשת המאפיות לפעילות חברתית עניפה. הוא למד משפטים ומדעי החברה והרוח, הרצה רבות על אזרחות ודו-קיום והפך לדמות תקשורתית מובילה, בעלת השפעה רבה בישראל ובחו"ל. לכל אורך הדרך, השתמש ביפו כתחנת בסיס למסריו, וסמל למה שיכול להיות כאן.

"ידידי חמיס אבולעפיה, איש חכם ואמיץ, הלך לעולמו", ספד לו ראש העיר תל אביב-יפו רון חולדאי, "נוח בשלום על משכבך. תחסר לי מאוד. תנחומיי למשפחה".

כאן, תאגיד השידור הישראלי שאבולעפיה כיהן כחבר מועצת ההנהלה בו, הביע אף הוא צער על מותו. "חמיס איש אשכולות, אוהב אדם שתרם רבות לשידור הציבורי ופעל למען דו-קיום בתאגיד ומחוצה לו. זהו יום עצוב, איבדנו אדם מיוחד וחבר", כתב יו"ר המועצה גיל עומר.

אבולעפיה השתתף לפני כשבע שנים בפרויקט מיוחד באתר "המקום הכי חם בגיהנום", ובו אוגדו ארבע פרידות מהדולפינריום, מעט לפני פינוי הריסותיו.

"האתר הוא נקודת ציון גיאוגראפית חשובה, אבל גם נקודת שבר גדולה במערכת היחסים בין יהודים לערבים בעיר", כתב, "הפיגוע הרצחני שהיה שם נתן את האות להתפרצות גל גזענות, בשיאה של תקופת מאורעות הדמים של האינתיפדה השנייה. המון יהודי משולהב איים לעשות שפטים במתפללים מוסלמים שהתבצרו באותה שעה במסגד הסמוך.

"פעם היו שם דולפינים, הראשונים בתולדות המדינה, שהשתכשכו להנאת הצופים במי הבריכות שהוקמו לכבודם. אחר כך נהפך המקום למתחם בליינות מרכזי, עם כמה מהמועדונים הנחשבים של תל אביב. היום הוא רק אנדרטה אילמת ועצובה למה שהיה ולעולם לא ישוב. עבור תושבי יפו הערבים הדולפינריום הוא מקום להתרפקות נוסטלגית, אבל גם המקום שבו נשברו יחסיהם עם יהודי העיר, ולא אוחו".