אם כבר עשיתם טעות ונכנסתם למחילת הארנבים שהיא אלגוריתם ההמלצות של יוטיוב, נסו לשלוח לנו מדי פעם SMS הרגעה, רק כדי לוודא שאתם בסדר. מיליוני הסרטונים (אוכל, כמובן, במקרה שלנו) אחראים לכמה ממריחות הזמן-במקום-העבודה המפוארות ביותר שידענו, ורובם אפילו לא מספקים קבלות על ההשקעה.
מדי פעם, עם זאת, מתגלה אוצר של ממש, יהלום קולינרי-ויזואלי שנחצב במכרות הפחם המעט מלאים של ענקית התוכן. זה בדיוק המקרה של "Imamu Room".
קרש חיתוך, גז, וזהו. השבוע של אימאמו
הערוץ היפני הפופולרי (387 אלף מנויים רשומים, וקצב צפיות שמתפשט כמו וריאנט אקזוטי) הוא מינימליסטי ואסתטי כמו שערוץ יפני פופולרי צפוי להיות. במהותו, הוא בעצם דוקו מתמשך המתעד את אימאמו (שם המשפחה שלה לא פורסם) כשהיא מכינה בבקרים קופסאות בנטו מתוקתקות ליום העבודה של בעלה (שניהם, אגב, עובדים כספרים).
הלוקיישן אחיד - המטבח המשפחתי הקטן של בני הזוג בקנדה. הפורמט אחיד - פרק פעם בשבוע, ובו כל הארוחות שהוכנו, ואפילו זווית הצילום די מונוטונית - מצלמה שיושבת נמוך על הדלפק ותופסת בפריים את קרש החיתוך הקטן של אימאמו ומעט מהכיריים הזעירות שעליהן היא עובדת.
למעשה הדבר היחידי שאינו אחיד הוא הכתוביות שהיא מוסיפה ("היי, שבוע חדש התחיל, בואו נשרוד אותו ביחד", למשל), והאוכל כמובן. פעם מקרל מטוגן עם קרוקטים של תירס, פעם אומלט סרטנים, ופעם - אל תספרו לסבא שלה - פירות מוחמצים עם מיונז.
אינטימיות ורוך. השבוע של אימאמו
"התחלתי לבשל רק לפני שש שנים", סיפרה לגולשים בפרק שאלות ותשובות מיוחד, "ולמדתי לא מעט מיוטיוב". אז, הוסיפה, היא פתחה את הערוץ עבור "אנשים כמוה", כהגדרתה, תוך כוונה "לסייע למי שמעוניין ללמוד ולהשתפר".
מדובר, וקשה לנסח את זה בלי ליפול לקלישאות עיצוב יפניות, בכדור הרגעה שפעל ביעילות על כל החושים שעוד קמו למשמרת אצלנו בגוף, ועל כמה שהתעוררו במיוחד בשבילו.
זוית הצילום יוצרת אינטימיות ורוך, וניתן כמעט לדמיין את עצמך יושב על הדלפק בזמן העבודה, ומשכים יחד עם אימאמו. היא, אגב, קמה כל בוקר ב-05:45 ומתחילה לעבוד. אתם יכולים להתמכר בשעות נוחות יותר.